התנגדות משפחה לבדיקת סיבת מוות

ד"ר מאהר לא זכר את הארוע אך מהמסמכים שהוגשו על ידו, כמו גם מעדותו (ת/22, ת/23, ת/24, ת/25) עלה כי הוא עצמו קבע את מות המנוחה ולדבריו אף שימש חלק מהצוות שטיפל בה. ד"ר מאהר הבהיר כי מסקנתו הנה סיכום של חוות דעת, בדיקות, הדמיות וייעוצים שניתנו על ידי מספר רופאים במספר תחומים.

ד"ר מאהר הנו כרורג, ומאחר שבין שאר פגיעותיה סבלה המנוחה מפגיעת ראש, התבסס ד"ר מאהר על מסקנות והמלצות הנוירוכירורג בהקשר זה. לאור עדות זו, ובהיתחשב בכך שההגנה לא הביאה רופאים אחרים מטעמה החולקים על דברי ד"ר מאהר, לא מצאתי להטיל דופי במסקנתו לפיה המנוחה נפטרה מקריסת מערכות וחבלת ראש קשה כתוצאה מתאונת דרכים עוד אציין בהקשר זה, כי לאור היתנגדות מישפחת המנוחה לא בוצעה בגופתה נתיחה לאחר המוות (ת/11), עובדה אליה מתייחסת ההגנה ארוכות בסיכומיה (ס' 73-79 לסיכומי ההגנה).

לאור מובהקות סיבת המוות במקרה דנן, מקובלת עלי עמדת הבוחן לפיה לא זה המקרה בו היה על המישטרה להורות על ניתוח הגופה תוך היתעלמות מרצון המשפחה.

...

בת"פ (ת"א) 547/89 מדינת ישראל נ' יהושע גנון [פורסם בנבו] נקבע כדלקמן: "10. בצדק טען הסניגור, שלא בכל מקרה בו נגרמת תאונת דרכים קטלנית בידי נהג אשר לא ציית לרמזור אדום מתחייבת בהכרח המסקנה, שלהתנהגותו הרשלנית נילווה מצב נפשי של פזיזות. את הלוך-נפשו של נהג החוצה צומת ברמזור אדום, וגורם עקב כך לקיפוח חיי אדם, מוטל על בית המשפט לקבוע, בכל מקרה נתון, על פי כלל הראיות והנסיבות הנפרשות בפניו. החזקה הראייתית, הכורכת בין החומרה שבאי – ציות לרמזור אדום ולבין קיומה של פזיזות, ניתנת, כמובן, לסתירה: ואם עולה מן הראיות, כי היסוד הנפשי של פזיזות – אף שהוא אופייני להתנהגות הפיסית – לא התקיים, או ספק אם התקיים בנאשם העומד לדין, יזכהו בית המשפט מעבירת הריגה וירשיענו בעבירה של גרימת – מוות, שהיסוד הנפשי הנדרש להשלמתה הוא רשלנות גרידא. על אפשרות מעין זו הצביע השופט ויתקון בדברים הבאים (מתוך ע"פ 77/77 אליהו נ' מדינת ישראל [3], בעמ' 682) [פורסם בנבו] עליהם הסתמך הסניגור המלומד לתמיכת טענתו:

סוף דבר אשר על כן ולאור האמור לעיל, שוכנעתי כי לא התקיימו יסודות עבירת ההריגה המיוחסת לנאשמת בכתב האישום ולפיכך אני מזכה אותה מעבירה זו ותחת זאת הנני מרשיעה אותה בעבירה של גרם מוות ברשלנות – עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין.

עוד באתי לכלל מסקנה כי הוכחה מעבר לכל ספק סביר עבירה של נהיגה רשלנית הגורמת חבלה של ממש – עבירה לפי סעיפים 62(2) ו-38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] ומשכך הנני מרשיעה את הנאשמת גם בעבירה זו. ניתנה היום, ט"ו סיוון תשע"ט, 18 יוני 2019, במעמד ב"כ המאשימה עו"ד שחף קליימן שמעוני , הנאשמת וב"כ עו"ד טימסית .

ההודעה בדבר פטירתו של המנוח נימסרה לדודו של המנוח, מר זוהיר סעיד, בשעה 15:35 כאשר בנוסף לכך הוסברה לו גם חשיבות ביצוע נתיחה שלאחר המוות, אולם בשל היתנגדות מישפחת המנוח לבצוע הנתיחה מסיבות דתיות לא בוצעה נתיחה שלאחר המוות בגופת המנוח (ראה : אישורי בית החולים ת"ר 21-23 מיום 10.12.2008; ת"ר 50 אישור קצינת הרווחה, טלי מן מוזס, מיום 18.11.2009).

לטענתה, יש לזקוף לחובת המשיב את העובדה שלא בוצעה נתיחה בגופת המנוח, וכי גם אין לייחס משמעות לכך שהמנוח נפגע שלא במסגרת השרות הצבאי אלא במסגרת חופשת חג, וכי גם אם המנוח נפטר מחוץ למסגרת השרות, הרי שיש להחיל בנסיבות העניין את החזקה אשר קבועה במסגרת הוראת סעיף 2ב' לחוק מישפחות חיילים שנספו במערכה משום שלא הובאו על ידי המשיב ראיות לסיבת מותו של המנוח.

