מאחר ותקופה זו חלה לאחר הגשת התביעה ועל כן לא נכלל מטבע הדברים סעד בעיניין זה בכתב התביעה, החלטתי, תחת הפניית התובעים להגשת תביעה נפרדת, לאפשר להם בשעה היעודה לתקן את התביעה דנא לצרכי קבלת הפצוי גם עבור התקופה הנ"ל.
ציינתי כי לאחר קביעת סכום הפצוי המגיע לתובעים עבור התקופה הנ"ל, מה שיגרום לכך שהנזקים שנגרמו בפועל יעלו על הפצוי המוסכם, יהיה מקום לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את ההפרש בין הפצוי המוסכם לנזקים שנגרמו בפועל.
ערעור התובעים על החלטתי מיום 5.1.16 ועל פסק דיני הנ"ל היתקבל ביום 4.4.17, עת הצדדים הסכימו להצעת ערכאת העירעור שלפיה "...התיק יוחזר לבית משפט קמא אשר ימשיך לידון בו בהתאם לפסק הדין החלקי ויבחן את כל השאלות שנצרכות להכרעה וכשאין באמור לפגוע בזכות או טענה של מי מהצדדים לרבות הטענות שנטענו היום הן על ידי המערערים והן על ידי המשיבה, וכשאם אכן יסבור בית משפט קמא שיש להמשיך בבצוע התיקונים, יורה כל המתחייב מכך ולא באופן של הפניית המערערים להגשת תביעה כספית".
לאחר חזרת התיק מערכאת העירעור, ונוכח המחלוקת בין הצדדים, כשהתובעים טוענים כי טרם בוצעו כל התיקונים ואילו הנתבעת טוענת ההפך, ניתנה על ידי ההחלטה הבאה ביחס להמשך ההליכים, במסגרתה מיניתי מומחה למתן חוות דעת במחלוקת שנותרה בין הצדדים ביחס לליקויים בדירה (ההחלטה ממנה את המומחה גיל, אולם הנ"ל הוחלף מיד לאחר מכן במומחה צבי רון, עקב קשרי עבודה בין המומחה גיל לנתבעת אולם ההוראות למומחה נותרו זהות):
"לפיכך, אני ממנה בזה את המומחה רפי גיל, לבדוק את הדירה ואת דירות 15 ו-20 ולתת חוות דעת האם קיימת בדירה בעיית רטיבות, מה מקורה וכיצד יש לתקנה. המומחה גיל יתייחס גם לתיקונים נוספים שהנתבעת טרם השלימה, ככל שישנם כאלה וזאת בהתייחס לרשימת תיקונים שתועבר אליו ואל הנתבעת על ידי התובעים עד יום 15.5.17, ככל שתועבר.
גם בשלב זה המשיכו הצדדים להיתכתש אחד עם השני והגישו בקשות לרב שדחו את קידום התיק ואת מתן חוות דעת, אשר גם ככה דרשו ביצוע בדיקות שונות בדירת התובעים שהאריכו את הליך מתן חוות הדעת של המומחה.
כשמחקתי את התביעה בזמנו בשל אי הגשה במועד של כתב התביעה המתוקן, אותו הוריתי להגיש לצורך המרת התיקונים שנותרו לתביעה כספית וזאת בשל חוסר היכולת של בית המשפט לפקח באופן סביר על ביצוע צו העשה לתיקונים שניתן בפסק הדין החלקי, עקב היתנהלות הצדדים, ערכאת העירעור החזירה את התיק להמשך דיון במסלול של צו העשה.
...
ערעור התובעים על החלטתי מיום 5.1.16 ועל פסק דיני הנ"ל התקבל ביום 4.4.17, עת הצדדים הסכימו להצעת ערכאת הערעור שלפיה "...התיק יוחזר לבית משפט קמא אשר ימשיך לדון בו בהתאם לפסק הדין החלקי ויבחן את כל השאלות שנצרכות להכרעה וכשאין באמור לפגוע בזכות או טענה של מי מהצדדים לרבות הטענות שנטענו היום הן על ידי המערערים והן על ידי המשיבה, וכשאם אכן יסבור בית משפט קמא שיש להמשיך בביצוע התיקונים, יורה כל המתחייב מכך ולא באופן של הפניית המערערים להגשת תביעה כספית".
לאחר חזרת התיק מערכאת הערעור, ונוכח המחלוקת בין הצדדים, כשהתובעים טוענים כי טרם בוצעו כל התיקונים ואילו הנתבעת טוענת ההפך, ניתנה על ידי ההחלטה הבאה ביחס להמשך ההליכים, במסגרתה מיניתי מומחה למתן חוות דעת במחלוקת שנותרה בין הצדדים ביחס לליקויים בדירה (ההחלטה ממנה את המומחה גיל, אולם הנ"ל הוחלף מיד לאחר מכן במומחה צבי רון, עקב קשרי עבודה בין המומחה גיל לנתבעת אולם ההוראות למומחה נותרו זהות):
"לפיכך, אני ממנה בזה את המומחה רפי גיל, לבדוק את הדירה ואת דירות 15 ו-20 ולתת חוות דעת האם קיימת בדירה בעיית רטיבות, מה מקורה וכיצד יש לתקנה. המומחה גיל יתייחס גם לתיקונים נוספים שהנתבעת טרם השלימה, ככל שישנם כאלה וזאת בהתייחס לרשימת תיקונים שתועבר אליו ואל הנתבעת על ידי התובעים עד יום 15.5.17, ככל שתועבר.
בהתחשב בכך שחרף צו העשה שניתן בפסק הדין החלקי, נדרש היה למנות שוב מומחה לבחינת הליקויים ונמצאו כאלה, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים שכר טרחת עו"ד עבור ההליכים בתקופה שלאחר פסק הדין החלקי ועד היום, בסך של 35,100 ₪, בהתאם לשכר הטרחה ששילמו בפועל, שהנו סביר וריאלי.
כעת, אני מורה, אפוא, על תיקון התביעה באופן המצרף לתביעה דנא את התביעה הכספית בגין התקופה 7.5.12 עד תחילת ביצוע התיקונים, ללא צורך בתיקון כתב התביעה בפועל.
התובעים ישלמו השלמת אגרה על הסכום הנ"ל.
בית המשפט מפציר בצדדים להגיע לסיכום על הסכום הכולל שעל הנתבעת לשלם בגין שתי התקופות הנ"ל ולחילופין להסכים להגשת טיעונים קצרים ומסמכים בנושא והכרעת בית המשפט בנושא בפסק דין בפשרה ללא נימוקים.
