התנגדות משפטית לתכנית מפורטת

הללי מצדם היתנגדו לעריכת שינויים, ולאחר ששמע את טענות הצדדים בעיניין קבע בית המשפט (השופט ע' טאהא) כי אין כל בסיס עובדתי או משפטי להתנגדות זו וכי מדובר "בהתנהגות חסרת תום לב הגובלת בשימוש לרעה בהליכי משפט" (החלטה מיום 17.11.2015, להלן: ההחלטה הראשונה) (מש5/ד).

מכאן הבקשה דנן בה טוענים הללי כי קיימת התכנות גבוהה לאישור החלופה השנייה בהתאם לתכנית המפורטת שהגישו לועדה המקומית וכי בדחותו את בקשת המודד, התערב בית המשפט קמא בשקול דעתה של הועדה מבלי שיש בידיו את הכלים לעשות כן. עוד נטען, כי אימוץ החלופה השנייה מיטיב את מצבם של הצדדים כולם ומשביח את שווי המקרקעין, ומנגד אישור החלופה הראשונה יביא לפגיעה בהם.

...

דין הבקשה להידחות.

מסקנה זו מקבלת משנה תוקף נוכח החלטת ועדת הערר מיום 13.9.2016 בה הטילה הוועדה ספק רב באישורה של החלופה שמציעים הללי המצויה לדברי הוועדה "בחיתוליה". די בכך על מנת לדחות את הבקשה.

הבקשה נדחית, אפוא, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

ואכן כך נעשה וביום 26.9.16 ניתנה החלטת הוועדה לגבי היתנגדות העותרת, פורטה היתייחסות עורכי התוכנית וניתנה החלטת הוועדה שאלו עיקריה : צוין שהתוכנית היא תכנית כוללנית ונקבע בה שהתוואי המדויק של הדרכים ייקבע בתוכנית מפורטת.

המשיבה 3 דנה אחת לאחת בטענות ההיתנגדות של העותרת, מפרטת את נימוקי הוועדה, דוחה את טענת האפליה ומציינת כי אין מקום שבית המשפט יתערב בהחלטות התכנוניות כאשר לא נפל בהם כל פגם מינהלי או משפטי.

...

לסיכום – לא התקיימה הדרישה הקבועה בס' 11ד' לחוק התכנון והבניה כי הפניה תהיה על ידי שני חברי ועדה מחוזית.

הטעם לכך הוא שמסקנה אחרת, שלפיה מירוץ המועדים לעניין תקנה 3(ב) יחל רק לאחר שתתקבל החלטה בבקשתו של עותר לשנות החלטה קודמת שנתקבלה בעניינו, יש בה כדי לסכל את מטרת התקנה האמורה בכלל, ובפרט בכל הנוגע לעתירות ענייני מכרזים, שבהן קיימת חשיבות מיוחדת למימד הזמן.

לסיכום 9.1 העתירה נדחית.

לשם הנוחות, נביא כאן את לשונו של סעיף 100 לחוק: היתנגדות כל מעונין בקרקע, בבנין או בכל פרט תיכנוני אחר הרואה את עצמו נפגע על ידי תכנית מיתאר מחוזית או מקומית או תכנית מפורטת שהופקדו, רשאי להגיש היתנגדות להן, וכן רשאים להגיש היתנגדות להן – (1) ועדה מקומית, או מהנדס ועדה מקומית, שמרחב התיכנון שלה כלול בתחום התכנית או גובל אותו; (2) רשות מקומית, לרבות ועד מקומי כאמור בסעיף 3 לפקודת המועצות המקומיות, שאיזור שיפוטה כלול בתחום התכנית או גובל אותו; (3) גוף צבורי או מקצועי שאושר לכך בדרך כלל על ידי שר הפנים בצו ברשומות ושיש לו ענין צבורי בתכנית; (4) כל משרד ממשרדי הממשלה; (5) מתכנן המחוז – לתכנית שבסמכות הוועדה המקומית.

לגישת בית המשפט קמא: "בהיותה מוסד תיכנון, ועדת הערר בוחנת מחדש את ההחלטה בהיבטים המקצועיים והתכנוניים. אין לה סמכות לבחון את השאלה המשפטית האם היו העוררים רשאים להגיש היתנגדות בפני הועדה המקומית [...

...

לטעמנו, אין להסיק מהאמור לעיל, כי הפסיקה ביקשה לצמצם את סמכותה של ועדת הערר, להידרש אך ורק לסוגיות תכנוניות-מקצועיות במובן הצר של המילה.

