מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

התנגשות כלי רכב בתוך צומת בזהירות

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

בענין זה מקובלים עלי דבריו של כב' הרשם הבכיר ניר נחשון בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים בת"ק 51332-01-13 רוזנפלד צפר נ' שילה ואח' (ניתן ביום 14/7/2013) (אליו הופניתי על ידי ב"כ התובעת בהודעתו לבית המשפט מיום 24/10/2019), לפיהם: " ... אף על פי שניתנה לאדם זכות קדימה בתוקף תקנות, עליו לנהוג בזהירות סבירה למען מניעת התנגשויות עם כלי רכב אחרים. אין הוא רשאי להוסיף ולסמוך על ההנחה, כי הרכב השני יתן לו זכות קדימה, אחרי שגילה, כי הנהג האחר אין בדעתו ליתן לו אותה" (עמ' 2 לפסק הדין).
רלבאנטית הוראת תקנה 41 לתקנות התעבורה הקובעת כי : "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע לא יסטה מקוו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בביטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש." אמור מעתה, גם בצומת שבה ארעה התאונה בה נתונה היתה לרכב הנתבעים 3 ו- 4 זכות הקדימה, בתוקף הגעת רכבם מימין לרכבם של הנתבעים 1- 2, שומה היתה על הנהג ברכב בנתבעים 3 ו- 4 לפקוח את עיניו היטב בבואו להישתלב בתנועה שבתוך הצומת.
...
סוף דבר לאור כל המקובץ, הנני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת, בהתאם לחלוקה שלהלן, את הסך של 116,764 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת כתב התביעה המתוקן (ביום 5/9/2017), ועד למועד התשלום המלא בפועל.
בנוסף לסך האמור ישלמו הנתבעים לתובעת את הוצאות המשפט (החזר אגרות) בסך 3,250 ₪ ואת חלקה של התובעת בשכ"ט המומחה מטעם בית המשפט, וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל השווה ל- 15% מסכום פסק הדין בתוספת מע"מ עליו כחוק.
את הסכומים הפסוקים הנ"ל ישלמו הנתבעים לתובעת בהתאם לחלוקה שנקבע על ידי לעיל (סעיף 28 לפסק הדין), קרי: הנתבעים 1-2 - 60% והנתבעים 3-4 - 40%.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בשלום פתח תקווה נפסק כדקלמן:

בע"א 586/84, מקלף נ' זילברברג, פ"ד מג(1)137, 148, נאמר: "אחריותם של הנהגים נדונה בהרחבה, ואין צורך להוסיף. אך אין ליגרוס, כי פעולת רמזורים, שבשום נסיבות אינה מותירה אפשרות להשלים חציית צומת משום שהם מכוונים בצורה היוצרת מלכודת היא רק גורם רקע. מטרת רמזורים אינה רק לכוון תנועה שוטפת של כלי רכב הנעים כל אחד בכיוונו, אלא גם לכונן ולהכווין אותם כך שלפחות נהגים זהירים ושומרי חוק לא יימצאו במלכודת ללא מוצא. כבר אמרנו, כי גם אור ירוק ברמזור אינו פוטר נהג מחובת הזהירות לנעשה בתוך הצומת, ואם אין הוא שם לב לכך - לא יינקה. אך חובת הזהירות של נהגים אינה פוטרת את האחראי לתיכנון, להתקנה ולאחזקה של הרמזורים שלא ליצור מצב מזמין תאונות". במקרה דנן היתה זו הנתבעת 3, שהיתה אחראית לאחזקת מערכת הרמזורים בצומת, ועובד שלה היה זה שטיפל במערכת בזמן התאונה עצמה.
במקרה בו אירעה תאונה בצומת מרומזר, הטיל בית המשפט אשם תורם על הצד שניכנס לצומת במופע אור ירוק, בקבעו: "גם נהג, העומד לחצות צומת כשבכיוון נסיעתו דולק ברמזור אור ירוק מזמן, אינו פטור מזהירות ומהחובה לוודא כי הצומת פנוי וחופשי בכיוונים המצטלבים ולא נותרו בו כלי רכב שלא הספיקו להשלים חצייתם או שמסיבה כלשהיא אחרת מצויים בו מכשולים והפרעות שאינם מאפשרים לעבור בו בביטחה (תקנות 51, 52 ובעיקר תקנה 65 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961; ע"א 210/60 ; ע"א 553/73; ע"א 112/72; ע"א 59/69). כל שכן מתחייבת זהירות משנה לבחון ולוודא את הנעשה בצומת, כאשר מתקרבים אליו במהירות גבוהה יחסית, כאשר ברמזור עדיין אור אדום או צהוב, ורק על קו הצומת או סמוך מאוד אליו מופיע אור ירוק. במצב כזה קיימת סכנה גדולה יותר שיכלי רכב החוצים לרוחב טרם הספיקו להשלים חצייתם, וכניסה לצומת במהירות גבוהה מגדילה את הסיכון של היתנגשות ללא אפשרות בלימה בעוד מועד." (ע"א 586/84 הנ"ל, עמ' 145-144).
...
לפיכך יש לקבל את התביעה במלואה, ככל שהיא נוגעת לאי.פי.אי ולנהג רכב הפסאט בהתאם לשיעור האחריות המיוחס לכל אחד מהם.
התביעה, ככל שהיא נוגעת לנתבעות 1, 2 ו-4 נדחית.
התביעה, ככל שהיא נוגעת לנתבעת 4 נדחית בזאת.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום רחובות נפסק כדקלמן:

