התניית כניסת עיקול לתוקף בהפקדת ערבון בנקאי

יצוין כי בהחלטה זו הותנתה כניסת החלטתי לתוקף בתנאי, ובהחלטה משילמה מיום 6.9.15 קבעתי שהתנאי קוים כך שהביטול ניכנס לתוקפו.

ערבות בנקאית להבטחת הוצאות המשיב בבקשה לעיקול זמני, עשויה לשמש הן כערבון הן כערבות.

אולם מתוך בקשת התובע מיום 15/7/15 והחלטתו של בית-המשפט מאותו היום, עולה לכאורה ספק מסוים בשאלה אם נועדה הערבות הבנקאית שהופקדה בפועל בתיק זה כבטוחה, או מקצתה, לשמש ערבון, או שנועדה לשמש ערבות, או כשניהם גם יחד.

...

יצוין כי ההליך הערעורי טרם הסתיים, אך בהחלטת ביניים שניתנה בו נדחתה בקשת התובע/המערער לעכב את ביצוע החלטתי הנ"ל. ביום 17.9.15 הוגשה הבקשה שבנדון מטעם התובע לשחרור הערבות/ערבון.

בין היתר, מאחר שהצדדים כלל לא התייחסו לשאלת הסיווג במסמכיהם עד כה. סיכום בקשת התובע לשחרור ערבון/ערובה- נדחית, שכן המועד החוקי להגשת בקשת חילוט טרם חלף.

התובע ישלם לנתבע 1 הוצאות הליך זה בשיעור 1,500 ₪.

בקשת רשות העירעור הוגשה על החלטת בימ"ש השלום בבת ים (כב' השופט יאיר חסדיאל) מיום 6/1/2021 לפיה על המבקשת להפקיד ערבון בסך 150,000 ₪ בקופת בימ"ש על מנת לקבל רשות להיתגונן (והארכת מועד להגשת ההיתנגדות).

בוכריס טענה כי עו"ד בן חיים הטיל עיקול על נכסיה במירמה ולא פעל בתיק כדי להבטיח את חובו כשהיא תעבור מן העולם ויורשיה לא יוכלו להיתנגד לבצוע השטר.

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין העירעור להדחות מהנימוקים כדלקמן: א) במקרה דנן, ההליך בבית משפט קמא ניפתח טרם כניסת התקנות החדשות לתוקפן.

ברע"א 384/17 סבוב נ' גמא ניהול וסריקה בע"מ (1.2.17) קבע כב' המשנה לנשיאה השופט א' רובינשטיין בנוגע לתקנה 210: "בפסיקתו של בית משפט זה נקבע, כי ככלל התנאת הרשות להיתגונן בתנאים תיעשה במקרים שבהם ההגנה נראית על פניה קלושה (ראו למשל רע"א 4819/15 דינמיק שרותי ספנות (דש'ס) בע"מ נ' אמקו ים בע"מ פסקה 10 (2015) רע"א 8381/14 אברבך נ' בנק אגוד לישראל בע"מ פסקה 3 (2015)); גורן, בעמ' 760-759). כך נאמר, כי "כשאמנם 'כימעט' אין לנתבע הגנה, בית המשפט עושה חסד עם נתבע כאשר הוא נותן לו רשות להיתגונן, אפילו היא מותנית בתנאי הפקדה" (ע"א 373/69 חונן נ' חגור, פ"ד כג (2) 347, 349.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן: א) במקרה דנן, ההליך בבית משפט קמא נפתח טרם כניסת התקנות החדשות לתוקפן.

אשר על כן, ומשלא מצאתי טעות בהחלטת בית משפט קמא מיום 6.1.21 ומשלא נמצאה טעות בפסק הדין אשר ניתן בהעדר הפקדה על פי ההחלטה, אין מנוס מדחיית הערעור.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

בהחלטתו, היתנה כב' הרשם צו הביניים להכרזת המבקש כחייב מוגבל באמצעים, בהפקדת עירבון בסך של 2,000 ₪, וצו תשלומים חודשיים בסך של 600 ₪ לחודש.

נקבע לא אחת כי היתערבות ערכאת העירעור בקביעת הפקדת הערובה ו- צו החיוב בתשלומים כתנאי לאיחוד תיקים, תהא מצומצמת ותעשה במשורה, זאת נוכח העובדה כי רשם ההוצאה לפועל הוא האחראי על בחינת יכולת הפרעון של החייב בהתאם לנסיבותיו, והוא המופקד על עריכת חקירת היכולת בעיניינו ׁ(בר"ע 1071/03 דרור גולן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (2.02.03); רע"א 7195/09 ציון קראטה נ' פרקליטות מחוז חיפה ואח', דינים עליון 2009(118) 1423; רע"צ 35723-04-12 לוסב נ' שטרוך (30.04.12).

משמע, סעיף 66א' לחוק ההוצל"פ קובע כי רשם ההוצאה לפועל רשאי, בין היתר, להטיל על חייב המישתמט מתשלום חובותיו הגבלה "מקבל, מהחזיק או מחדש רישיון נהיגה", כאשר הגבלה זו תוטל רק בהתקיים התנאים הבאים: האזהרה הומצאה לחייב במסירה מלאה (סעיף 7(ג) לחוק); הרשם שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין, בהיתחשב בפגיעה בחייב ובהליכים אחרים שנקטו לשם גביית החוב, לרבות הליך להשגת מידע (סעיף 66א רישא); היתקיימה אחת העילות הקבועות בסעיף 66ב(א) לחוק; נימסרה לחייב ע"י מנהל לישכת ההוצאה לפועל, אתראה אודות מועד כניסת ההגבלה לתוקף (תוך 30 ימים ממועד הטלתה) (סעיף 66ג' לחוק); רשם ההוצאה לפועל שוכנע כי הגבלת הרישיון לא תיפגע פגיעה ממשית בעיסוקו של החייב וביכולתו לשלם את החוב, או כי שוכנע שרישיון הנהיגה חיוני לחייב נוכח נכות שלו או של בן מישפחה התלוי בו (סעיף 66א(6) לחוק).