אנו סבורים כי ועדת הערר צדקה גם לגופו של עניין בכך שקבעה כי אין המשיבים בגדר מי שיכולים להגיש התנגדות, וזאת בהתאם למבחנים שנקבעו בע"א 2962/97 ועד האומנים – חוכרים ביפו העתיקה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל אביב, פ"ד נב(2) 362 (1997).

סוף דבר שהערעור מתקבל, כך שפסק דינו של בית המשפט קמא יבוטל והחלטתה של ועדת הערר תשוב ותעמוד על כנה.

העותרות חוזרות על טענתן מלפני ועדת הערר, שלפיה הבקשה אינה סותרת את הוראות התמ"א לפסולת מוצקה 4/16 שבתוקף מחודש דצמבר 2011; שכן מיתקיים אחד החריגים המנויים בסעיף 22 לתמ"א זו, שלפיו מקרקעין המיועדים "לתעשייה לסוגיה", יכללו בין היתר גם אתר לטפול בפסולת, כל עוד אין בתכנית המפורטת כוונה אחרת.

אשר לטענות ביחס לתכנית רש/760 טוענת הועדה המקומית, כי כפי שידוע לבעלת הזכויות בחלקה 19, הלא היא חברת מגדלי מירב (1990) בע"מ, ולא העותרות - בשל התנגדויות והליכים משפטיים ממושכים, תכנית רש/760 פורסמה שוב למתן תוקף בתאריך 25/9/19.

...

בהחלטה מפורטת ומנומקת כדבעי (המחזיקה 20 עמודים) נדונו טענו העותרות אחת לאחת ונקבע, כי יש לדחות את הבקשה מחמת שהוגשה באופן שלא ניתן לאשרה כלל והיא כוללת גם בינוי המהווה סטייה ניכרת.

"בעוד שבחלקה 19 מצוי, כך לטענת העוררות, מפעל בטון - הבקשה להיתר לא כללה פירוט שממנו ניתן להבין שמבוקש שימוש שחורג למפעל בטון, אלא התבקש שימוש חורג ל'אתר למחזור פסולת'. ברי כי היה מקום לפרט שימוש זה במסגרת הבקשה והעדר הפירוט מהווה פגם יסודי בפרסום הבקשה." (עמ' 14) שנית, יש לדחות את הבקשה גם מהטעם שהיא סותרת את הוראות תמ"א/4/16 לפסולת מוצקה (התמ"א) - סעיף 8 בפרק ב' לתמ"א קובע כי "לא יוקם אתר פסולת אלא על פי תכנית מפורטת העומדת בהוראות תכנית זו". אין חולק כי אין תכנית מפורטת כנדרש, אלא שהעותרות טענו, כי ניתן ליתן היתר כמבוקש מכוח סעיף 22א(א) לתמ"א אשר מאפשר את הוצאת ההיתר גם בהעדר תכנית מפורטת, אם בתכנית מפורטת יועדו המקרקעין "לתעשייה לסוגיה". לטענתן, יש לראות בתכנית רש/760 שחלה על הקרקע, משום תכנית מפורטת כאמור.

מעבר לכך וביתר שאת, יש לדחות את העתירה בשל חוסר ניקיון הכפיים של העותרות בשל ניהול ההליך באופן לא הגון ולא נאות.

העתירה נדחית גם לגופה, משלא נמצא בהחלטה כל פגם המצדיק התערבות בה (ובכלל).

סוף דבר: העתירה נדחית.

נקבע, כי התובעים (כתוב בפסק הדין בטעות "הנתבעים") שתקו במשך מספר רב של שנים ולא יזמו הליך משפטי כדי להיתנגד ללול הנתבעים (פס' 46).

לאור כל זאת, הנני קובע כי אף אם הנתבע 1 ידע על קיומו של העתק "תכנית 5849/67 הראשונה" שעליו כתוב "מבוטל", ואף אם הוא נימנע בכוונת מירמה מלהציגו בהליך בפני כבוד השופט כנעאן, לא מיתקיים הקשר הסיבתי הנידרש לביטול פסק דין מפאת מירמה בגין כך. שכן, לאור כל המפורט לעיל, אף אילו עמד בפני השופט כנעאן אותו העתק שעליו כתוב "מבוטל", לא הוטה מאזן ההסתברויות כדי להראות שהשופט כנעאן היה קובע, באופן הפוך, כי שטח המריבה שייך לנחלת התובעים.

...

על כן, גם טענות התובעים בענין מרמה כלפי בית המשפט בהליך השני נדחות.

סיכום התביעה נדחית.

תביעה זו שבפניי נדחית כי התובעים לא הטו את מאזן ההסתברויות; היא לא נדחית בהעדר סימני שאלה בנוגע למעשי הנתבע 1.