למותר לציין כי מבחן מירב הזיקות מלמד שבית משפט זה הוא בעל הסמכות העניינית לידון בתובענה דנן נוכח מקום המושכר (תובענה במקרקעין - תקנה 7(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018) ואפילו אם היה המבחן מתנתק מסוג התובענה ומתייחס רק למקום מושבו של הנתבע (בתחומי ירושלים; כאמור בתקנה 7(א) רישא האמורה).
לשיטה אחרונה, כפי שנימצא להלן, אין מקום לקבוע כי הסכם השכירות המאוחר שהוצג בפני בית המשפט מזוייף - ובו ממילא לא מצויה תניית השיפוט לרמאללה, מה שמחליש ומאיין למעשה את הטענה להעדר סמכות לבית משפט זה.
עולה כי טענת העידר הסמכות הטריטוריאלית לבית משפט זה לידון בתובענה היא טענת סרק אשר דינה להדחות.
קובע סעיף 19(א) לחוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971:
לא הוסכם על תקופת השכירות, או שהצדדים המשיכו לקיימה לאחר תום התקופה שהוסכם עליה בלי לקבוע תקופה חדשה, רשאי כל צד לסיים את השכירות על ידי מתן הודעה לצד השני זמן סביר מראש.
...
לשיטה אחרונה, כפי שנמצא להלן, אין מקום לקבוע כי הסכם השכירות המאוחר שהוצג בפני בית המשפט מזוייף - ובו ממילא לא מצויה תניית השיפוט לרמאללה, מה שמחליש ומאיין למעשה את הטענה להעדר סמכות לבית משפט זה.
עולה כי טענת העדר הסמכות הטריטוריאלית לבית משפט זה לדון בתובענה היא טענת סרק אשר דינה להידחות.
עוד מצאנו לעיל כי בפועל הנתבע מודה שפעל בתשלום למשכיר בהתאם לסכום שנקבע בהסכם שהוא הכחיש את חתימתו עליו.
המסקנה
מצאנו כי מתוך שתי עילות פינוי המושכר הנטענות בכתב התביעה - אחת מתקיימת.
קודם לכן מצאנו כי שאר טענות הסף של הנתבע חסרות ביסוס.
