התנהגות בלתי הולמת במרחב ציבורי

נקבע, כי ההחלטה להעמיד לדין בעבירה של היתנהגות שאינה הולמת, שהיא עבירה קלה, חורגת באופן קצוני ממיתחם הסבירות.

מסיבות אלו, מרחב ההתערבות בפן הראייתי הקשור להעמדה לדין נחשב צר, להבדיל ממרחב ההתערבות לגבי האנטרס הצבורי, הוא הפן הערכי-נורמאטיבי הקשור בהעמדה לדין ושם נכונות בית המשפט להתערב בהחלטות גופי התביעה הייתה באופן מסורתי רבה יותר (ראו: שם; עניין אבו רחמה, בפס' 84; בג"ץ 5817/08 עראמין נ' היועץ המשפטי לממשלה, בפס' 12 (10.07.2011) (להלן: עניין עראמין)).

...

שיקולים אלו מחזקים את המסקנה שאין לסגור את דלתות בית המשפט במקרה זה באמצעות אי-העמדה לדין.

סוף דבר הצטברות הפגמים והליקויים שנפלו בהחלטה בערר מלמדת כי מדובר בהחלטה הסוטה משמעותית ממתחם הסבירות.

דין העתירה להתקבל, כך שייקבע כי על היועמ"ש להעמיד לדין את השוטר היורה בגין גרימת מותו של המנוח, כמפורט בפסקאות 25 ו-31 לחוות דעתו של חברי השופט ע' גרוסקופף.

בהיכנסו אל המרחב הצבורי, שבו הוא מייצג מוסד שילטוני ומקבל החלטות מטעמו של אותו מוסד, מוטל עליו להקפיד על ניטראליות והעדר פניות בכל התבטאויותיו, והוא איננו מורשה לומר דברים המוטים לטובת אנשים מסוימים ודעותיהם או נגדם; שכן אחרת הוא "שולל מן הציבור הזכאי לעובדי ציבור חסרי פניות את האמון והבטחון בהיעדר הפניות הפוליטיות של השרות, מערער את הנכונות להזקק לשירות הצבורי ופוגע באמון הכללי בו" (ראו: עניין ספירו, בעמ' 245-244).

כפי שצוין לעיל, אמירות כאלה ככלל אסורות על עובדי ציבור, כולל רבני ערים – זאת, מכוח סעיף 1(4) לחוק הסיוג אשר קובע, בין היתר, כי לרבני ערים אסור "להישתתף בתעמולה פומבית, בכתב או בעל-פה, לבחירות לכנסת, או למועצה של רשות מקומית, או לבחירות שעליהן חל חוק הבחירות לגופים צבוריים, תשי"ד-1954". ביחס לכל התבטאות כזאת יש לבחון האם היא אכן מהוה היתנהגות שאינה הולמת רב עיר – עבירת משמעת לפי סעיף 12א(ג) לחוק שירותי הדת.

...

לטענת העותרים, אסופת התבטאויות זו ותוכנן הפוגעני מוליכים למסקנה אחת ויחידה: עלינו לחייב את המשיבים 2-1 לפעול להעמדתו של הרב אליהו לדין משמעתי.

באין ראיות אמינות שתשלמנה את החסר, סבורני כי לא יהא מקום להעמיד את הרב אליהו לדין משמעתי בגין אמירות כאלה.

סוף דבר מכל הטעמים אשר פורטו לעיל, אציע לחבריי כי נהפוך את הצו-על-תנאי שהוצא מלפנינו ביום 29.10.2018 לצו מוחלט ונורה במסגרתו למשיבים 2-1 להעמיד לדין משמעתי את המשיב 3 בקשר עם אותן ההתבטאויות אשר מגיעות לכאורה כדי עבירות משמעת – זאת, בהתאם לכללי הדין המשמעתי אשר חלים בעניינם של רבני ערים ובכפוף לשיקול דעתו של התובע המשמעתי באשר לחלוף הזמן כמצוין לעיל.

הנשיאה א' חיות: אני מצטרפת למסקנה שאליה הגיע חברי, השופט א' שטיין, לפיה החלטת המשיבים 2-1 שלא להעמיד לדין משמעתי את המשיב 3 (להלן: המשיב) – למצער בשל חלק מתוך שורת ההתבטאויות הקשות המיוחסות לו – היא החלטה הלוקה בחוסר סבירות קיצוני.

ההגנה טענה, כאמור, כי יש ליתן משקל לקולא למוצאה של המשפחה, והנאשם, בהודו, שם גדל והתחנך, והמעשים המתוארים בכתב האישום אינם – לשיטת ההגנה - אלא חלק מהתרבות ההודית, והם לגטמיים שם. אין בידי לקבל טענה זו; בית המשפט העליון עמד, בהקשר אחר, על הצורך להוקיע אלימות קשה מהחברה, גם אם מקורה בתרבות הנאשם; ראו למשל את הקבוע במסגרת ע"פ 6313/11 ‏ ‏ פלוני נ' מדינת ישראל (1.12.2013): "לפני ההכרה בזכותו של הנאשם לתרבותו יש להגן על זכותו של הקורבן על חייו ועל שלמות גופו. [...] אין שום דרך לקבל מנהג תרבותי הנוקט דרך של אלימות קשה. יש להלחם מלחמת חורמה במנהגים אלימים מעין אלו. אנו מחויבים לשמור על אמות מידה מוסריות בסיסיות, ובראשן קדושת החיים ושלמות הגוף. מנהג תרבותי שיש בו פגיעה בערכי יסוד בסיסיים אלו אינו מקובל בחברה ליבראלית רב תרבותית [...], ויש לנהוג כלפיו בגישה של אפס סובלנות. אשר על כן, כאשר נטען כי גילוי אלימות נעשה על רקע תרבותי, אין מקום ליתן לכך משמעות במסגרת הדין הפלילי [...]. אסור לתת לגישה הרב תרבותית לגבור על ערכים ליבראלים בסיסים, ואין מקום לשמר ערכים שאינם הולמים זכויות אדם בסיסיות ובראשם את קדושת החיים ושלמות הגוף." (שם, פסקה 8 לפסק דיני) (וראו גם: ע"פ 695/08 חאמד נ' מדינת ישראל, פסקה 6 לחוות דעתו של השופט הנדל, חוות דעתה של השופטת פרוקצ'יה (10.12.2009); ע"פ 8828/08 ניאזוב נ' מדינת ישראל, פסקה 25 לחוות דעתי (3.2.2011); ע"פ 2910/09 קאסיה נ' מדינת ישראל, פסקה 6 לפסק דינה של השופטת חיות (21.11.2011); ע"פ 1421/10 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 25 לחוות דעתה של השופטת ארבל (18.7.2012))" (ההדגשה שלי, ג.א) (ראו גם את: ע"פ 10358/08 ‏איזברגה נ' מדינת ישראל (16.3.2010)).

