התנהגות בלתי הולמת של עורך דין בבית משפט

בית המשפט המחוזי בירושלים עב"י 48197-04-21 שאער נ' ועדת האתיקה של לישכת עורכי הדין מחוז צפון תיק חצוני: 34/19 בפני כבוד השופט נמרוד פלקס המערער איליא שאער המשיבה ועדת האתיקה של לישכת עורכי הדין מחוז צפון פסק דין

בתי הדין המשמעתיים הם המופקדים על שמירת כללי האתיקה ההולמת עורכי-דין, והלכה פסוקה היא כי פסיקתם בשאלה, מהי היתנהגות שאינה הולמת עורך-דין, יש בה, בכפוף להתערבות במקרים מתאימים, כדי להתוות את גבולות המותר והאסור, ההולם ושאינו הולם בהתנהגותו של עורך-דין.

...

מהאמור אף עולה, כי יש לדחות את טענת המערער בדבר פסלות בית הדין הארצי "בגלגול השני", שכן אין בדיון בית הדין הארצי "בגלגול הראשון", כדי להוביל לנעילת דעתו, ומכאן אף לקיומו של חשש ממשי למשוא פנים, באשר למידת העונש, אשר כאמור כלל לא נדונה בפני בית הדין הארצי "בגלגול הראשון". מקובלת עלי אף פסיקת בית הדין הארצי "בגלגול הראשון", עת מצא לתקן את טעותו של בית הדין המחוזי והרשיע את המערער.

מסקנת בית הדין הארצי, לפיה המערער החתים את המתלונן על אותו תצהיר בכדי להטעותו מקובלת עלי, ומעוגנת כדבעי בראיות.

בשים לב לכך שאותו תצהיר היה למעשה הראיה היחידה המאששת את גרסת המערער, לפיה שילם למתלונן את כספו - כסף, אשר אין חולק שקיבל המערער עבור המתלונן, כאמור, מאת מדינת ישראל - בצדק קבע בית הדין הארצי, כי הוכח שהמערער לא העביר למתלונן את כספו, ובכך ביצע את העבירות העיקריות שיוחסו לו. מקובלת עלי אף קביעת בית הדין הארצי, לפיה שגה בית הדין המחוזי ביישום הדין באשר לנטל הבאת הראיות.

הערעור נדחה איפוא על כל חלקיו.

בבד"מ (מרכז) 18/20 הורשע הנילון בששה אישומים בעבירות של שליחת יד בכספים ואי העברתם ללקוח בנגוד לכלל 40 לכללי לישכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו - 1986 (להלן - "כללי האתיקה") וסעיף 61(2) לחוק לישכת עורכי הדין, תשכ"א - 1961 (להלן - "החוק"); בשש עבירות של הפרת חובת הנאמנות והמסירות ללקוח והפרת חובה לעזור לבית המשפט לעשות משפט צדק, בנגוד לכלל 2 לכללי האתיקה ולסעיף 54 לחוק; בשש עבירות של אי השקעת פקדון בנגוד לכלל 41 לכללים לכללי האתיקה וסעיף 61(2) לחוק; בשש עבירות של אי מתן דיווח וחשבון כספי ללקוח בנגוד לכלל 42 לכללי האתיקה וסעיף 61(2) לחוק; בשש עבירות של פגיעה בכבוד מיקצוע עריכת הדין לפי סעיפים 53 ו - 61(1) לחוק; בשש עבירות של היתנהגות שאינה הולמת את מיקצוע עריכת הדין לפי סעיף 61(3) לחוק; שלוש עבירות של עיכוב כספים ומסמכים בנגוד לסעיף 88 לחוק; ושתי עבירות של איסור הטעה בנגוד לכלל 34 לכללי האתיקה וסעיף 61(2) לחוק.

בבד"מ (מרכז) 44/21 הורשע הנילון בשלושה אישומים בעבירות של שליחת יד בכספים ואי העברתם ללקוח לפי כלל 40 לכללי האתיקה וסעיף 61(2) לחוק; שלוש עבירות של העלאת טענה עובדתית שאינה נכונה בכתב בפני בית המשפט לפי כלל 34 לכללי האתיקה וסעיף 61(2) לחוק; שלוש עבירות של הפרת חובת הנאמנות והמסירות ללקוח והפרת חובה לעזור לבית המשפט לעשות משפט צדק, לפי כלל 2 לכללי האתיקה ולסעיף 54 לחוק; שלוש עבירות של אי השקעת פקדון לפי כלל 41 לכללי האתיקה וסעיף 61(2) לחוק; שלוש עבירות של אי מתן דיווח וחשבון כספי ללקוח לפי כלל 42 לכללי האתיקה וסעיף 61(2) לחוק; שלוש עבירות של פגיעה בכבוד מיקצוע עריכת הדין לפי סעיפים 53 ו - 61(1) לחוק; ובשלוש עבירות של היתנהגות שאינה הולמת את מיקצוע עריכת הדין לפי סעיף 61(3) לחוק.

