התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר.
· סירטון וידיאו קצרצר ותמונה אחת של המונית בזירת התאונה ושל חילופי דברים בין הנהגים בזירת התאונה, שצולמו במכשיר הטלפון הנייד של נוסעת הטנדר והוצגו לעיוני במהלך הדיון.
· ממכלול הראיות שוכנעתי לקבל את עדות נהג ונוסעת הטנדר, לפיה לא מדובר בסטייה תמימה של המונית לעבר הטנדר, אלא במהלך נהיגה פרוע ויזום של נהג המונית, שבקש ככל הנראה "להעניש" את נהג הטנדר על ש"העז" לעקוף אותו בכביש, זמן קצר לפני קרות התאונה, בכך שתמרן את המונית בצורה מפחידה ומאיימת לעבר הטנדר, ואגב כך היתנגשה המונית בטנדר.
· לחובת התובעת, שנטל ההוכחה על נטל הבאת הראיות שבו מוטל עליה, ניזקף מחדל ראייתי נוסף, לפיו לא הציגה התובעת את תיק המישטרה הקיים, שלפי מכלול הראיות שהוצגו לי, היוזם של פתיחתו היה לא אחר מנהג המונית, כך שמחובת התובעת (שהעידה את נהג המונית כעד יחיד מטעמה) היה להתוודע מבעוד מועד לקיומו של תיק המישטרה ולהציגו בשעת הדיון (ב"כ התובעת הודיע בשעת הדיון כי לא היה מודע לקיומו של תיק המישטרה, אך, לאור האמור לעיל, איך בכך כדי לרפא את מחדלה הנ"ל של התובעת).
...
ממכלול הראיות עולה שהטנדר לא נסע כלל באותו מסלול, ודומה כי עדותו הנ"ל של נהג המונית נועדה להסביר באופן מאולץ את הפגיעה בדופן ימין של המונית ולספק הסבר דחוק לסטיה של הטנדר לעבר המונית, והכל בשים לב לכך שנהג המונית העיד שהוא נסע עובר לתאונה בנתיב הימני ביותר (כך שפגיעה בדופן ימין של המונית לא תיתכן מרכב שנוסע בנתיב רגיל).
סיכום
התביעה נדחית.
התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 450 ₪ (שכר העדה שנפסק במהלך הדיון) וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 3,000 ₪.
