התנגשות ברכב בעצירה מוחלטת בגלל סטיה מנתיב

נטען כי נעם הצליח לעצור עצירה מוחלטת מבלי להתנגש ברכבו של הנתבע.

מעדות של נהג התובע עולה כי הגיע לצומת T "כאשר רכב מגיע מצד ימין שלי, הנתבע נוסע ברכב ג'יפ גדול ובא מצד ימין שלי הוא נוסע בצורה פרועה וגולש בצומת T מבלי לתת לי זכות קדימה ששייכת לי. אני מזהה את זה ועוצר במקום במרחק ראוי למרות שזה זכות קדימה שלי הנתבע יוצא בצורה פרועה וחותך שמאלה לנתיב שלו ותוך כדי נסיעה הוא משפשף לי את כל החלק האחורי של הרכב משהו כמו 40 ס"מ של נסיעה ואני מרגיש איך הוא מגלח לי את הרכב ולא עוצר". נהג התובע העיד כי רכב הנתבע המשיך בנסיעה וניכנס לחניה .

בעדותו לפניי העיד הנתבע כי רכב התובע הגיע מצד שמאל שלו ושרט את רכבו בכנף האחורית משום שסטה לעבר רכבו.

במהלך ביצוע העקיפה סטה הנתבע מנתיבו שמאלה ופגע ברכב התובע בחלקו האחורי כמתואר בחוות דעת שמאי מטעם התובע באמצעות צדו השמאלי אחורי של רכבו ועל כן הוא הגורם להתרחשות התאונה.

...

לאור המקובץ לעיל, התביעה מתקבלת, למעט רכיב המע"מ לעניין הנזק הישיר.

הנתבע ישלם לתובעים תוך 30 יום סך של 4,768 ₪ בעבור הנזק הישיר, סך של 5,521 ₪ בעבור רכיב ירידת הערך וכן שכר טרחת שמאי בסך של 587 ₪.

כמו כן הנתבע ישלם לתובעים, הוצאות משפט בסכום כולל של 750 ₪ (כולל החזר אגרה).

היו 2 נתיבים "הייתי מימין והוא שמאל כנראה. אני כבר פניתי, פיתאום הרגשתי מכה, אני עמדתי בעצירה מוחלטת" (עמ' 1, ש' 8-10).

לשיטתם, התאונה אירעה בשל סטיית רכב התובעת לנתיב נסיעת רכב הנתבעים (להלן: "המשאית"), תוך אי מתן זכות קדימה כדין למשאית שנסעה בדרך הראשית, אליה ביקש נהג רכב התובעת להישתלב מימין.

כך למשל, גם נהג, העומד לחצות צומת שבכיוון נסיעתו דולק ברמזור אור ירוק מזמן, "אינו פטור מזהירות ומהחובה לוודא כי הצומת פנוי וחופשי בכיוונים המצטלבים ולא נותרו בו כלי רכב שלא הספיקו להשלים חצייתם או שמסיבה כלשהיא אחרת מצויים בו מכשולים והפרעות שאינם מאפשרים לעבור בו בביטחה (תקנות 51, 52 ובעיקר תקנה 65 לתקנות התעבורה...כניסה לצומת במהירת גבוהה מגדילה את הסיכון של היתנגשות ללא אפשרות בלימה מבעוד מועד" (ע"א 586/84 מקלף נ' זילברברג, פ"ד מג (1) 137).

...

תיאור הפגיעות על ידי הנהגים והתמונה של רכב התובעת מחזקת את המסקנה כי המשאית אכן פגעה ברכב התובעת, כאשר רכב התובעת היה בהטיה לנתיב הראשי מנתיב ההשתלבות והוא ראה את המשאית ממשיכה לקראת פגיעה בו. תקנה 40 לתקנות התעבורה, התשכ"א -1961 קובעת כי "(א) לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון". תקנה 41 לתקנות התעבורה מוסיפה וקובעת כי "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעתו או כשהוא מתחל לנוסע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש". תקנה 21 היא תקנה כללית המטילה חובת זהירות על עובר דרך ומורה כי על עובר דרך להתנהג באופן שלא "יקפח זכותו של אדם להשתמש שימוש מלא באותה דרך"; "יגרום נזק לאדם או לרכוש"; "יפריע את התנועה ולא יעכבנה" או יסכן חיי אדם".

אומנם נהג התובעת היה מצוי במצב של עצירה והמשאית במצב של נסיעה, אולם התרשמתי כי זכות הקדימה היא של המשאית ונהג התובעת מודע לכך ששדה הראייה מימין חסום למשאית, ורכבו היה בהטיה במטרה להשתלב בסופו של דבר.

על כן, הנתבעים ישלמו ביחד ולחוד סך של 1563 ₪ וכן 1500 ₪ שכ"ט עו"ד, בנסיבות העניין, וכן 725 ₪ הוצאות משפט.

שם נקבע כי: "נכון כי אין המדובר ביציאה לעקיפה מסוכנת וגם לא מדובר בנהיגה פרועה של הנאשם. אולם, כאשר נוהג אדם רכב בכביש בין ערוני בו לא הותקנה גדר בטחון, כאשר לפניו מסלול אחד בלבד אשר יועד לכיוון נסיעה אחד וכל סטייה מנתיבו עלולה להוביל להיתנגשות חזיתית עם התנועה בכיוון הנגדי– נידרשת מאותו הנהג עירניות מרבית ותשומת לב מוגברת לנעשה על הכביש.

לאחר ההיתנגשות ברכבה של המנוחה המשיך בנסיעה עד לעצירה מוחלטת תוך הדיפת הרכב הנפגע.

...

