התנהגות בלתי הולמת בעבודה המצדיקה שלילת פיצויים

יוער, כי גם במקרה בו מנהל עבודה "עוצם את עיניו" ולא מתריע על היתנהגות שאינה הולמת של העובד, אין בכך כדי "להכשיר" את היתנהגות העובד.

כבר נפסק פעמים רבות, כי דיווח כוזב על כמות העבודה אותה ביצע העובד, כדי לזכות בשכר גבוה יותר, מהוה הפרת משמעת חמורה, המצדיקה שלילה חלקית של פצויי פיטורים (ראו: דב"ע נה/3-233 אורינט קולור בע"מ נ' אנה ברין, לא פורסם; דב"ע נד/3-196 חיים חי (עייש)נ' עיזבון ישראל דיין, לא פורסם) האם יש לשלול מהעובד פצויי פיטורים באופן חלקי או מלא בית הדין הארצי לעבודה קבע מהם השיקולים שעל בית הדין לשקול בבואו לשלול באופן מלא או חלקי פצויי פיטורים, בציינו כי התכלית שבשלילת פצויי הפיטורים שתי פנים לה: להעניש את העובד בגין עבירת משמעת חמורה שביצע, ולהוות מסר מרתיע לכלל העובדים מפני ביצוע מעשים דומים.

...

אנו קובעים, כי התובעת/נתבעת שכנגד, הייתה רשאית לנכות משכר העבודה של העובד הנתבע/תובע שכנגד, סך של 12,239 ₪ - שיעור השכר שהגיע לו לחודשים אלה.

סיכום: לאור כל האמור לעיל במצטבר, אנו קובעים כי במועד ובעקבות סיום העסקה של העובד הנתבע, היה העובד זכאי לקבל ממעסיקתו: א. פדיון חופשה בסך 1293 ₪ ב. דמי הבראה בסך, 926 ₪ ג. שכר עבודה לחודשים 12/18 ו-1/19 בסך של 12,239 ₪ ד. פיצויי פיטורים מופחתים סך של 11,173 ₪ .

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי על התובעת/נתבעת שכנגד, לשלם לנתבע/תובע שכנגד סך של 7,919 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל בנוסף, על התובעת/נתבעת שכנגד לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 3,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

במקרים אחרים נקבע, כי אף אם בית הדין אינו מוסמך לפסוק פיצוי מכוח חוק הגנת הפרטיות, ניתן לפסוק פיצוי זה מכוח "עקרונות על" במשפט העבודה או מכוח הפרת תנאי משתמע בחוזה שבין העובד למעסיק, המחייב את המעסיק להקפיד על פרטיות העובד (ר' ס"ע 29090-05-12‏ אנה גורליק נ' איליה אנבינדר, ניתן ביום 21.4.14; סע"ש (נצרת) 8762-10-18 אורי פרישמן - אורית יוסף, ניתן ביום 27.8.2020).

יתרה מכך, שללה ממנה המועצה את כל זכויותיה והכריזה על הוצאתה לחופשה כפויה, כל זאת כאשר התובעת יכולה הייתה להתייצב לעבודתה ללא דרישתה הדרקונית של המועצה לבצוע חיסון או בדיקה פולשנית בגופה.

בעיניין זה, המונח "השעיה" מוגדר באתר האקדמיה ללשון עברית כ"הפסקה זמנית של פעילות של אדם בעבודה או במסגרת לימודים וכד' בשל עבירה או היתנהגות לא הולמת[footnoteRef:4]", כאשר אף בפרקטיקה מדובר באמצעי שנעשה בו שימוש במסגרת דין משמעתי (ר' לדוג' פרק 46 לתקנון שירות המדינה (תקשי"ר), סעיף 68 לחוק לישכת עורכי הדין, תשכ"א-1961). בעניינינו, הטיפול בעיניינה של התובעת לא נעשה במסגרת דין משמעתי, פיטוריה לא נשקלו באותה עת, כמו גם שינוי בהקף עבודתה, שכרה או תנאי עבודתה, ואף לא הוצאתה לחופשה לתקופה מוגבלת או בלתי מוגבלת. כמו כן, השעיה נעשית בדרך כלל לתקופה קצובה, ואילו במקרה זה לא ניתן היה לדעת מראש כמה זמן תיעדר התובעת, אשר כפי שהבהרנו לעיל – הכוח היה בידיה להפסיק זאת בכל שלב ולחזור לעבודה רגילה. למעשה, בפנינו מצב בו המשך התייצבותה בעבודה הותנה בתנאי מסוים (מוצדק או לא מוצדק ככל שיהיה) אשר עמידתה בו הייתה תלויה בה בלבד, וכאשר סירבה להענות לו - מנעה מעצמה את היכולת להמשיך להתייצב במקום עבודתה. על כן, אנו קובעים כי התובעת לא הושעתה מעבודתה ולכן לא היה על המועצה לקיים לה שימוע, טרם קבלת ההחלטה הכללית שהוצאה לגבי כלל עובדי המועצה. [4: https://hebrew-academy.org.il/keyword/%d7%94%d6%b7%d7%a9%d7%81%d6%b0%d7%a2%d6%b8%d7%99%d6%b8%d7%94/]

...

