התנגדות נושים מובטחים להקפאת הליכים נגד החייב

לבקשה היתנגדו נושים מובטחים ואחרים כשהנימוק העקרי להתנגדות היה שבחירה בחלופת ההפעלה באמצעות סוסייטי, אליה הועברו נכסי החברה, נותנת הכשר להברחת נכסי החברה לסוסייטי.

כדי להמנע מפגיעה בנושים המובטחים ובערך הבטוחות שבידם, גובש מתוה זמני לפיו סוסייטי תפדה את הכלים המשועבדים כשווים לפי הערכת שמאי, מלוא רווחיה של סוסייטי יוקנו לקופת הנאמן, שיהוו בסיס להסדר נושים כללי, תוך תשלום סכום חודשי מינימאלי לקופת הנאמן בסך 100,000 ₪ בצרוף מע"מ. במקביל לדו"ח השני של הנאמן הזמני, הוגשה ע"י ב"כ החברה והיחידים בקשה לאישור הסדר זמני לתקופת ביניים עד למיצוי ההליכים בין רשויות המס לחברה, תוך מתן צו פתיחת הליכים, כשבקשה זו תואמת את המלצת הנאמן הזמני, ככל שמדובר בפדיון השעבודים ע"י סוסייטי ותשלום חודשי לקופת הנאמן.

אשוב ואדגיש כי אין בקבלת הסדר הביניים, הנכון לשלב זה, כדי לחייב את בית המשפט והנושים להמשיך ולהתקדם במתוה זה, גם בעתיד.

באשר לבקשה להקפאת הליכים אישית ליחידים, לא מצאתי להעתר לבקשה בשלב זה, בשל העובדה שטרם התגבשו מימצאי החקירה שאמורים להתייחס גם לטענות המועלות כנגד היחידים או מי מהם בדבר הברחת נכסי החברה ונוכח כתב האישום המייחס ליחידים או מי מהם עבירות פליליות, לכאורה.

...

אשר על כן, ומששוכנעתי כי מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 23(א) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח - 2018, ניתן בזאת צו פתיחת הליכים והפעלת החברה לשם שיקומה הכלכלי.

אני מאשרת את הסדר הביניים למשך 6 חודשים מהיום.

באשר לבקשה להקפאת הליכים אישית ליחידים, לא מצאתי להיעתר לבקשה בשלב זה, בשל העובדה שטרם התגבשו ממצאי החקירה שאמורים להתייחס גם לטענות המועלות כנגד היחידים או מי מהם בדבר הברחת נכסי החברה ונוכח כתב האישום המייחס ליחידים או מי מהם עבירות פליליות, לכאורה.

בהתאם לסמכותי שבסעיף 116(א) חוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, תשע"ח-2018 (להלן: "החוק"), מאחר והמשיב לא הגיש היתנגדות לבקשה ולא התייצב לדיון, ולאחר ששוכנעתי שנתקיימו התנאים שבסעיף 109 לחוק לאור פסק הדין מיום 24.2.20, ניתן בזאת צו לפתיחת הליכים נגד המשיב 2 (להלן: "החייב").

כמו כן, משניתן צו מתייתר הצורך בדיון בבקשת הנושה למתן סעד זמני ביחס להליכי המימוש בהם נקט הנושה המובטח, כשממילא המשך המימוש כפוף לצוו ולהוראות החוק.

עם מתן צו זה: מוקפאים ההליכים כנגד החייב ולא ניתן לפתוח או להמשיך בכל הליך משפטי נגד החייב אלא באישור בית המשפט.

כן, לא ניתן לפתוח בהליכי גבייה של חובות עבר נגד החייב או להמשיך בהליכי גביה שטרם הושלמו; מבוטלים העיקולים שהוטלו במסגרת הליכי הגביה, אם הוטלו, ובכלל זה על משכורתו של החייב אצל המעסיק, או על גמלאות או קיצבאות שלהן זכאי החייב, או על חשבון העובר ושב המנוהל על שם החייב אליו מופקדת משכורתו החודשית, למעט עיקול שדינו כדין מישכון לפי סעיף 12א לפקודת המיסים (גבייה); מבוטלות כל ההגבלות שהוטלו על החייב במסגרת הליכי גביה, אם הוטלו, ובכלל זה הגבלה על רישיון הנהיגה של החייב; הכספים המעוקלים שנצברו אצל המעסיק או בחשבון הבנק, וכן הכספים שנגבו מן החייב בתיקי ההוצאה לפועל שלא הועברו לזוכה במועד המצאת צו זה, יועברו תוך 30 ימים מיום שנודע לו על מתן הצוו לנכסי קופת הנשייה אצל הממונה או אצל רשם ההוצאה לפועל, לפי העניין.

...

בהתאם לסמכותי שבסעיף 116(א) חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018 (להלן: "החוק"), מאחר והמשיב לא הגיש התנגדות לבקשה ולא התייצב לדיון, ולאחר ששוכנעתי שנתקיימו התנאים שבסעיף 109 לחוק לאור פסק הדין מיום 24.2.20, ניתן בזאת צו לפתיחת הליכים נגד המשיב 2 (להלן: "החייב").

ביום 10.12.2018 הגישה החייבת בקשה לביטול הליך הפש"ר דנן, לאור הסדר שגובש עם הנושה המובטח ובנותיה של החייבת, לפיו כנגד תשלום של 130,000 ₪ שיסולק בתשלומים, יסולקו טענות הנושה המובטח כנגד החייבת ובנותיה, הערבות.