בעפ"ת(חי') 71336-03-19 ספיה נ' מדינת ישראל(פורסם בנבו 20.06.19) נדחה ערעורו של הנאשם על הרשעתו בגרימת מותם ברשלנות של שני בני אדם ופציעתה של אחת.

לפיכך אני קובעת כי מתחם הענישה לעבירה של גרם מוות ברשלנות בינונית בנסיבות של סטייה מנתיב לנתיב הנגדי ללא הצטרפות עבירות נוספות, נע בין 12 חודשי מאסר ברף הנמוך ועד 24 חודשי מאסר ופסילה הנעה מ-8 שנים עד 15 שנים .

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני מצווה על מאסרו של הנאשם בפועל למשך 10 חודשים.

עוד חזר כי לא ראה את רכב התובעת קודם לתאונה והפעם הראשונה שראה אותו הייתה כאש רכב התובעת היתנגש ברכב הנתבעים.

אשר על כן, אני מוצאת לקבל את טענת נהג התובעת, לפיה עמד בצומת בעצירה מוחלטת כאשר רכב הנתבעים הגיח מהעיקול, לא שם ליבו כי רכב התובעת מצוי בצומת, סטה מנתיבו ופגע ברכב התובעת והדפו.

...

אין בידי לקבל את עדות הנתבע 1, מדובר בעדות לא מהימנה, מגמתית שכל מטרתה היא לחמוק מהאחריות לקרות התאונה.

נהג התובעת ידע לתאר היטב את תוואי הדרך, מכיר את העיקול שקיים בכביש ואף העיד כי לא הייתה לו כל סיבה, בתנאים בהם נסע, לבצע עקיפה של רכב ועוד משול הדרך שהינו שול צר. עוד ולעניין הנזקים טען נתבע 1 כי הנזק מקדימה בלוחית הרישוי, ככל הנראה נגרם מעוצמת הפגיעה של רכב התובעת ברכבו ועל כן לוחית הרישוי נפלה כפי שנראה בתמונות אך סבורני כי רכב הנתבעים פגע ברכב התובעת במוקד האחורי ומשכך, נפלה לוחית הרישוי.

אשר על כן, לסילוק סופי ומוחלט, של כל תביעות התובעת נגד הנתבעים, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובעת סך של 10,733 ₪ נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה וכפי שתשולם וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.

הרכב היה בעצירה מוחלטת עקב פקק תנועה ואז הגיע רכב הנתבע, אליעד, ופגע בו במהירות מאחור.

לפתע הגיח מימין רכב ביובית והחל לרדת לכביש בנסיעה לאחור, דבר שגרם לרכב התובע להבהל ולסטות שמאלה בחדות תוך כדי כניסה לנתיב נסיעת רכב הנתבע וכך התנגשו כלי הרכב.

גרסת חנוך לתאונה: "נסעתי ברחוב הרצל בת"א, בנתיב הימני. כמובן כמו ברחוב הרצל, נוסעים באיטיות. ניכנס בי רכב מאחורנית במכה חזקה מאד. החגורה חנקה אותי, הביאו אמבולנס ולקחו אותי לבי"ח. כשחזרתי מהבי"ח הביתה, לא יכולתי לשכב, ישבתי רק על כסא 3 חודשים, ישבתי בסלון. מיד כשחזרתי מבי"ח, קבלתי טלפון מהפוגע שפגע בי, ובקש לעשות איתי עסקה, שאני אודה שאני אשם בכל התאונה הזו, והוא יפצה אותי על הכל וישלם לי את כל הנזקים. אמרתי לו במהלך השיחה שאני לא עושה כל מיני דברים כאלה ואני לא משקר. ובזה ניגמר העניין. " גרסת אליעד לתאונה: "הגעתי מרחוב דרך בן צבי לכיוון ימינה להרצל. השתלבתי לנתיב השמאלי. יש שני נתיבים. השתלבתי לשמאלי, בערך אחרי 150 מטר, ברגע שהשתלבתי לימין, ראיתי שיש לי רכב מצד ימין, הייתי צריך לפנות בערך 300 מטר אח"כ לפנות שמאלה, ולכן הייתי בצד השמאלי. ברגע שאני נוסע, פיתאום אני רואה את הרכב, בזוית העין שלי, נמצא מימיני סוטה בפראות לכיוון הנתיב שלי ואני פשוט מאד אין לי ברירה ואין לי דרך לעצור משהו כזה, ומתרחשת התאונה. הבחנתי בביובית שהייתה שם בצד ימין בזוית העין. לאחר מכן, גם בהודעות ששלחתי לבן של הנהג השני, אחרי התאונה, אני מהבהלה, עפו לי המשקפיים, יצאתי מהרכב לראות מה קרה לרכב ליד, אני מוכן להבדק במכונת אמת, פתחתי לאדון את הרכב ושהכל בסדר, והאדון הנכבד היתנצל בפני, ציינתי בפני השוטר במצלמת הגוף, הנהג השני אמר שהוא מיתנצל שהוא סטה, בגלל הביובית. אני מוכן להבדק במכונת אמת. " לאחר שבחנתי את גרסאות הנהגים וכלל הראיות בתיק, באתי למסקנה כי האחריות לתאונה היא על חנוך וכי היא נגרמה עקב סטייתו לנתיב נסיעת אליעד, וזאת מהנימוקים להלן.

...

לסיכום, בתיק 8830-07-22 התביעה נדחית.

בתיק 18091-08-22 התביעה מתקבלת.

אני מחייב את הנתבעים בתשלום 62,935 ₪ (נזק) + 855 ₪ שכ"ט שמאי + 6,146 ₪ ירידת ערך, והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל ובתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עדות ככל שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 10,000 ₪ .