באיזון שיקולים אלה, סברנו כי אין מקום להורות על ביטול החלטת המועצה במועד בו ניתנה, אלא יש ליתן לה תוקף על אף הפגם שנפל בה. כפועל יוצא, אנו דוחים את תביעתה של התובעת לתשלום השכר שנמנע ממנה בתקופת היעדרותה מן העבודה.

דין התביעה בעניין זה, להידחות.

סוף דבר על יסוד האמור, התביעה נדחית במלואה.

זאת בהמשך לשיחותיי הטלפוניות ודיווחים נוספים של מנהל המעון על היתנהגות בלתי הולמת ושימוש לרעה בנערי המעון.

הנימוקים שעמדו בבסיס החלטת המדינה למנוע את המשך עבודתו במעונות הממשלתיים אינם מצדיקים את ההחלטה הקשה שהתקבלה בעיניינו.

] בנסיבות אלו, שוכנענו שלא נערך למר סופר שימוע כדין ולא ניתנה לו ההזדמנות להשמיע את טענותיו באופן סדור וראוי על מנת לנסות ולשנות את החלטת המדינה בדבר הפסקת עבודתו במעון נווה חורש, ובשים לב לתקופת עבודתו במעון, חומרת המעשים שיוחסו לו, הרקע של המאבק האירגוני והמשמעות של החלטת המדינה שגרמה לסיום עבודתו במעון ואף שללה את אפשרות העסקתו במעונות ממשלתיים אחרים, אנו פוסקים למר סופר פיצוי בסך של 30,000 ₪ בגין העידר שימוע, מתוכו 10,000 ₪ ישולם על המשיבות 1-2 וסך של 20,000 ₪ ישולם על ידי המדינה.

...

] בנסיבות אלו, שוכנענו שלא נערך למר סופר שימוע כדין ולא ניתנה לו ההזדמנות להשמיע את טענותיו באופן סדור וראוי על מנת לנסות ולשנות את החלטת המדינה בדבר הפסקת עבודתו במעון נווה חורש, ובשים לב לתקופת עבודתו במעון, חומרת המעשים שיוחסו לו, הרקע של המאבק הארגוני והמשמעות של החלטת המדינה שגרמה לסיום עבודתו במעון ואף שללה את אפשרות העסקתו במעונות ממשלתיים אחרים, אנו פוסקים למר סופר פיצוי בסך של 30,000 ₪ בגין העדר שימוע, מתוכו 10,000 ₪ ישולם על המשיבות 1-2 וסך של 20,000 ₪ ישולם על ידי המדינה.

לנוכח טענות המבקשים ולפיהן מר סופר זכאי לפיצוי נוסף בגין חוסר תום לב במשא ומתן, תוך שריון סרק של כח עבודתו, נבהיר כי לא מצאנו שחברת דנאל ו/או בית אקשטיין נהלו עם מר סופר משא ומתן בחוסר תום לב. כפי שעלה מהתשתית העובדתית, המבקשות 1-2 היו מעוניינות לקלוט את מר סופר לשורותיהן על מנת שימשיך לעבוד באמצעותן במעון נווה חורש.

] סוף דבר – המשיבות ישלמו למר סופר בתוך 30 ימים פיצוי בסך 30,000 ₪ בגין העדר שימוע בהתאם לחלוקה המפורטת בסעיף 49 לעיל.

לעניין טענת התובע כי החצר הייתה סגורה ברוב הזמן, יאמר כי לא ניתן לשלול את העובדה שהחצר אכן לא ניפתחה מהסיבות המצוינות ביומן שלטעמי הן מוצדקות והתרשמתי שהנתבעת עושה עבודתה נאמנה ולא מצאתי מקום לחייב את הנתבעת בפצוי בגין כך. לעניין שאר הטענות שהעלה התובע בכתב התביעה ביחס לעבודתו במפעל היצרני בכפייה בתשלום זניח תוך שהוא נידרש בכפיה ללבוש מדי אסיר, היתנהגות בלתי הולמת מטעם הנתבעת כלפי התובע וכן טענות נוספות שנטענו בכתב התביעה ביחס לאופן בו התנהגה הנתבעת כלפי התובע לכאורה, לא מצאתי מקום לחייב את הנתבעת בגין טענות אלו שלא הוכחו במישור הראייתי על ידי התובע, ומשכך דינן להדחות.