ביום 04.02.2019 התקבלה תגובת המנהל המיוחד לפיה על הסדר הפשרה להיות מאושר במסגרת הליך הפש"ר ועל כספי ההסדר להיות משולמים גם הם במסגרת הליך הפש"ר, בו ישנו נושה נוסף, וכי הוא מיתנגד לביטול הליך הפש"ר. לאור זאת, היתקיים ביום 03.03.2019 דיון בבקשת החייבת לביטול הליך הפש"ר, במסגרתו הוריתי למנהל המיוחד להגיש את הבקשה דנן, לה התקבלו תגובת הכנ"ר ותגובת החייבת.

אני סבורה כי המנהל המיוחד פעל בתום לב ובהוגנות כלפי החייבת במשך תקופת ההליך, תוך שהוא איפשר לה את השהות לה נדרשה לצורך גיבוש ההסדר עם הנושה המובטח והקפאת ההליכים לשם כך, לרבות אי מימוש חלקה בדירת מגוריה.

...

סוף דבר; לאור האמור אני סבורה כי אין להורות על ביטול ההליך, אם כי החייבת יכולה לשלם את החוב לנושה נוסף במסגרת סעיף 33 לפקודה ובכך להימנע מהכרזתה כפושטת רגל.

בנוסף, אני קובעת את מצבת החובות בתיק לסך 143,762 ₪, כפי שהוכרעה על ידי המנהל המיוחד.

כשאני לוקחת בחשבון כי בסופו של דבר החוב הוסדר מחוץ להליך, ומשולם על פיה נטען באמצעות צד שלישי, כל השיקולים הללו מובילים אותי לבצע איזון ראוי בין הצדדים ומשכך אני קובעת את שכרו של המנהל המיוחד על סך של 75% מהסכום המלא, בסך של 15,685 ₪ בתוספת מע"מ. בנוגע להוצאות אין מקום לבצע הפחתה כלשהי ומשכך מורה על תשלום הוצאות בסך 4,808 ₪ (כולל שכ"ט שמאי בסך 2808 ₪) ואגרת השגחה לכנ"ר בסך 3,137 ₪.

באותו היום וזמן מה עובר לדיון שנקבע, ניתנה החלטת בית משפט קמא (כב' השופט סעדון) לפיה ניתן צו פתיחת הליכים כנגד החייב והוראה על הקפאת הליכים בצידה.

בית משפט קמא לאחר ששקל את טיעוני הצדדים, מצא לדחות את בקשת המבקשת וקבע: "הטעם העקרי, אם לא הבלעדי, שנותנת המבקשת לצורך להתיר לה בניהול הליך אזרחי נגד החייב לא במסגרת הליכי חידלות פרעון הוא העובדה שהחייב הפקיד פקדון בקופת בית המשפט. המבקשת בתשובתה לתגובת הנאמן שבה ומטעימה כי היא אינה סומכת את עמדתה בדבר הצורך בניהול ההליך במעמדה כנושה מובטחת אלא על כך שהפקדון (שאינו חלק ממסת נכסי החייב) מבטיח את ביצועו של פסק הדין שיינתן לטובתה, אם יינתן.

אין מי שינהל את ההליך בשם החייב בבית המשפט השלום בבאר שבע, שעה שכלל העובדות ידועות לחייב, ולחייב אין כל אינטרס להיתנגד לתביעה שעה שחובותיו גבוהים וממילא, אם ידחו טענות המבקשת, סכום הפקדון יחולק בין כלל הנושים.

...

מקובלת עליי טענת המבקשת כי לסוגיה זו אין כל רלוונטיות לצורך הכרעה בשאלה הניצבת בפניי, שעה שנקבע פה אחד על ידי השופטים גרוסקופף, מינץ ועמית כי כספי הפיקדון אינם נחשבים כנכסי החברה ולכן ממילא אין לי צורך להכריע בשאלת מעמדה של המבקשת.

בית משפט קמא הפנה בהחלטתו לסעיף 29(5) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח- 2018 אשר קובע כי : "לא יהיה ניתן לפתוח או להמשיך בכל הליך משפטי נגד התאגיד, אלא באישור בית המשפט שנתן את הצו לפתיחת הליכים; אישור כאמור יינתן אם מצא בית המשפט כי מתקיימים טעמים מיוחדים שיירשמו, הנוגעים לטבעו או מורכבותו של ההליך המשפטי או לניהולו היעיל, שבשלהם ראוי לנהל את ההליך המשפטי בנפרד מהליכי חדלות הפירעון;". על סמך סעף זה קבע בית משפט קמא כי המבקשת לא הצביעה על טעמים מיוחדים המצדיקים מתן היתר לניהול ההליך העיקרי בנפרד בהליכי חדלות הפירעון של החייב.

סוף דבר דין בקשת רשות הערעור להתקבל.

מאידך, בית המשפט יאשר את מימוש השיעבוד, חרף קיומו של צו הקפאת הליכים, מקום בו לא ניתן להבטיח הגנה הולמת לנושה המובטח, או מקום בו מדובר בנכס שאיננו דרוש לשם שקום כלכלי של חייב שהוא תאגיד, או לשם שמירת עסקו של חייב יחיד כעסק פעיל.

ממילא, הצוו האישי להקפאת הליכים נגד המבקש, איננו אמור ולא נועד למנוע מן הנושה המובטח (קרגו) לנקוט בהליכים לשם מימוש נכס זה (בכפוף כמובן לזכותו של המבקש להיתנגד להליכי המימוש מכל טעם מבורר אחר, ככל שעומד לו טעם כזה, ובמסגרת היתנגדות להליכי המימוש בפני הערכאה המבררת).

...

לאחר עיון בטיעוני הצדדים באתי לכלל מסקנה כי יש להאריך כמבוקש את צו ההקפאה האישי, אך להחריג מגדרו את הליכי מימוש הדירה על ידי קרגו מכח נשייתה המובטחת, מהטעמים שיפורטו כעת.