ודוק, מעיון במסמכים אשר מתועדים בתיקו הרפואי של המנוח עולה כי הסיבה לכך שלא בוצעו בדיקות פורנזיות נבעו מכך שקצין הזיהוי של התחנה הבהיר בפני מפקד תחנת עכו, סנ"צ אבי אדרי, כי גם ראיות פורנזיות ועיון בתצלומים לא יסייעו לצורך הגעה למסקנה חד משמעית בעיניין ההערכה האם השוטר שם קץ לחייו בכוונת מכוון או שמא סיבת המוות הייתה פליטת כדור עקב שימוש רשלני בנשקו האישי – משטרתי (ראה : ת"ר 103 - מכתב סנ"צ אדרי מיום 19.1.2010; ת"ר 105 – מכתבו של סנ"צ אמיר רצון – ראש מדור נגדים וזכאויות שכר מיום 24.11.2009 ; ת"ר 107-108 – מכתבו של רפ"ק מישורי מיום 25.1.2210 ; ת"ר 110 – מכתבה של פקד מיה סטולרו ראש צוות קידום והכשרה מיום 1.2.2010).

...

מעדותו עלה כי גם אם בדיקה פיזית וקבלת נתונים בליסטיים ובדיקות "טפט" נותנות תמונה מדויקת יותר, הרי שבנסיבות העניין ניתן להגיע למסקנה חד משמעית כי מדובר בהתאבדות מכוונת ולא באירוע של פליטת כדור אקראית, על סמך הצילומים המתעדים את הפצע ברקה הימנית (ראה : עמוד 2 שורה 20 – עמוד 3 שורה 2 ; עמוד 9 שורות 1-11 לפרוטוקול).

לאור האמור לעיל, עולה כי חוות דעתו של מומחה בית המשפט הינה חד משמעית ואף עולה בקנה אחד עם ממצאי מומחה המז"פ מטעם המשיב, שהינו איש משטרה במדים, ומשכך עולה כי המסקנה המסתברת ביותר בנסיבות העניין הינה שהמנוח הלך לעולמו כתוצאה ממעשה התאבדות מכוון, למרות שלא נמצאה סיבה ברורה לסיבת ביצוע המעשה.

סוף דבר : הערעור נדחה.

מישפחת המנוחה הביעה היתנגדותה לנתיחת הגופה בהיותה מישפחה מסורתית, ברצונה לשמור על כבוד המת, ולמנוע סבל מן המשפחה.

בית משפט השלום בבאר שבע (השופט י' בן דוד) הסתמך בהחלטתו על ההלכה שנפסקה בבית משפט זה בבג"ץ 11528/05 (בני מישפחת יוני אלזם ז"ל נ' כבוד השופטת גלית ציגלר (14.12.2005)), ולאחר שעיין בחומר החקירה, נעתר לבקשת המישטרה, והחליט כך: "לכאורה קיים יסוד סביר להניח שאין המדובר במוות טבעי, וכי קיים יסוד סביר לחשש שהמוות נגרם בעבירה, ברשלנות או בהזנחה, וזאת בין השאר לנוכח העובדה כי נמצא חלק ממרשמלו בפיה של המנוחה, אשר הוזנה אך ורק באמצעות צנור הזנה המחובר לבטנה, וזאת במהלך שהייתה בכיתת לימוד בהשגחת צוות המוסד. לפיכך הנני מורה על נתיחת גופת המנוחה במכון לרפואה משפטית כדי לקבוע את סיבת המוות. יש מקום לבצע את נתיחה הגופה באופן הדרגתי, תוך המעטה בהקף ההתערבות הכירורגית ככל הניתן, והכל בהתאם לשיקול דעת הרופא המשפטי. ככל שיהיה בידי המכון לרפואה משפטית לקבוע את סיבת המוות על-ידי בדיקות שאינן פולשניות, כגון בדיקת סי-טי, ברי כי יש להעדיף ביצוע בדיקות אלו על פני נתיחת הגופה, והכל על-פי שיקול הדעת של הרופא המשפטי". נגד החלטה זו הוגשה העתירה שלפנינו, בטענה כי ברור לחלוטין שמותה של המנוחה נגרם בשל אכילת סוכריית מרשמלו, והחנק שבא בעקבותיו.

...

