התנגדות שכנים להרחבת דירה בבניין משותף

לאחר שהנתבעת 1 הגישה היתנגדות לבקשה, דחתה וועדת משנה של הועדה המקומית לתו"ב דחתה את הבקשה, בנימוק שהתובעים הציעו תוכנית חלופית המאפשרת בידי יתר השכנים להרחיב את דירותיהם ולבנות בהם ממ"דים, מחסנים ומקומות חנייה נפרדים, ולפיכך הפתרונות המוצעים הללו לא פגעו מבחינה תכנונית בדירות המתנגדים.

בתאריך 29.5.2018, למעלה משלוש שנים לאחר שהתובע 1 נבחר לשמש כחבר/יו"ר נציגות הבית המשותף, שלחו הנתבעות מכתב מייל הממוען אל התובע עם העתקים לכלל דיירי הבניין, שבו טענו כי החלטה אשר התקבלה במסגרת אספת הדיירים מיום 8.5.2018, שבמסגרתה נדונו ההשלכות של בקשה שאותה הגישו התובעים במשרדי הועדה המקומית לתיכנון ובנייה חיפה להרחבת דירתם באמצעות ניצול זכויות בנייה יחסיות (היתר ממספר 51372911) , התקבלה שלא כדין.

...

אשר על כן, אף בנוגע לאמירה זו לא עלה בידי הנתבעות להוכיח את טענתן בנוגע למעילה כספית כלשהי מצד התובעים בכספי הועד בסיוע שכנים וחברי ועד נוספים, לצורך מימון שכר טרחתה של האדריכלית, ומשכך, סבורני שבנסיבות הללו לא מתקיימת הגנת של "אמת הפרסום" בכל הנוגע לאמירה זו קל וחומר משלא הוגשה על ידן בשום שלב של ההתדיינות תובענה כספית להשבת הכספים הנטענים (או לחילופין תביעה הצהרתית בנוגע לזכותן הנטענת בחצר המשותפת) ומשלא הוצגו ראיות לכך שמשטרת ישראל מצאה לנכון להעמיד מאן דהוא בגין המעשים המיוחסים להם.

סבורני שהנתבעות היו משוכנעות באמיתות דבריהן, ודבקותן בכך ניכרה לכל אורך ההליך המשפטי, אולם מנגד נראה כאילו הנתבעות עשו להן מטרה ונוהג, להכפיש את התובעים בפני השכנים, כאשר גם אם היו מודעים השכנים שזהו אופי התנהגותן של הנתבעות, עדיין מדובר באותם ביזוי והשפלה מפניהם בא דבר החקיקה להגן, ובהתאם ראוי לחייב הנתבעות בפיצוי בגין העוולה, תוך פסיקת סכום שעד כובה הפיצוי הסטטוטורי, ואשר גובהו יוערך על ידי בית המשפט בהתחשב גם ביתר השיקולים, ובהם היקף הפרסום, החזרה עליו וכיו"ב כנזכר לעיל.

סוף דבר : בנסיבותיו הייחודיות של מקרה זה הנני מוצא לנכון לחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, בתשלום פיצוי כספי לטובת התובעים, ביחד ולחוד, בסכום כולל של 20,000 ₪ .

זוהי תביעה לפצוי בגין נזקים שנגרמו בשל עבודות בנייה להרחבת דירות בבניין משותף.

הרקע העובדתי התובעים והנתבעים הנם שכנים בבית משותף בן 16 דירות ברחוב משמר הגבול 8 בחיפה (להלן: "הבניין").

הנתבעים לא יתנגדו לבקשה זו. העמודים התומכים בתוספת הבנייה (חדר רחצה) יוצמדו ככל הניתן למבנה על מנת למנוע הפרעה בשימוש בשטח הגינה.

...

סוף דבר הפיצוי לו זכאים התובעים הינו בסך 19,000 ₪, בתוספת 2,000 ₪ עבור פיקוח הנדסי, ובתוספת מע"מ – 24,570 ₪.

אני דוחה את התביעה נגד נתבעים 3-4.

התובעים ישלמו לנתבעים 3-4 שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זאת ועוד, בעקבות תובענה אחרת שהגישו דיירי הבית המשותף נגד הנתבעים – ת.א - 54252-05-13 - התברר לתובעות, שהנתבעים "משכו" את הבקשה למתן היתר דירות התמורה של התובעות וגרעו אותן מהבקשה להיתר לבניה על הגג.

אולם, היות והנתבעים חששו מעיכובים בבניה שעלולים להגרם כתוצאה מהתנגדות התובעות, והיות וידעו שעלות הבניה של התוספת בקרקע היא לא גבוהה כשהיא מתבצעת ביחד עם בניית דירות הגג וחיזוק הבניין, נחתם ה"הסכם" מיום 16/1/2011 אשר נערך ונוסח ע"י ב"כ התובעות דאז – עו"ד גלילי.