הנתבע 1 טען, כי בכיוון נסיעתה של נהגת התובעת מוצב תמרור המורה לה ליתן זכות קדימה לרכבים חוצים, אך לאחר שהובהר לו כי למעשה אין תמרור באותו הכיוון, השיבה "כנראה לפי ההגיון חשבתי שיש שם תמרור". בטופס ההודעה לחברת הביטוח, מיום 24.12.17, מסר הנתבע 1, כך: "נסעתי בכביש ראשי (רח' אלפסי), הנהגת ברכב צד ג' שבמהירות מופרזת יצאה בין הבתים מחניה..., לא יכולתי לראות אותה בגלל משאית חונה... כשראיתי, ניסיתי לברוח שמאלה, אבל גברת השיגה אותי ופגעה בחלק קידמי של הרכב...". בעדותו בבית המשפט, במסגרת חקירתו הראשית, טען נהג רכב הנתבעים לנסיבות התאונה, כך: "...אני נוסע בערך במהירות של 50 קמ"ש, אני רואה, התחלתי קצת להאט, אוטו של התובעת, היא אפילו לא הסתכלה לצד שמאל. היא המשיכה לנסוע ישר בלי להסתכל לצד שלי. ברגע הזה בלמתי, והתחלתי, פניתי שמאלה.", "..אני קצת מאט, היא לא עצרה, נכנסה אל תוך הצומת, שברתי שמאלה והתנגשנו פינה לפינה ואז כלי הרכב התנגשו בחלק האחורי שלהם". במסגרת חקירתו הנגדית, נישאל הנתבע 1, מדוע בעדותו בבית המשפט טען פעמיים שהאט מהירות נסיעתו, ואילו במסגרת הליך תביעה קטנה שהגיש בגין התאונה מושא התביעה, ובטופס ההודעה לחברת הביטוח –לא טען זאת, שב וטען הנתבע 1 כי אכן האט את מהירות הרכב.
עוד עולה, כי שלא כפי טענת הנהגת כי "רק יצאה" אל תוך הצומת, הרי שמהממצאים שנאספו במקום התאונה עולה, כי מקום ההיתנגשות בין כלי הרכב הוא 5.6 מטרים מקוו העצירה בכיוון נסיעתה של נהגת התובעת, כלומר, היא הספיקה לנסוע כבר כברת דרך בתוך הצומת עד להתרחשות התאונה.
גם אם אכן, כטענת נהגת התובעת, עצרה את רכבה לפני הכניסה לצומת, נידרש ממנה לנקוט משנה זהירות בכניסתה אליה ו"לגלוש" בזהירות ובאיטיות על תוך הצומת עד ששדה הראיה יהיה מלא בפיתוח לפניה לפני שתחל בנסיעה רצופה (עפ"י דו"ח הבוחן 2.3 מטרים מקוו הצומת ניפתח לגמרי שדה הראיה לשמאל).
...
הואיל ואלו מסקנותיי, אני קובעת כי יש לנהגת התובעת אחריות לקרות התאונה.
אשר על כן, ובהתחשב כלל השיקולים שפורטו לעיל, אני קובעת כי האחריות לתאונה נחלקת בין הנהגים, בשיעור של 75% לנהגת התובעת ובשיעור של 25% לנתבע 1.
סוף דבר: לאור כלל הנימוקים המפורטים לעיל, אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך 24,593 ₪, בצירוף אגרת בית משפט כפי ששולמה ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2020 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

