התנהגות בלתי הולמת של מורה כלפי תלמידותיו

אעיר רק כי נוכחתי, בתיק זה כמו גם בתיקים אחרים שנידונו בפני, ש"כפל המעסיקים" (משרד החינוך של עובדי ההוראה בלבד והרשות המקומית מעסיקה של שאר העובדים) בבתי הספר לעיתים גורם לכך שחלק מחובות המעסיק אינן ממולאות באופן מלא, בין היתר מאחר וכל אחד מהמעסיקים יוצא מהנחה שדבר מסוים מטופל על ידי המעסיק האחר.

למרות זאת, ולמרות שלפי תיאוריה, היתנהגותו של הנתבע כלפי התמשכה תקופה ארוכה, והיא אף היתה עדה, במישרין או בעקיפין, לכך שהוא מיתנהל באופן לא ראוי כלפי מורות אחרות ואפילו כלפי תלמידות, כטענתה, היא לא פנתה באופן "רישמי" בתלונה לגורם כלשהוא, למעט פעם בודדת כעולה מעדות המנהלת, אך זו נגעה להיתנהגות שאינה הולמת כלפי תלמידות אך ללא הקשר מיני.

...

לסיכום ת"א 20648-07-15 אני מחייבת את הנתבעים 2 ו-3 לשלם לתובעת, ביחד ולחוד, את הסך של 291,414 ₪.

התביעה כנגד נתבעת 1 נדחית.

שקלתי באם יש מקום לחייב את התובעת בהוצאות הנתבעת 1 שנתבעה חרף טיפולה הראוי בענין לאחר שזה הובא לידיעתה, אולם לנוכח העובדה כי ממילא נפתחה חזית בין נתבעת זו לבין משרד החינוך, אינני מוצאת מקום לעשות כן. בת"א 34780-10-17 אני דוחה את התביעה כנגד העירייה, ללא צו להוצאות מאותם הטעמים שלעיל.

ביום 25.4.2021 הוגשה כנגד המבקש תובענה משמעתית המייחסת לו שתי עבירות של מעשה מגונה כלפי מורה בבית הספר, היתנהגות שאינה הולמת עובד מדינה ופגיעה במשמעת שירות המדינה.

שנית, כפי העולה מטענות ב"כ המבקש בפרוטוקול הדיון בבית הדין האיזורי, טענתו כי בהליך זה אין מקום לפיטוריו מבוססת במידה רבה על ההקשר שבו נעשו המעשים – האוירה ואופן ההתנהלות בבית הספר אותו מנהל המבקש, כמו גם היתנהלותה של המורה, שלאורם אין מדובר במעשה מגונה אלא לכל היותר בהתנהגות בלתי הולמת ומדובר במעשים ברף הנמוך של הטרדה מינית.

גם אם כנטען השעייתו של המבקש תיפגע בבית הספר, בצוות המורים והתלמידים, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטתו של הנציב שקבע כי בשלב זה במסגרת בחינת האיזון הראוי בין השיקולים השונים יש ליתן משקל גבוה יותר לפגיעה באמון הציבור ובאנטרס הצבורי.

...

אשר לשיקול של "פגיעה בציבור" – מקובלת עליי קביעתו של בית הדין האזורי כי אין מדובר רק בציבור המצומצם - הצוות, ההורים ותלמידי בית הספר – שנמצא בקשרי עבודה ישירים עם המבקש, שכן בעת בחינת השיקול של פגיעה באמון הציבור בשירות הציבורי יש לבחון שאלה זו בהיבט הרחב, של אמון הציבור בכללותו.

לא מצאתי, כי במקרה הנדון מתקיימת נסיבות המצדיקות התערבות בשיקול דעתו של הנציב ובהחלטתו להשעות את המבקש מעבודתו בשלב זה. נוכח המסקנה אליה הגעתי, לפיה אין מקם להתערבות בהחלטת בית הדין האזורי, איני נדרשת לשאלה אם היה מקום למתן סעד זמני (כמו גם סעד זמני במסגרת הליך בקשת רשות הערעור) עת לא הוגשה תובענה עיקרית על ידי המבקש [ראו לעניין זה בר"ע (ארצי) 48889-09-17 שדה – מדינת ישראל (1.10.2017); בר"ע (ארצי) 36369-09-16 נופר – מדרשת שדה בוקר בנגב (חלצ) (13.10.2016); כאמור בשולי החלטת הנציב, "החלטה זו תיבחן מעת לעת בהתאם להתפתחויות התיק המשמעתי נגדך". אין באמור בהחלטה זו כדי לפגוע בזכותו של המבקש לפנות לנציב ולבקש לשקול את החלטתו מחדש, ככל שיחולו התפתחויות בתיק המשמעתי שלהן השלכה על החלטת ההשעיה.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

המשיבה בוחנת בפיסקה כ"ז לתשובתה שלוש מן הדוגמאות בהן פוטרו עובדי מדינה בהליך משמעתי (סרוב לבצוע תפקיד, וכן היתנהגות שאינה הולמת את התפקיד, לרבות אי-קיום הסדר והנהלים), ומציינת, שאותם מקרים בודאי אינם עולים לכדי עבירת פשע ולמרות זאת אמצעי המשמעת שננקט כנגד אותם עובדים היה פיטורים.

