התובעת טוענת, כי הופרו תנאי ההסכם ובין היתר הוראות ההסכם הנוגעות להחזקת חפצים מחוץ למושכר או במעברי הנכס ודרכי הגישה אליו (סעיפים 11.2, 11.7 להסכם),קיום הוראות חוקים ותקנות (סעיף 11.3 להסכם),איסור גרימת רעש וריחות ושימוש הנוגד את אופי המרכז המסחרי (סעיף 11.4 להסכם), איסור הפרעה לדיירים אחרים (סעיף 11.8 להסכם), איסור ביצוע שינויים במושר (סעיף 12.1 להסכם) ועוד כהנה וכהנה הפרות.
מכל מקום, המכולה האמורה הוצבה בזמנו בידיעתה ובאישורה של התובעת, מאז פתיחת המרכול.
מיסמך זה תומך בטענת הנתבעת, כי המכולה שהונחה באותו זמן היתה אמנם על דעתה של התובעת, והמכתב הוצא אמנם על מנת שהעיריה לא תבוא בעיניינה בדרישה אל התובעת, שאם לא כן, היה מקום לצפות, כי בתגובה למכתב זה, יצא מכתב מטעם התובעת, לפיו היא מיתנגדת להצבת המכולה.
"שטחי תצוגת סחורה" בחזית:
התובעת טענה כי הנתבעת עושה שימוש במעברים המוליכים אל הכניסות הראשיות למושכר ולבניין, בקדמת הבניין הפונה לצד מערב לצורך העמדה קבועה של תצוגת סחורה הנמכרת במרכול בהקף של 60 מ"ר, באופן שמעברים אלו, אשר אמורים לעמוד לרשות הציבור, הפכו למיטרד אסתטי ומעין מבואה צפופה של המרכול.
...
הפרה זו של הסכם השכירות, שעה שקבעתי כבר מעלה, כי במסגרת מערכת היחסים שבין הצדדים אין מקום להיעתר לסעדים להם עתרה התובעת בתביעתה הראשונה, כשאותה הפרה תוקנה לאחר שניתן גזר הדין, אינה יכולה להיהפך להפרה יסודית, בפרט לאחר תיקונה של ההפרה.
סוף דבר:
נמצא, כי עיקר ההפרות הנטענות הינן הפרות, שככל שהן כאלה, ניתן להן הכשר על ידי התובעת ובהיותן שימוש שאינו שימוש בלתי סביר בנכס, הרי שניתן לקבוע בנוגע לעיקרן, כי אף אינן מהוות הפרה של ההסכם.
התביעה לפינוי נדחית.
