בעע"מ 7752/12 ישראל אסל עו"ד נ' מינהל מקרקעי ישראל (02.11.2014) ציין כב' השו' א' רובינשטיין, כי: "רשות מקרקעי ישראל מופקדת על יותר מ-90% מקרקעות המדינה, ואחראית על ניהולם בהתאם למדיניות שמתווה מועצת מקרקעי ישראל (סעיף 3 לחוק רשות מקרקעי ישראל, תש"ך-1960). היא מופקדת על ניהול מקרקעי ישראל כמשאב 'לשם פיתוחה של מדינת ישראל לטובת הציבור, הסביבה והדורות הבאים, ובכלל זה להשארת עתודות קרקע מספיקות לצרכיה ולפיתוחה של המדינה בעתיד, תוך איזון ראוי בין צורכי שימור לצורכי פיתוח, ובין שיווק קרקע לשמירה על עתודות קרקע לצורכי ציבור' (סעיף 1א(1) לחוק). כן אמונה היא על קידום התחרות בשוק המקרקעין ומניעת ריכוזיות בהחזקת מקרקעין (סעיף 1א(2) לחוק). על תפקידיה נמנים הקצאת קרקעות למטרות מגורים, דיור בר–השגה, דיור צבורי, תעסוקה ושטחים פתוחים, במקומות ובהיקפים הנדרשים על פי צורכי המשק, החברה והסביבה; שמירת זכויותיהם של הבעלים במקרקעי ישראל... (סעיף 2א לחוק)" (שם פסקה י"א).
עם זאת, אין זו זכות מוחלטת; היא מתנגשת עם זכויותיו של הקבוץ ובנסיבות שנוצרו והתפתחו במקרקעין במשך עשרות שנים, לא ניתן לממש את זכות הגישה של הציבור ללא קביעת האיזונים הנכונים וללא הסדר תיכנוני, אשר צריך שייערכו על ידי המדינה.
...
לפיכך, אני מורה על סילוק העתירה נגד משיבים 3-1 על הסף.
העתירה נגד המדינה (משיבים 4 ו- 5) מתקבלת, במובן זה שאני מורה כדלקמן:
ככל שהקיבוץ לא יגיש לוועדה, בתוך 60 ימים מהיום, תכנית מעודכנת, אשר מרחיבה את הקו הכחול של תכנית נחל עמל קדום, באופן שיכשיר את הקיבוץ להיות יזם התכנית, תיטול רמ"י על עצמה את קידום התכנית, בין בעצמה ובין באמצעות רשות ציבורית אחרת, אשר רשאית ליזום תכנית כזו ותסדיר את ההרשאות והערבויות המתחייבות מכך.
אני מורה למדינה, לקבל החלטה ולגבש הסדר תכנוני, אשר ישקפו את האיזון הכולל, הראוי, בין זכות הציבור לגישה לאסי, לבין זכויות הקיבוץ ותושביו, בשים לב לכלל הנתונים והשיקולים הרלבנטיים וכן לפעול, במהירות הראויה ובדרכים המתאימות, לשם יישום ההסדר בשטח.
