הנתבע 1 טען, כי בכיוון נסיעתה של נהגת התובעת מוצב תמרור המורה לה ליתן זכות קדימה לרכבים חוצים, אך לאחר שהובהר לו כי למעשה אין תמרור באותו הכיוון, השיבה "כנראה לפי ההגיון חשבתי שיש שם תמרור".
בטופס ההודעה לחברת הביטוח, מיום 24.12.17, מסר הנתבע 1, כך: "נסעתי בכביש ראשי (רח' אלפסי), הנהגת ברכב צד ג' שבמהירות מופרזת יצאה בין הבתים מחניה..., לא יכולתי לראות אותה בגלל משאית חונה... כשראיתי, ניסיתי לברוח שמאלה, אבל גברת השיגה אותי ופגעה בחלק קידמי של הרכב...".
בעדותו בבית המשפט, במסגרת חקירתו הראשית, טען נהג רכב הנתבעים לנסיבות התאונה, כך: "...אני נוסע בערך במהירות של 50 קמ"ש, אני רואה, התחלתי קצת להאט, אוטו של התובעת, היא אפילו לא הסתכלה לצד שמאל. היא המשיכה לנסוע ישר בלי להסתכל לצד שלי. ברגע הזה בלמתי, והתחלתי, פניתי שמאלה.", "..אני קצת מאט, היא לא עצרה, נכנסה אל תוך הצומת, שברתי שמאלה והתנגשנו פינה לפינה ואז כלי הרכב התנגשו בחלק האחורי שלהם".
במסגרת חקירתו הנגדית, נישאל הנתבע 1, מדוע בעדותו בבית המשפט טען פעמיים שהאט מהירות נסיעתו, ואילו במסגרת הליך תביעה קטנה שהגיש בגין התאונה מושא התביעה, ובטופס ההודעה לחברת הביטוח –לא טען זאת, שב וטען הנתבע 1 כי אכן האט את מהירות הרכב.
עוד עולה, כי שלא כפי טענת הנהגת כי "רק יצאה" אל תוך הצומת, הרי שמהממצאים שנאספו במקום התאונה עולה, כי מקום ההיתנגשות בין כלי הרכב הוא 5.6 מטרים מקוו העצירה בכיוון נסיעתה של נהגת התובעת, כלומר, היא הספיקה לנסוע כבר כברת דרך בתוך הצומת עד להתרחשות התאונה.
גם אם אכן, כטענת נהגת התובעת, עצרה את רכבה לפני הכניסה לצומת, נידרש ממנה לנקוט משנה זהירות בכניסתה אליה ו"לגלוש" בזהירות ובאיטיות על תוך הצומת עד ששדה הראיה יהיה מלא בפיתוח לפניה לפני שתחל בנסיעה רצופה (עפ"י דו"ח הבוחן 2.3 מטרים מקוו הצומת ניפתח לגמרי שדה הראיה לשמאל).
...
הואיל ואלו מסקנותיי, אני קובעת כי יש לנהגת התובעת אחריות לקרות התאונה.
אשר על כן, ובהתחשב כלל השיקולים שפורטו לעיל, אני קובעת כי האחריות לתאונה נחלקת בין הנהגים, בשיעור של 75% לנהגת התובעת ובשיעור של 25% לנתבע 1.
סוף דבר:
לאור כלל הנימוקים המפורטים לעיל, אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך 24,593 ₪, בצירוף אגרת בית משפט כפי ששולמה ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל.
