התנגשות בין זכויות קניין לזכויות חוזיות

כלל ידוע הוא שעצם עמידה על זכות חוזית ועשיית השמוש בה אין בה כשלעצמה, משום חוסר תם לב .

מכאן, אין בהיתר הבנייה כדי להקנות לו זכות קניינית בחניות; נפסק בהקשר זה בע"א 10908/03 סבח נ' יקר, (24.6.04), כי: "היתר בנייה אינו מקנה זכות קניין אלא הוא פועל יוצא מזכות קניין אם קיימת כזו. בהתנגשות בין זכות קניין לזכות על פי חוק התיכנון – הדעת נותנת שזכות הקניין גוברת". יחד עם זאת, בבחינת מכלול הנתונים המונחים לפני, לרבות חוות הדעת, התמונות, הסכם השתוף והיתרי הבנייה שקבל התובע, מתבקשת המסקנה, שהחניות הנ"ל מופיעות בשרטוט של היתרי הבנייה שניתנו לתובע ושמשו אותו לאורך שנים, מבלי שהועלתה כל טענה כנגד אותו שימוש שנעשה.

...

סוף דבר דין התביעה להתקבל נגד הנתבעים 1 ו-2, ולהידחות נגד יתר הנתבעות.

לאור האמור, הנני מקבלת את התביעה נגד הנתבעים 1 ו-2 בחלקה ומורה כלהלן: על הנתבעים 1 ו-2 או מי מטעמם, לאפשר גישה קבועה לנכס של התובע ולשם כך לפתוח את המחסום, ולמסור לתובע כל הנדרש לפתיחת המחסום החוסם את דרך הגישה לנכסו ולמקומות החניה שבשטח השצ"פ, ולסלק את הגדרות שהוצבו ואשר מונעות גישה רגלית לנכס.

התביעה כנגד הנתבעות 3-5 נדחית.

משכך, אין מדובר בשתי עיסקאות נוגדות במקרקעין, אלא בהתנגשות בין זכות במקרקעין, שהוענקה לפי עסקת החליפין מיום 19.1.13 לבין צו מניעה שפוטי שניתן בהליך בו לא היה התובע צד, מאוחר למועד הנ"ל. בהתנגשות מסוג זה, שעה שבעת כריתת עסקת החליפין לא הייתה במירשם המקרקעין שום אינדיקאציה להגבלה על עבירות הזכויות, גוברת זכותו של הרוכש/התובע לפי עסקת החליפין על זכותו של הנתבע לפי צו המניעה שניתן מאוחר למועד עסקת החליפין כחודש וי ותר, בכפוף לעמידת מקבל הזכויות בחובת תום הלב.

על מעמדה של זכות חוזית שניתנה לרכישת מקרקעין והכרה בה כזכות מעין קניינית נאמר: "כאשר מוכר מתחייב להקנות בעלות במקרקעין או במיטלטלין לקונה, משתכללת אצל הקונה זכות שביושר. זוהי זכות "מעין קניינית". היא פועלת כלפי צדדים שלישיים.

, יחד עם זאת קניינו של הקונה הראשון אינו שלם.

...

כמו כן, כל טענה שלהם כנגד עובדה מוסכמת כאמור לעיל (כדוגמת טענה הנתבע נגד מועד כריתת עסקת החליפין), דינה גם כן להידחות.

לאור כל האמור, דין התביעה להתקבל.

סוף דבר, התביעה מתקבלת.

"היתר בנייה אינו מקנה זכות קניין אלא הוא פועל יוצא מזכות קניין אם קיימת כזו. בהתנגשות בין זכות קניין לזכות על פי חוק התיכנון – הדעת נותנת שזכות הקניין גוברת" (ע"א 10908/03 סבח נ' יקר, 2004; עא (מחוזי חיפה) 7269-07-12‏ ‏ עמירם ברבקוב נ' יהושע לוגסי (2013); לעניין האבחנה בין המישור הקנייני לזה התיכנוני ר' גם בג"ץ 879/89‏ ‎ ‎בניני ט.ל.מ. חברה לבנין בע"מ‎ ‎נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה חולון (1990); בג"ץ 1578/90 הלן אייזן נ' הוועדה המקומית לתיכנון לבניה ת"א (1990)).