עברו המשמעתי "הנקי" של עורך דין וותיק, עשוי להצביע על כך שאף אם כשל באופן חד פעמי בשליחת יד בכספי לקוחו - מעשה חמור הפוגע בנשמת אפו של מיקצוע עריכת הדין - אין בכך בהכרח כדי ללמד, כי אותו עורך דין אינו כשיר לשמש עורך דין.

...

אף בהתעלם מהרשעותיו הנוספות של הנילון (מושא בד"א 16/22 ו - 19/22), אשר ככל הנראה לא עמדו בפני בית הדין הארצי עת ניתן פסק דינו בבד"א 11/22 - שומא היה על בית הדין הארצי להגיע למסקנה, לפיה הנילון אינו כשיר לשמש עורך דין.

סבורני, כי הדרך בה הלך בית הדין המחוזי בבד"מ (מרכז) 44/21 היא הנכונה.

אף בכך יש כדי לחזק את המסקנה, שלא היה מקום להתערבות בית הדין הארצי בגזר דין בית הדין המחוזי.

אשר על כן, הורשע מגורי בבד"מ (מרכז) 18/20, בבצוע 6 עבירות של שליחת יד בכספים ואי העברתם ללקוח, בנגוד לכלל 40 לכללי לישכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 (להלן: כללי האתיקה), ולסעיף 61(2) לחוק לישכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן: החוק); 6 עבירות של הפרת חובת הנאמנות והמסירות ללקוח והפרת חובה לעזור לבית המשפט לעשות צדק, בנגוד לכלל 2 לכללי האתיקה ולסעיף 54 לחוק; 6 עבירות של אי השקעת פקדון, בנגוד לכלל 41 לכללי האתיקה ולסעיף 61(2) לחוק; 6 עבירות של פגיעה בכבוד מיקצוע עריכת הדין, עבירות לפי סעיפים 53 ו-61(1) לחוק; 6 עבירות של היתנהגות שאינה הולמת את מיקצוע עריכת הדין, עבירות לפי סעיף 61(3) לחוק; 3 עבירות של עיכוב כספים ומסמכים, בנגוד לסעיף 88 לחוק; 2 עבירות של איסור הטעה, בנגוד לכלל 34 לכללי האתיקה ולסעיף 61(2) לחוק.

בבד"מ (מרכז) 44/21, הורשע מגורי בבצוע 3 עבירות של שליחת יד בכספים ואי העברתם ללקוח, בנגוד לכלל 40 לכללי האתיקה ולסעיף 61(2) לחוק; 3 עבירות של העלאת טענה עובדתית שאינה נכונה בכתב בפני בית המשפט, בנגוד לכלל 34 לכללי האתיקה ולסעיף 61(2) לחוק; 3 עבירות של הפרת חובת הנאמנות והמסירות ללקוח והפרת חובה לעזור לבית המשפט לעשות משפט צדק, בנגוד לכלל 2 לכללי האתיקה ולסעיף 54 לחוק; 3 עבירות של אי השקעת פקדון, בנגוד לכלל 41 לכללי האתיקה ולסעיף 61(2) לחוק; 3 עבירות של אי מתן דיווח וחשבון כספי ללקוח, בנגוד לכלל 42 לכללי האתיקה ולסעיף 61(2) לחוק; 3 עבירות של פגיעה בכבוד מיקצוע עריכת הדין, בנגוד לסעיפים 53 ו-61(1) לחוק; 3 עבירות של היתנהגות שאינה הולמת את מיקצוע עריכת הדין, בנגוד לסעיף 61(3) לחוק.

לצד זאת, קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור לישכת עורכי הדין, שהופנה כלפי בד"א 11/22, הן מאחר שמגורי כלל לא ערער על גזר דינו, הן בשל הנימוק להקלה בגזר הדין – הפגיעה הקשה בהוצאה של עורך דין ותיק מלשכת עורכי הדין לצמיתות.

...

בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 28.5.2023, בעב"י 43165-11-22 ובעב"י 45544-12-22 (השופט נ' פלקס), שבגדרו נדחה ערעורו של המבקש, והתקבל ערעור המשיבה, על פסק הדין של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין, מיום 3.11.2022, בבד"א 11/22, בבד"א 16/22 ובבד"א 19/22 (עורכי הדין א' רוטר, י' צילבון ו-ג' כרמי) (להלן: בית הדין הארצי).

לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות, ללא צורך בתשובה מטעם המשיבה.

בהינתן כלל האמור, אף אני סבור, כדעת בית המשפט המחוזי, כי משנמנע מגורי מהבעת חרטה, ומלקיחת אחריות על מעשיו, ומשנמנע גם מלהשיב את סכומי הכסף שנטל שלא שכדין מלקוחותיו, תובעי נזיקין שביקשו פיצוי בגין נזקים שמהם סבלו – הוא אינו כשיר לשמש כעורך דין.