במכתב אגף המשמעת של נציבות שירות המדינה מיום 27.10.20 (המצורף לעמדת המדינה) פורטו המסמכים שהציגה המורה ת' ובהם: הצהרתה של המורה ת', תצהיר מנהל בית הספר לנהיגה בו הועסקה המורה ת', התומך בהצהרתה שלא קלטה תלמידות חדשות ועבדה בבית הספר לנהיגה בהקף מצומצם, וכי הורי התלמידות שהמתינו למבחן הנהיגה דרשו שתמשיך ללמדן; כמו-כן צורף מכתב המפקח על בתי הספר לנהיגה מטעם משרד התחבורה ומסמך רואה החשבון של המורה ת' ממנו עולה שפעילותה העסקית הופסקה ביום 17.9.17, תיקה במע"מ לשנת 2018 הוקפא ונסגר בדצמבר 2018.

נטען במכתב הנציבות, כי לאחר הגשת התובענה הגישה המורה ת' הצהרה וכן מספר מסמכים לפיהם מאז פסק הדין משנת 2015 לא קלטה היא תלמידות נהיגה חדשות, ופעלה לסיום התחייבויותיה כלפי התלמידות מן התקופה שקדמה להליך המשמעתי הקודם, אך מחמת שלא הוקצתה לה כמות מספקת של מבחני נהיגה, לרבות שביתה של בוחני הנהיגה, התעכב התהליך, הורי התלמידות דרשו ממנה להשלים את התחייבויותיה כלפי התלמידות, ומנהל בית הספר לנהיגה נחלץ לעזרתה.

...

חרף ההבדלים הקיימים, סבורני, שאין בנימוקי גזר הדין בעניין המורה ת' כדי להסביר, או להצדיק, את הפער הבולט שבין הורדה בדרגה לשנה אחת לבין פיטורים לאלתר.

ואולם, אף בהביאי בחשבון את הנסיבות לקולא בעניין המורה ת', כפי שפורטו במכתבה של הנציבות מיום 27.10.20 (ושאינן מופיעות בגוף גזר הדין של בית הדין) סבורני, שהפער הבולט באמצעי המשמעת שהוטלו, חרף קווי הדמיון הרבים שבין שתיהן, חורג עד מאוד מעקרון אחידות הענישה עליו כבר עמדתי לעיל, והדבר מצדיק, בנסיבותיו של תיק זה, את התערבותו של בית המשפט על-מנת להקל באמצעי הענישה שהוטלו על המערערת.

על-יסוד כל האמור לעיל, אני מקבל את הערעור, מבטל את גזר הדין של בית הדין, ומטיל חלף זאת על המערערת את אמצעי הענישה הבאים: 1) נזיפה חמורה.

בתובענה בבית-הדין למשמעת טענה התביעה כי מעשי המערער בגינם הורשע בבית-משפט השלום בנצרת מהוים היתנהגות שפגעה במשמעת בשירות המדינה, אי-קיום המוטל על המערער כעובד מדינה, היתנהגות שאינה הולמת את תפקידו של המערער כעובד מדינה, או היתנהגות העלולה לפגוע בתדמיתו או בשמו הטוב של שירות המדינה.

בפסקי-הדין הודגשה חומרת העבירה של היתנהגות אלימה של מורה כלפי תלמידה, ועל-כך שגם אם ההרשעה עלולה לפגוע בהמשך העסקה כמורה, אין מקום להמנע מהרשעה, ולכל היותר ניתן ליתן ביטוי לנסיבות העומדות לזכות המורה באמצעות הקלה בעונש.

...

בהקשר לכך יש לציין כי ההליכים המשמעתיים קיימים בסקטורים שונים, ולא רק בשירות המדינה (למשל לגבי עורכי-דין, רופאים, רואי-חשבון, אדריכלים, וכיו"ב), וגם בהקשר להליכי משמעת בסקטורים אחרים נפסק באשר להיבטים אישיים ולנסיבות אישיות כי: "לכל ההיבטים הללו ישנו משקל ניכר מן הבחינה האנושית, והיה להם בוודאי מקום נכבד בשיקולי הענישה הפלילית, ואף יש להם מקום מסוים במסגרת שיקולי הענישה המשמעתית. עם זאת, אין הם מכריעים את הכף בדין המשמעתי. מעמדה ואמינותה של המערכת המקצועית בעיני הציבור הם העומדים במוקד כאן, ואין מנוס ממתן משקל מכריע להיבטים אלה מן הטעמים שבאינטרס הציבור..." עיין לעניין זה ב-על"ע 3467/00 הוועדה המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב יפו נ' צלטנר (18/2/02).