לבקשה זו הוגשו התנגדויות השכנים, לרבות התנגדויות התובעות בטענה קניינית כי הבניה המתוכננת עושה שימוש בקטע חצר המוצמד לדירותיהן.

פניתי במס' פניות לנציגי הועדה השונים בניסיון לייתר את הצורך בדיון חוזר בבקשה להיתר הבנייה על הקרקע, והצגתי על גבי טיוטה בלבד של תוכנית הבנייה בקומות הקרקע את ה"תיקונים" הנדרשים בהתאם להחלטת הועדה מיום 12.11.14, שנועדו להפיס את דעתה של הועדה, כי אין כוונה לעקוף בעתיד את דרישתה המפורשת שלא לבנות שתי יחידות נפרדות, אלא רק אחת, במסגרת תוספת הבנייה המבוקשת בקומת הקרקע וכי תוספות הבנייה בקומתה קרקע ישמשו אך ורק כהרחבה לדירה השנייה של התובעות, ולא תשמשנה כיחידות/דירות עצמאיות.

...

אני דוחה את הדרישה להחזר 600 אלף ₪ מתוך התמורה ששולמה לחברה הקבלנית עבור בניית דירות התובעות.

סוף דבר אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעות את הסכומים הבאים: · סך של 1,350,000 ₪ פיצוי לדירה הצפונית.

אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעות את הוצאותיהן לרבות אגרת בית משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של: 100,000 ₪.

אקדים ואבהיר, כי למקרא כתבי הטענות, מדובר בסכסוך שכנים נמשך, שתחילתו בהתנגדות הנתבעת להרחבת דירת התובעים והמשכו רצף תלונות למישטרה והליכים משפטיים שונים, חלקם הליכי סרק.

הנתבעת היתגוננה מפני התביעה וטענה, כי היא מתגוררת בדירה משנת 2004, בעוד שהתובעים עברו לגור בבית המשותף, בסמיכות אליה, בשנת 2012.

עוד הדגישה הנתבעת, כי במקרה זה היתגרתה בה רעיה, גדפה אותה ולעגה לה, "רדפה" אחריה בשטחים משותפים של הבניין, עד אשר לא יכלה להבליג, ולכן צילמה אותה הנתבעת, במטרה להניסה ולעצור את היתנהלותה הפסולה (סעיף 53 לכתב ההגנה).

...

לא הוכח מי החל בעימות, אולם שוכנעתי, כי בעת ששהו בקומת המחסנים החל ביניהן עימות מילולי שכלל גידופים משני הצדדים.

סיכום לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה באופן חלקי בלבד, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע מס' 1 (איתי) סך של 4,500 ₪, לתובעת מס' 2 (רעיה) סך של 750 ₪ ולתובעת מס' 3 (ימית) סך של 12,000 ₪ ובסה"כ - 17,250 ₪.

בנסיבות העניין, תשלם הנתבעת לתובעים מחצית מאגרת המשפט (1,865 ₪) ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪.

נימנע מהתובע להרחיב דירתו.

לא הוצגה ראיה כי כעת שכנים מתנגדים לבניה.

גם להגיד 20,000 ₪ זו טעות כי יש עוד עליות שלא נכנסנו אליהם פה. אנחנו לא בונים ממד שהוא סתם מונח ליד הבניין הקיים, אנחנו חוצבים את כל הטייח של הבניין מכניסים קוצים לדבק של פוקסי.

" כן העיד: "זה הסדר גודל, היום לבנות ממד בבית משותף זה סדר גודל של 100,000 ₪. אני חושב שצריך להביא בחשבון שאם מישהו יצטרך לממד הוא יצטרך לשלם לו, אין ספק שהמספר נמוך." הנתבע העיד: "ש.לשאלת ביהמ"ש כשבן אדם בונה מרפסת או ממד זה לא אמור להשביח את הנכס?

...

הנתבע העיד: ""חצי שנה לקח לי הסיפור של מודד. היו המון תיקונים ועד שסיימנו את התיקונים של המודד לקח חצי שנה. נכון שגם לי לקח זמן לסיים את התוכניות, אבל לקח לו זמן להחתים את השכנים. בסופו של דבר הגשתי את הבקשה." התובע אינו מביא אסמכתא מתי הסתיימה החתמת הדיירים והעיד כי הדבר לקח 3 שבועות.התובע נשאל לגבי המועדים- "ש. אתה אומר שעבר הזמן שהוקצב, אתה פנית לאיליה בנובמבר 2018. מתי חלף השנתיים?

מקיבוץ הדברים דין התביעה להידחות.