· במסגרת עפ"ג (ב"ש) 32125-03-21 דרי נ' מדינת ישראל (5.5.2021) הורשע המערער על פי הודאתו בעבירות של תקיפת סתם- בן זוג, תקיפת קטין בידי אחראי, איומים, היזק לרכוש במזיד והתנהגות פרועה במרחב צבורי בכך שאיים על אישתו וילדיו הקטינים, צעק וקילל, ניפץ את הטלפון הנייד של אישתו, קרע כבל מזגן בבית, השליך נעל על אישתו ועל בנו הקטין, הפיל את בנו הקטין מהכסא, הניף מספריים באויר לכיוונה של אישתו.

...

· במסגרת עפ"ג (מרכז-לוד) 28500-08-14 טלה נ' מדינת ישראל (9.12.2014), נדחה ערעורו של המערער אשר הורשע בבית משפט השלום בעבירות איומים בכך שאיים בשתי הזדמנויות על זוגתו לשעבר שיהרוג אותה, ובתוך כך הגיע לדירתה וסרב לעזוב עד להגעת המשטרה.

ערעורו נדחה תוך שבית המשפט לערעורים עמד על חשיבותה של ענישה מרתיעה בעבירות של אלימות בתוך המשפחה.

אשר על כן, נוכח מידת הפגיעה בערכים המגונים, נסיבות ביצוע העבירה ומדיניות הענישה הנהוגה, אני קובע כי מתחם העונש ההולם במקרה דנן נע בין מספר חודשי מאסר שניתן לרצותם בדרך של עבודות שירות, ועד 18 חודשי מאסר בפועל.

ערכים נוספים שנפגעו הם הגנה על הבטחון האישי ובכלל זאת הזכות להמצא בביטחה במרחב הצבורי.

כמו כן, מבצוע עבירה של היתפרעות במקום צבורי נפגעו ערכים נוספים והם סדר צבורי ושלוות נפשם של משתמשי תחבורה ציבורית מהיתנהגות לא הולמת של הנאשם וחבריו, אשר כללה עשיית רעש, שתיית אלכוהול ועישון סיגריות בתוך המטרונית.

...

לאחר ששקלתי את כלל השיקולים, ובשים לב לנסיבות ביצוע העבירה, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין מספר חודשי מאסר בפועל, אשר במקרים מתאימים ניתן לרצות בעבודות שירות ל- 12 חודשי מאסר בפועל.

לאחר ששקלתי את השיקולים המפורטים לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל בן 5 חודשים בניכוי ימי מעצרו מתאריך 8.10.23-8.11.23.

אני מורה על הפעלת מאסר על תנאי בן 4 חודשים שהוטלו על הנאשם בת"פ 25431-08-20 באופן מצטבר לעונש שהוטל בתיק זה, כך שעל הנאשם לרצות 9 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו בין התאריכים 8.10.23-8.11.23.

במכתב הובהר כי התבטאויותיו של ד״ר רוזנטל בעיניין החיסונים מהוות "הפרה של הסטאנדרט הרפואי הסביר, הפרה של הנחיות משרד הבריאות, תדריכי החיסונים, ועולה כדי הפרה של כללי האתיקה, והתנהגות שאיננה הולמת רופא על פי הפקודה" (ראו נספח ת/1 תחת נספח 12 לערעור).

"הוראת חוק שנועדו למנוע ניגוד עניינים מקובלות במיוחד בתחום העיסוק במקצועות" (יצחק זמיר "ניגוד עניינים בשירות הצבורי" ניגוד עניינים במרחב הצבורי – משפט, תרבות, אתיקה, פוליטיקה 225, 291 (תשס"ט)), לרבות בנוגע בעוסקים ברפואה.

...

הוא קבע כי "הוועדה הנכבדה שקלה כראוי את מכלול נסיבות המקרה, התרשמה ישירות מהעדויות ומחומר הראיות, והמלצתה לעניין הרשעת הנקבל במיוחס לו בכתב הקובלנה – מקובלת עליי. גם ההמלצה לעניין אמצעי המשמעת – התלית הרישיון למשך שנה אחת – נראית לי שקולה והולמת, בנסיבות המקרה והשלכותיו על בריאות הציבור" (עמוד 3 להחלטה; נספח 1 לערעור).

מסקנתי היא שיש לזכות את ד"ר רוזנטל מהאישום בסעיף 41(4) לפקודת הרופאים.

נראה לי כי על רקע זה יש להחזיר לוועדה את הדיון בכל הנוגע באמצעי המשמעת המתאים.

התוצאה דין הערעור להתקבל באופן חלקי.