בעניין שופניה, תיאר בית-המשפט בהרחבה כי המורה התכוונה למנוע מפגש אלים בין שני תלמידים, ובית-המשפט מצא לנכון ליתן משקל כאשר בחן את הנסיבות שבהן אירעה התקיפה (עיין סעיפים ל"ג ו-ל"ד לפסק-הדין בעניין שופניה).

לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את ערעור המערער בכל הקשור לאמצעי המשמעת של נזיפה חמורה ופיטורים לאלתר, ומקבלת באופן חלקי את ערעור המערער באשר למשך פסילתו משירות המדינה וממשרד החינוך, כך שמשך הפסילה יקוצר כמפורט לעיל.

] ביום 14.4.2022 ראש המועצה פנה לגב' אורנה שמחון, מנהלת מחוז צפון במשרד החינוך ופירט את הטענות השונות כלפי המבקש ובכללן דיווח כוזב ופיקטיבי על מקצועות הפנימיים בתעודות הבגרות ודיווח כוזב על שעות תיגבור במקצועות מתמטיקה ואנגלית בתוכנית מצוינות על מנת לכסות חריגות בתקן ולחלק שעות כטובות הנאה למורים מסוימים משיקולים פוליטיים; חלוקת שעות ותפקידים בין המורים בבית הספר לפי שיקולים פוליטיים; קליטת מורים שאינם עומדים בתנאי הכשירות בתפקיד; היתנהלות לא הולמת כלפי המורים; הסתה לטרור באמצעות נאומים בפני המורים והתלמידים; העברת מסרים פוליטיים; שימוש במשאבי בית הספר בצורה לא אחראית וכיוצא בזה.

] ביום 13.5.2022 המבקש זומן לשימוע לפני פיטורים שנקבע ליום 19.5.2022 בטענה לזיוף נתונים ורישומים פקטביים שבעטיים הועלה אחוז הזכאות לבגרות באופו פקטבי; מתן ציון למקצועות פנימיים שלא נלמדו בבית הספר; שיבוץ מורים מקורבים בשעות פיקטיביות; חריגה משעות התקן המתוקצבות; היתעלמות מהוראות מנהל מחלקת החינוך בערייה; דו"ח כוזב של שעות פיקטיביות בתוכנית המצוינות; חלוקת גמול פיצול והכנה לבגרות בנגוד לתקנים ולתקציב; מסירת המחאות מטעם מתנ"ס כפר מנדא לספקים לאחר שהחלו הליכי חידלות פירעון כנגד המתנ"ס; העסקת מורה שאינה מוסמכת כעובדת הוראה; פוליטיזציה של בית הספר; פגיעה בכיתות מב"ר ושחר על רקע אי ביצוע הנחיות של אגף שחר; חוסרים בציוד שהיתקבל בבית הספר כגון ציוד של מגמת תיקשורת, ציוד מעבדה, מחשבים וציוד עבור חדר יצירה, מוסיקה, שולחנות טניס ושולחן סנוקר; היתנהגות לא הולמת כלפי המורים לרבות הפעלת אמצעי האזנת סתר בחדר המורים.

לטענת התובע, ראש המועצה ניצל את מחלתו ומינה תחתיו ועדה לניהול בית הספר, אשר היתכנסה ביום 23.8.2022 בהישתתפות ראש המועצה ובניהולו של המורה זידאן טהא וביצעה פעולות שונות לצורך היערכות לפתיחת שנת הלימודים לרבות חלוקת תפקידים מחדש בין מורי בית הספר.

...

מונחת לפנינו בקשת המבקש למנוע מהמשיבה, מועצה מקומית כפר מנדא (להלן – המועצה) לערוך לו שימוע טרם קבלת החלטה בדבר השעיה מכח סעיף 47 לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג - 1963 (להלן – חוק המשמעת) עד להכרעה בהליך העיקרי וזאת על יסוד טענותיו בדבר תוצאה ידועה של השימוע על רקע רדיפה פוליטית מצידו של ראש המועצה.

עוד מקובלת עלינו הטענה כי בשלב הראשון המקום להעלאת כל טענות המבקש כנגד נכונות הטענות והחשדות נגדו כמפורט בתובענה המשמעתית ו/או העדר הצדקה להשעיה הוא בפני עורך השימוע במהלך השימוע, כאשר ממילא כל החלטה שתתקבל במסגרת השימוע ו/או לאחריו נתונה לביקורת בית הדין.

עוד נציין כי לנוכח העובדה שסמכות ההשעיה מסורה לראש המועצה על פי החוק, לא מצאנו כי יש מקום להורות על קיום השימוע בפני גורם אחר.

] סוף דבר על יסוד כל האמור, הבקשה נדחית והצו הארעי שניתן ביום 26.8.22 מבוטל.