נהגת הנתבעת טוענת לעומת זאת, שרכבה היה בנתיב הימני דוקא, וכפי שצוטט לעיל, לגבי השאלה אם הייתה בעמידה או בנסיעה, השיבה תחילה שעמדה ולאחר מכן שנסעה נסיעה איטית ולטענתה התובע חצה את הצומת במהירות ולא אפשר לה לעצור בטרם פגעה בו. בהתאם לגרסה זו של נהגת הנתבעת בטרם הפגיעה רכבו של התובע הספיק לעבור את שני הנתיבים הנגדיים, את הנתיב השמאלי, והיה ממש בתוך הצומת לקראת סופו ואז נפגע מרכב הנתבעת, בחלק האחורי של רכבו.
בפסק הדין שניתן בע"פ 546/73 מ"י נ' רפופורט (14/3/1974) , נאמר מפי כבוד השופט חיים כהן ז"ל שמי שניכנס לצומת יודע או חייב לדעת שעלול הוא להתנגש ברכב הבא מכיוון אחר ואין נפקא מינה אם כלי הרכב ניכנס לצומת בהיתר או באיסור (וראה גם: ע"א 553/73שלמה אליהו נגד סלם חנחן(1/05/1975) ).
בתי המשפט חזרו וקבעו שזכות הקדימה אינה מוחלטת אלא זכות יחסית, ואין להשתמש בה בעניים עצומות, כך לדוגמא קבע השופט גויטן - "אף-על-פי שניתנה לאדם זכות-קדימה בתוקף תקנות, עליו לנהוג בזהירות סבירה למען מניעת התנגשויות עם כלי-רכב אחרים. אין הוא רשאי להוסיף ולסמוך על ההנחה, כי הרכב השני יתן לו זכות-קדימה, אחרי שגילה, כי הנהג האחר אין בדעתו ליתן לו אותה... הנהג, שהוא בעל זכות-יתר אינו מוצדק בהתקדמו בנסיעתו, אם הדבר גלוי באופן סביר כי עקב כך תיגרם היתנגשות". (ע"א 267/58 לקריץ נ' שפיר (9/7/59)).
...
בדיון ההוכחות הסתבר שדברים אלה לא נכונים, נהגת הנתבעת העידה שכל ההתנהלות הייתה למול בעלה והיא לא יודעת דבר, מעדות הבעל עלה שלאחר שהתייעץ עם סוכן הביטוח הגיע לכדי מסקנה שיותר משתלם לו לנסות ולרצות את התובע מבלי לערב את הביטוח.
ב"כ הנתבעת טען שהתובעת-1 (להלן: "התובעת"), שהינה בעלת הרכב לא הגיעה לבית המשפט ולכן יש לדחות את התביעה על הסף, אין בידי לקבל טענה זו. אין מחלוקת שהתובעת לא הייתה מעורבת בתאונה, התובעת הסמיכה את בא-כוחה לייצגה.
סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי בלבד, במובן זה שעל התובעים לשאת ב- 20% מסכום הנזק.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2019 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

לטענת הנתבעת, היה זה רכב התובעת אשר הגיח בצומת, לא נתן זכות קדימה לרכב הנתבעת, שהיה בדרכו מזרחה, מימין לרכב התובעת, במאונך לו, וכך אירעה ההיתנגשות בין כלי הרכב באופן שרכב הנתבעת ניזוק בחלקו הקידמי.
בתוך כך, מקבלת אני את טענת התובעת על פיה לוּ הייתה הנתבעת 1 עושה נסיעתה, בפרט בהגיעה לצומת, בזהירות הנדרשת, בנסיבות בהן מערכת הרמזורים הייתה תקולה - הייתה היא מבחינה בסבירות גבוהה ברכב התובעת ולא ממשיכה בנסיעתה, דבר אשר יכול היה למנוע את היתרחשות התאונה.
...
לא מצאתי שיש בסיס לטענת ב"כ הנתבעת בסיכומיו, לפיה הרכבים הנוספים שהיו לצד רכב הנתבעת היו מופתעים, כלשונו, ולטעמי, נקודת העצירה שלהם אינה מובילה בהכרח למסקנה זו. אין זאת אלא שהרכבים שהיו משמאל לרכב הנתבעת, עצרו את רכביהם ולא המשיכו בנסיעתם אל עבר חצית הצומת, הגם שעברו במעט את קו העצירה.
המקובץ לעיל הביאני לכלל מסקנה כי על נהגת רכב הנתבעות – היא הנתבעת 1 מוטלת מירב האחריות לקרות התאונה.
התוצאה: על כל האמור, באופן יחסי לשיעור אחריותה של התובעת, התוצאה היא שעל הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 6,151 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו