נהג התובעת העיד כי נסע ישר בצומת רחוב סנהדרין ביבנה, ברמזור ירוק, במהירות של כ-50 קמ"ש. בעת שסיים לחצות את הצומת הגיע האוטובוס מצד שמאל של הצומת, בפנייה שמאלה, והיתנגש בו. לדבריו היתה במקום צמחייה שייתכן שהסתירה לנהג האוטובוס, אך כיוון שהוא ברכב גבוה, היה בטוח שהוא רואה אותו.
עוד העיד כי למיטב זיכרונו לא היו לידו רכבים נוספים, אך הוא משוכנע שנסע באור ירוק, ואילו האוטובוס ניכנס לצומת בנגוד לרמזור אדום מכיוון הגעתו.
כשנתבקש להדגים את אופן קרות התאונה, הדגים את רכב התובעת מגיע במהירות מצד ימין שלו ומתנגש בו עם חזית הרכב, כלפי צד האוטובוס.
העד מטעם הנתבעים העיד כי נסע ברכב פרטי, ועמד ברמזור הפנייה שמאלה, בנתיב השמאלי, במקביל לחלקו האחורי של האוטובוס.
...
במצב זה, אני סבורה כי החלק הארי של האחריות לתאונה, צריך לחול על התובעת דווקא.
בהקשר זה, אציין כי אין בידי לקבל את טענת הנתבעים לפיה נגרם נזק קדמי ברכב התובעת, שהרי על פי חוות הדעת השמאית מטעם התובעת עסקינן במוקד נזק אחורי בלבד, ולא הוכח אחרת.
איזון השיקולים הללו מוביל למסקנה לפיה יש לחלק את האחריות לתאונה בין הצדדים, כך שהתובעת תישא ב-70% מן האחריות, ואילו הנתבעים יישאו ב-30% הנותרים (ע"א 586/84 מקלף נ' זילברברג (16.3.89).
על כן אני מורה כי הנתבעים ישלמו לתובעת, באמצעות הנתבעת 3, סך של 5,362 ₪, בצירוף אגרה כפי ששולמה, שכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪ ושכר העד בסך 250 ₪.