...

ראשית כל, סבורני כי יש לעשות הבחנה בין יציאה לחצר תחת כיפת השמים, לבין שהייה במתחם כליאה במרחב פתוח עם תקרה סגורה.

לעניין טענת התובע כי החצר הייתה סגורה ברוב הזמן, יאמר כי לא ניתן לשלול את העובדה שהחצר אכן לא נפתחה מהסיבות המצוינות ביומן שלטעמי הן מוצדקות והתרשמתי שהנתבעת עושה עבודתה נאמנה ולא מצאתי מקום לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין כך. לעניין שאר הטענות שהעלה התובע בכתב התביעה ביחס לעבודתו במפעל היצרני בכפייה בתשלום זניח תוך שהוא נדרש בכפיה ללבוש מדי אסיר, התנהגות בלתי הולמת מטעם הנתבעת כלפי התובע וכן טענות נוספות שנטענו בכתב התביעה ביחס לאופן בו התנהגה הנתבעת כלפי התובע לכאורה, לא מצאתי מקום לחייב את הנתבעת בגין טענות אלו שלא הוכחו במישור הראייתי על ידי התובע, ומשכך דינן להידחות.

סיכומו של דבר לנוכח האמור אני מקבל את התובענה בחלקה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך כולל של 1,000 ₪ בקשר עם האמור בס' 19 וס' 21 לפסק הדין.

בסעיף 17 לחוק פצויי פיטורים נקבע: "בענף העבודה שאין בו הסכם קבוצי, רשאי בית הדין האיזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בענין זה יונחה בית הדין האיזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים". בסעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת נקבע: "הוראות סעיפים 2 עד 7 לא יחולו –

לדעתנו, בנסיבות העניין, הרף התחתון של הענישה אינו הולם את המעשים, לאור חומרתם.

מעבר להוראות תקנון העבודה, המהוות מסגרת לשיקולים שעל בית הדין לשקול, נפסק כי "הלכה פסוקה היא מימים ימימה כי 'שלילת פצויי פיטורין ותמורת הודעה מוקדמת נעשית במשורה, במקרים הקיצוניים ביותר' (עע 1126/00 מלון עציון בע"מ – אביעזר שרוני, ניתן ביום 22.10.02); באשר 'הפיטורים כשלעצמם, אף תוך כדי תשלום פצויי פיטורים, הם עונש' [דב"ע לא/ 3-23 רים בע"מ – נסים יוסף, פד"ע ב' 215, 219]. התכלית שבשלילת פצויי הפיטורים שתי פנים לה: להעניש את העובד בגין עבירת משמעת חמורה שביצע; ולהוות מסר מרתיע לכלל העובדים מפני ביצוע מעשים דומים. בשלילת פצויי הפיטורים, מעביר המעביד לעובדי המפעל מסר מרתיע, תוך מתן ביטוי הולם להסתייגותו 'מהתנהלותו הפסולה של העובד' [עע 60/06 תמר מייזר (בבליוביץ) - צ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ, 30.10.06]." (ע"ע (ארצי) 214/06 אלוניאל בע"מ – צ'רניאקוב, (31.5.07)).

השיקולים לחומרה – חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שניגרם למעביד או שעלול היה להיגרם לו עקב כך, הקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון – המועצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד אמון; השפעת היתנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והקף ההרתעה בנסיבות המקרה; השיקולים לקולא – אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה – עוצמת הפגיעה בצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההישתכרות העתידית שלו.

...

ר' בעדותו של גיורא נקש: "לא היינו עוקבים... זה הכל נעשה אחרי שמצאנו אותו ... את ההתנהגות שלו" (ר' גם בעדות אשתו, בעמוד 77 שורות 19 – 24).

גם התביעה לפיצויים בגין לשון הרע נדחית, מאחר שהפרסום היחיד שהוכח הוא הגשת תלונה במשטרה, ובנסיבות העניין במיוחד לאור הקביעות בפסק הדין, אין לראות בפניה למשטרה כפרסום אסור, שלא כדין.

סוף דבר – התביעה מתקבלת בעיקרה והתביעה שכנגד מתקבלת באופן חלקי, כמפורט להלן: הנתבע ישלם לנתבעת פיצויים בגין נזקים שגרם לה בהפרת התחייבויותיו החוזיות כלפיה, בסך 320,000 ₪.