מעבר לכך, וככל שהיה ספק כלשהוא בפרשנות סעיפי החוזים כשלעצמם, הרי שהתנהגות הצדדים במשך שנים כה רבות משמשת בעניינינו כשלעצמה כלי פרשני רב משמעות לבחינת כוונותיהם החוזית.

...

סוף דבר היתר הבניה משנת 1991 אכן תומך לכאורה בעמדת התובע לעניין דרך הגישה לכלי רכב באמצעות הרצועה הדרומית, וכפי הנראה הדבר גם עלה מההסכם שנחתם באותה שנה ואשר איננו מצוי בידינו.

לנוכח כל האמור, אני מורה על דחיית התביעה.

בקביעת שיעור ההוצאות הבאתי בחשבון בין היתר את נושא התובענה, את מידת מורכבותה, את משך ואופן ניהול המשפט על ידי הצדדים, את החלטתי מיום 13.6.19 ועוד.

מעבר לצורך יאמר בהקשר זה, כי אין מדובר כאן בהתנגשות בין זכות חוזית של משיבה 3 בזכות קניינית של משיבה 2 – כפי שניסו לטעון נציגי המישטרה – אלא במכלול של בעלי זכויות חוזיות בכספים התפוסים.

ממילא, הפסיקה שלפיה אין ליתן קדימות לבעל זכות חוזית בקניין של חשוד או נאשם התפוס לצורך חילוט, אינה רלוואנטית כלל למקרה הנידון.

...

אין לאפשר למשטרה לתפוס כספים מכוח זכות פוטנציאלית לעיכבון או לקיזוז, שכן לא נטען כי זכויות אלו התגבשו, וממילא לא ניתן להעניק למשטרה זכויות שלא הוענקו מלכתחילה למי שתפסה ממנו את הכספים.

לאור כל האמור, לא נפלה כל שגגה בתוצאה אליה הגיע בית משפט השלום, ומכאן שהערר - נדחה.

על מנת לאפשר למדינה להגיש בקשת רשות לערער, ככל שתחליט לעשות כן, אני מורה על עיכוב ביצוע ההחלטה עד ליום 29.3.23.

נוכח מסקנתי שלהלן, אינני מוצא מקום להדרש גם לזוית החוזית שאותה ביקש אייסוי לעורר.

בתוך מישפחה רחבה זו של דיני התחרות, מתייחדות תקנות השוק באשר הן עוסקות בהתנגשות בין זכויות מאוחרות לבין זכויות קניין מלאות, ואף ביכולתן של הראשונות לגבור על האחרונות, בהתקיים תנאים מסוימים (דגן, עמוד 263).

...

נוכח מסקנתי כי המערערים לא שכללו את קניינם, ועל כן לא זקפו לטובתם את תקנת השוק ולא התגברו על קניינו המקורי של אייסוי, אין צורך שאדרש לטענה זו. אשר על כן, דין הערעור להידחות, וכך אציע לחברַי לעשות.

משכך, גם לדידי דין הערעור שבכותרת להידחות.

לאור האמור, ועל אף שדומה שהמחוקק בחר שלא להיעתר לקריאתו של השופט מלצר בעניין מינץ ביחס לתקנת השוק הכללית הקבועה בסעיף 10 לחוק המקרקעין; סבורני כי טוב יעשה המחוקק אם יתן דעתו לסוגיה שפורטה לעיל, וזאת על מנת לייתר את הצורך בהכרעה על דרך של חקיקה שיפוטית בנדון (ראו והשוו: ע"א 6296/00 קיבוץ מלכיה נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(1) 16, 23 (2004)).