הנאשם הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בשלוש עבירות הבאות: סרוב להסיע במונית בנגוד לתקנה 501(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "התקנות"), צירוף נוסע נוסף שלא כדין, בנגוד לתקנה 501(ג) לתקנות והתנהגות שאינה הולמת נהג המורשה להסיע נוסעים ברכב צבורי, בנגוד לתקנה 416(א) לתקנות.
כמו כן, המאשימה מפנה לכך שהנאשם לא לקח אחריות על מעשיו וניהל את משפטו "עד לרגע האחרון". זאת, כאשר לשיטתה היה ניתן להתרשם מהזלזול שהנאשם הפגין כלפי הנוסעות לאורך ההליך כולו.
זאת ועוד, הנאשם מפנה לכך שהוא נהג צבורי מזה כ-10 שנים ולכך שעבד בעברו כנהג אוטובוס.
...
זאת, כאשר כתב האישום הוגש בחלוף כשנתיים ממועד ביצוע העבירה ובחלוף כשנה מהמועד בו נחקר הנאשם בגין החשדות נגדו (ראו החלטתי מיום 10.6.21 במסגרתה נדחתה טענתו המקדמית של הנאשם להתיישנות).
לפיכך, אני סבורה כי יש למקם את עונשו של הנאשם ברף הנמוך-בינוני של מתחם העונש ההולם כפי שפורט לעיל.
הכרעה:
לאור האמור, לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים לעונש ושקלתי את חומרת העבירות, את מתחם העונש ההולם, את עברו התעבורתי ואת נסיבותיו האישיות של הנאשם, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:
קנס בסך 5,000 ₪.