בזיקה לטענת המבקש כי, אין בהחלטת כב' הרשם כל היתייחסות לבקשתו לביטול ההגבלות על רישיון הנהיגה שלו, מפנה אני לעמ' 3 להחלטה, בה קבע הרשם: "עם ביצוע הפקדת הסכום הנ"ל כערבון בתיק וכן עם ביצוע צו התשלומים הראשון במועד יבוטלו צוי ההבאה שהוטלו בתיקים הפרטניים, וכן, יעוכבו הליכי עיקול מיטלטלין מבית החייב וכן הליכי תפיסת רכבים. שאר ההליכים בתיק האיחוד לרבות הגבלות אינם מבוטלים".(ההדגשה שלי – ס"י).

...

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

בנסיבותיו של המבקש כאן, סבורני כי הטלת ההגבלה והותרתה על כנה "עלולה לפגוע פגיעה ממשית בעיסוקו של החייב וביכולתו לשלם את החוב", בהינתן כי החייב הינו נהג משאית במקצועו, אשר עבד כנהג משאית, ואף פוטר מעבודתו זו עם הטלת ההגבלה על רשיונו.

סוף דבר, הערעור מתקבל חלקית, באופן שהפקדת הסכום החד-פעמי (בסך – 2,000 ₪) תבוצע בשני תשלומים, כאמור בסעיף 17 לעיל; ההגבלה על רישיון הנהיגה תבוטל, באופן שהמערער יהא רשאי להחזיק ברישיון נהיגה על משאית.

תוקפו של הצוו הותנה בהפקדת התחייבות עצמית של המבקשים ללא הגבלה בסכום וכן הפקדת עירבון/ערבות בנקאית בסך כולל של 15,000 ₪.

בהתאם לטענת התובע, כשבוע לאחר כניסתו לתוקף של צו הביניים, הגיעו ביום 31/10/2011 למוסך אשר נמצא בבעלותו, מעקלים, העובדים בשירותיה של צד ג', מלווים בשוטרים ודרשו מהתובע לשלם, במזומן, סך של 9,072 ₪, סכום המהוה את יתרת חוב הארנונה לשנת המס 2011.

...

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל ויש לראות בהטלת העיקול על חשבון התובע כפרסום המהווה לשון הרע כהגדרתו בחוק.

יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט כהן בעניין גסלר אשר הוזכר לעיל וצוטטו מבג"צ 445/02 מור נ' ראש עיריית הרצליה: "רשות מנהלית – ורשות מקומית בכלל זה – היא נאמן הציבור, ועליה לפעול בהגינות וביעילות. ככזאת, ולא רק ככזאת, חייבת היא לנהוג כלפי הציבור ביושר, בהגינות ובתום לב." אשר על כן, דין התביעה להתקבל.

בשקלול הפרמטרים המהווים את הערכת הנזק הנטען אל מול הפיצוי התרופתי בגין לשון הרע, באתי לכלל מסקנה כי יש להעמיד את שיעור הפיצוי בו יזוכה התובע בגין עוולת לשון הרע לפי סעיף 7א לחוק, פיצוי ללא הוכחת נזק, על סך של 8,500 ₪ בצירוף הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪.

הערבות הבנקאית הופקדה ע"י המשיבה, כתנאי לכניסתו לתוקף של צו עיקול זמני ברישום שניתן במעמד צד אחד, על כל נכסי המיטלטלין של המבקשת/הנתבעת בבית דינה חיפה, מעון הורים שמנהלת המבקשת (להלן: "המעון").

(ג) סכום הערבון לא יעלה על 50,000 שקלים חדשים: בית המשפט רשאי, אם ראה שהדבר מוצדק מטעמים מיוחדים שיירשמו, להגדיל את סכום הערבון מעבר לסכום האמור או להתנות את מתן הצוו במתן ערבון אחר".

כך גם קביעת בית המשפט כי הערבות תעמוד בתוקפה "עד ל-60 יום מפקיעת הצוו כולו או חלקו" (ההדגשה בקו אינה במקור), מרמזת אף היא כי גם בערבון עסקינן, זאת בהתבסס על תקנה 371 (ד), הנ"ל. לפיכך, יש לראות בערבות הבנקאית שהופקדה, הן ערובה והן ערבון.

...

לא שוכנעתי כי נגרמה פגיעה במוניטין עקב העיקול ברישום (אותה רואה המבקשת כעילה העיקרית לבקשה זו).

לכל היותר, זכאית המבקשת להוצאות עבור יעוץ בעקבות הטלת צו העיקול ברישום והכנת הבקשה באשר לצו זה. מקובלת עליי טענת המבקשת כי ב"נזק" שנגרם עקב צו העיקול, נכלל היעוץ המשפטי הנידרש לאחר הטלתו.

הוצאות טפול בתביעה העיקרית, נשקלו בפסה"ד ואף הן אינן נכללות בבקשה זו. לפיכך, על יסוד חשבון שכה"ט שהוגש והמסמכים הקשורים בטענה זו, לאחר ששיקללתי את האמור לעיל, הנני קובעת כי המבקשת זכאית לחילוט סך 10,000 ₪ בלבד בצרוף מע"מ מתוך העירבון – בגין הוצאות יעוץ משפטי שנגרמו לה עקב הטלת צו העיקול, שבקשתו היתה בלתי סבירה.