בית משפט השלום בבאר שבע (השופט י' בן דוד) הסתמך בהחלטתו על ההלכה שנפסקה בבית משפט זה בבג"ץ 11528/05 (בני משפחת יוני אלזם ז"ל נ' כבוד השופטת גלית ציגלר (14.12.2005)), ולאחר שעיין בחומר החקירה, נעתר לבקשת המשטרה, והחליט כך: "לכאורה קיים יסוד סביר להניח שאין המדובר במוות טבעי, וכי קיים יסוד סביר לחשש שהמוות נגרם בעבירה, ברשלנות או בהזנחה, וזאת בין השאר לנוכח העובדה כי נמצא חלק ממרשמלו בפיה של המנוחה, אשר הוזנה אך ורק באמצעות צינור הזנה המחובר לבטנה, וזאת במהלך שהייתה בכיתת לימוד בהשגחת צוות המוסד. לפיכך הנני מורה על נתיחת גופת המנוחה במכון לרפואה משפטית כדי לקבוע את סיבת המוות. יש מקום לבצע את נתיחה הגופה באופן הדרגתי, תוך המעטה בהיקף ההתערבות הכירורגית ככל הניתן, והכל בהתאם לשיקול דעת הרופא המשפטי. ככל שיהיה בידי המכון לרפואה משפטית לקבוע את סיבת המוות על-ידי בדיקות שאינן פולשניות, כגון בדיקת סי-טי, ברי כי יש להעדיף ביצוע בדיקות אלו על פני נתיחת הגופה, והכל על-פי שיקול הדעת של הרופא המשפטי". נגד החלטה זו הוגשה העתירה שלפנינו, בטענה כי ברור לחלוטין שמותה של המנוחה נגרם בשל אכילת סוכריית מרשמלו, והחנק שבא בעקבותיו.

הסתבר שההודעה הנ"ל הוגשה טרם זמנה (בינתיים בני משפחת המנוחה, שהיו בדרכם לבית המשפט, שבו לביתם), אך בסופו של דבר הודיעה ב"כ המדינה על הסכמתה לקבלת העתירה.

למסקנה שאליה הגיעה ב"כ המדינה היום, בעקבות בירורים קדחתניים, ניתן, ולכאורה צריך היה, להגיע אתמול, עוד לפני הדיון בבית משפט השלום, או במהלכו.

העתירה מתקבלת אפוא בזאת.

לפי חוות הדעת, הקושי בקביעת ממצא ודאי נובע, בין היתר, מהעדר עריכת נתיחה בשל היתנגדות מישפחת המנוח, בעוד שנתיחה עשויה היתה לספק תמונה בהירה ושלמה על אודות סיבת המוות המדויקת.

אכן, חלו שתי התפתחויות עובדתיות מאז ניתנה ההחלטה בדבר קיומן של ראיות לכאורה: האחת, הועברו פאראפרזות מודיעיניות להגנה; השנייה, נבדק הרכב שבו נסע המנוח, ונערכה בעקבות זאת חוות דעת מומחה רכב על ידי ההגנה.

...

לטענתו, המסקנה המתבקשת היא כי הדימום העכבישי שצוין בחוות הדעת הפתולוגית נגרם בשל מכה/הצלפה שיכול והמנוח קיבל במהלך הנסיעה, אשר הובילה לניתוק הקשר הסיבתי לתוצאה.

סוף דבר הנה כי כן, הפרפרזות המודיעיניות וחוות דעת מומחה הרכב מטעם ההגנה לא היו בפני בית המשפט בהחלטה בדבר קיומן של ראיות לכאורה.

לאור כל האמור, בקשה שנייה זו לעיון חוזר - נדחית.

במנוחה לא בוצעה נתיחה שלאחר המוות – בשל היתנגדות מישפחת המנוחה מטעמים דתיים (ת/2) – ולפיכך לא ניתן לקבוע בודאות את סיבת המוות.

בוצעו בדיקת CT, בדיקה חיצונית ובדיקת טוקסולוגיה; מיזכר, החתום ע"י רפ"ק שרון מלכה, המעיד כי שוחח עם הד"ר רזניק מהמכון לרפואה משפטית, שמסרה כי בדקה את המנוחה בדיקה חיצונית, ובהמשך תבצע בדיקה טוקסיקולוגית, וכי בשלב זה לא ניתן לקבוע את סיבת המוות, מאחר שהמנוחה לא נפטרה מקליע או מחבלה קהה; חוות דעת מומחה מיום 30.6.16, חתומה ע"י ד"ר מאיה פורמן-רזניק, ממנה עולה כי בבדיקה חיצונית נמצא כי המנוחה סבלה מפצעי שיפשוף בבירכיים, ומעבר לכך ללא סימני חבלה טרייה; חוות דעת מומחה מיום 21.7.16, חתומה ע"י ד"ר מאיה פורמן-רזניק, לפיה מתוצאות הבדיקה הטוקסיקולוגית שנערכה למנוחה עולה כי בדמה לא נימצאו אלכוהול, סמים או תרופות מרשימה שנתבקשה.

...

מרדכי לוי, שופט כב' השופטת שרה דותן – אב"ד: במחלוקת שנפלה בין חבריי, החלטתי לצרף דעתי לזו של השופט ירון לוי.

שרה דותן, שופטת אב"ד סוף דבר: פה אחד, הוחלט להרשיע את הנאשמים 1 ו-2 בעבירות הבאות: רצח בכוונה תחילה (ארבע עבירות), לפי סעיף 300 (א)(2) לחוק.

ברוב דעות השופטים שרה דותן (אב"ד) וירון לוי, וכנגד דעתו החולקת של השופט מרדכי לוי, החלטנו להרשיע את נאשם 3 כמבצע בצוותא של 4 עבירות הרצח ו- 41 עבירות ניסיון הרצח המפורטות לעיל.