סוף דבר, שהבקשה נדחית.

עניינה של התביעה בטענת התובעים, הורים וילדיהם הנכים, כי פיצויים שנפסקו לטובתם בבית המשפט המחוזי בחיפה בהסדרי פשרה שהושגו בתביעות שהגישו לפצוי בגין ניזקי גוף בגין מומים מולדים עקב רשלנות רפואית (להלן: "התביעות", "הפיצויים") לא הופקדו בחשבונות ייעודיים לטובת הקטינים ולא הושקעו בתכניות בנקאיות סגורות כמצוות בית המשפט; לא הועברו להורי הקטינים; ויש חשש כבד כי נגזלו על-ידי עורכי הדין שנשכרו על-ידי התובעים לטפול בתביעותיהם.

התובעים גילו את מעשיו הנפסדים והנוראיים של עורך הדין מחאג'נה רק לאחר פטירתה של התובעת 4 עקב נכותה ומצבה הרפואי הקשה.

הוראות חוק אלו הן בין היתר כדלקמן: גניבה בידי מורשה, עבירות לפי סעיפים 387 ו-392 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; הפרת כללי האתיקה המקצועית, עבירה לפי סעיף 61 (2) לחוק לישכת עורכי הדין; הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח, עבירות לפי סעיף 2 לכללי האתיקה המקצועית וכן הפרה של סעיפים, 53,54, 61(1) ו- 61(2) לחוק לישכת עורכי הדין; היתנהגות שאינה הולמת את מיקצוע עריכת הדין לפי סעיף 61(3) לחוק לישכת עורכי הדין; עיכוב כספים שלא כדין ושליחת יד בהם, עבירה לפי סעיף 40 לכללי האתיקה המקצועית; הפרת חובות מכוח דין על פי סעיפים 1, 10, 12 (א) ו-15 לחוק הנאמנות, התשל"ט-1979; הפרת חובות מכוח דין על פי סעיפים 8 ו-9 לחוק השליחות, התשכ"ה-1965; תרמית ומצג שוא לפי סעיף 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח -1968; גזל לפי סעיף 52 לפקודת הנזיקין; רשלנות לפי סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין.

...

דין כל טענה אחרת כאילו לא חלה על הנתבע 4 אחריות להעברת כספי הפיצויים לתובעים להידחות, מכוח החובות המוטלות על עורכי הדין על פי שלל דינים.

לאור כל האמור, מבוקש לקבל את תביעת התובעים במלואה, ולתת פסק דין המורה לנתבע 4 לשלם את מלוא סכום הפיצויים שנתבעו על ידי התובעים העומד על סך של כ-1.2 מיליון ₪ כאמור לעיל.

התוצאה הנתבע ישלם לתובעים את מלוא סכום תביעתם בסך 1.2 מיליון ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל ובנוסף 15% שכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ. מובהר כי ככל שהחוב לתובעים כולו או חלקו נפרע על-ידי הנתבעים האחרים בהליך ינוכה סכום התשלום מהחיוב שנפסק כנגד הנתבע 4 למניעת תשלום כפל.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עב"י 51017-11-23 לישכת עורכי הדין - הועד המרכזי נ' שיפוני תיק חצוני: 27/23 בד"א לפני כבוד השופט נמרוד פלקס המערערת לישכת עורכי הדין - הועד המרכזי ע"י ב"כ עוה"ד ל' שטלצר ומ' מושקוביץ המשיב עידו שיפוני פסק דין

המשיב הורשע בעבירות של מעשים הפוגעים בכבוד מיקצוע עריכת הדין ובעבירות של היתנהגות שאינה הולמת עורך דין, לפי סעיפים 53 ו - 61(3) לחוק לישכת עורכי הדין, תשכ"א - 1961.

מטרת קביעת הסטאנדרט האמור כפולה, הן שיקוף הצורך בהכבדת אמצעי המשמעת, בניסיון לשמור על תרבות השיח של עורכי הדין, והן קידום השיויון בדרך של השתת אמצעי משמעת דומים בנסיבות דומות.

...

כך שמעידה חוזרת, או דפוס התנהגות, עשויים להוביל במקרים חריגים למסקנה, כי המורשע אינו כשיר לשמש עורך דין.

תוך יישום השיקולים שהנחו את הערכאות המשמעתיות, לרבות בתי המשפט, כעולה מהסקירה דלעיל, סבורני, כי יש לקבוע מתחם אמצעי משמעת בגין הרשעה בעבירות שעניין התבטאות בלתי הולמת, כדלקמן: מקום בו עסקינן בהרשעה ראשונה בגין התבטאות חד פעמית, או מספר קטן של התבטאויות, מתחם אמצעיי המשמעת ההולם הוא בין אזהרה לבין השעיה בפועל לתקופה של עד שלושה חודשים.

אשר על כן, בכפוף להערותיי דלעיל, הערעור נדחה.