התנגדות מבוטח לפשרה עם צד שלישי

סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח מורה כך: "בביטוח אחריות רשאי המבטח - ולפי דרישת הצד השלישי חייב הוא - לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח, ובילבד שהודיע על כך בכתב למבוטח 30 ימים מראש והמבוטח לא היתנגד תוך תקופה זו; אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי". המבקש ביקש לייצג את "כל מבוטחי המשיבה בביטוח אחריות, בתקופה שתחילתה 7 שנים קודם להגשת התובענה ועד למתן פסק דין בתובענה שעניינם הסתיים בהסדר פשרה ו/או הסכמה ולא נימסרה להם הודעה בהתאם להוראות סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, לרבות הודעה בדבר טיב הפשרה (לכל הפחות, פירוט בנוגע לסכומים וחלוקת אחריות) שאליה הגיעו עם הצד השלישי (להלן: "ההודעה") בין אם שילמו למשיבה דמי הישתתפות עצמית ובין אם לאו ו/או נימסרה להם הודעה והם השיבו כי אינם מאשרים תשלום לצד שלישי אך המשיבה בכל זאת שילמה לצד השלישית; ו/או שקבלו הודעה ולא השיבו דבר ואף על פ כן המשיבה שילמה לצד שלישי".

...

עוד נקבע בהלכת סונול, כי כאשר המחלוקת העיקרית היא מחלוקת משפטית וההסתלקות משיגה תועלת באמצעות שינוי מדיניות לעתיד הכרוכה בעלות משמעותית למשיבה - יש לאשר גמול ושכ"ט. בנסיבות דנן, סבורני כי המבקש, בתביעתו הנדונה, הניח תשתית לקיומה של עילת תביעה לכאורה.

לאור כל האמור לעיל, בקשת ההסתלקות מתקבלת, והתביעה האישית של המבקש נדחית.

לפיכך, המשיבה תשלם למבקש גמול בסך של 12,000 ₪, וכן תישא בתשלום שכר טרחה לעוה"ד בסך של 40,000 ₪ בתוספת מע"מ כנגד הגשת חשבונית כדין.

פסקי הדין שבהם עיינתי, אינם מוציאים הסכמה זו מגדר הוראות סעיף 68 לחוק ובפסק הדין בתמר (שלום ת"א) 706775/09 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' סוניה בן חיון מיום 19/08/10 נקבע כך במפורש: "אינני רואה מקום לאבחן בין מקרה בו המבטחת מגיעה בעצמה להסדר פשרה עם הצד השלישי, לבין מקרה בו היא מסכימה להסמיך את בית המשפט ליתן פסק דין על דרך הפשרה, בכל קונסטלציה שהיא: עם שמיעת ראיות או בלעדיהם, עם סיכומים או בלעדיהם, וכיוצ"ב הסכמות דיוניות המקובלות לצורך פסיקה על דרך הפשרה. על המבטחת ליידע את מבוטחה אודות ההסדר ולקבל את הסכמתו לכך. שכן, זכותו של המבוטח להיתנגד להליך שיש בו כדי לקבוע את אשמו, אם ההליך אינו ממצה את כל הזכויות הדיוניות העומדות לרשותו לצורך הבירור המשפטי של אחריותו." ראה גם ת"א 32439-09-17 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' נטו מ.ע. אחזקות בע"מ מיום 16.1.19.

...

סעיף 68 לחוק מעניק למבוטח את זכות הביטוי והמעורבות בהליך ואין המבטחת רשאית לשלול ממנו זכות זו. אשר על כן, הנני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעת לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 3,000 ₪.

אין חולק כי הנתבעת חתמה על ייפוי כוח לטובת עו"ד שירין שמונה לטפל בתיק ובהתאם לעדותו, הוא שוחח לא אחת עם מינהלי הנתבעת והאחרונה אף מודה כי תביעה זו הייתה ידועה לה היטב, אולם לטענתה בשום שלב לא קיבלה מהתובעת או מעוה"ד הודעה בהתאם לסעיף 68 לחוק וכן, מעולם לא התבקשה או נתנה הסכמתה לפשרה עם צד ג' 2 וכי אילו הייתה נשאלת עמדתה, הייתה מיתנגדת לכך בתוקף.

מכלול ההתכתבויות שהוצגו ע"י הצדדים מציג תמונה לפיה הנתבעת ידעה היטב על תביעת צד ג'3 כנגדה ועל כוונת התובעת להתפשר עמו, אך הנתבעת לא הביעה בשום שלב את עמדתה להצעת הפשרה שהועלתה או את היתנגדותה לכך וגורמים מטעמה, סוכן הביטוח ישראל דור או בא כוחה הנוכחי- עוה"ד אבני, החלו בשליחת פניות ושאלות לנתבעת רק לאחר שחלף זמן רב, התביעה של צד ג' 3 יושבה בפשרה והתקבלה דרישה לתשלום דמי ההישתתפות העצמית ע"י הנתבעת.

...

משהתקבלה הודעה זו אצל הנתבעת, והתובעת שילמה לצד ג'2 בהתאם להסכם פשרה אליו הגיעה עמו, הרי שעל הנתבעת בהתאם לתנאי הפוליסה חלה החבות בדמי ההשתתפות העצמית ויש לקבל את התביעה כנגדה.

משקיבלה הנתבעת את ההודעה בהתאם לסעיף 68 לחוק ואילו התובעת פיצתה את הניזוק במסגרת הסכם פשרה, הרי שעל הנתבעת בהתאם לתנאי הפוליסה חלה החבות בתשלום דמי ההשתתפות העצמית ויש לקבל אף תביעה זו. הנתבעת תמכה יתדותיה בע"א (ת"א) 2539/07, ת"א (ת"א) 711650/03 ו-ת"א ( ת"א) 52896/95 העוסקים כולם באותו הנושא - הקביעה כי המבטחת חייבת ליידע את המבוטח בכוונתה לחתום על הסכם פשרה וזאת גם אם התביעה כנגד המבוטח נדחית והצורך לקבל את עמדת המבוטח טרם הפשרה.

סוף דבר, התביעה בתא"מ 54996-03-19 מתקבלת במלואה ואני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 23,700 ₪.

בתוך כך, יש לבחון את אופן קבלת ההחלטה על ידי המבטחת וסבירותה, קרי: האם ההחלטה נתקבלה על ידי המבטחת לאחר שמכלול טעמי המבוטח, לרבות הנתונים שהציג לפניה, נוכח ידיעתו הטובה יותר את נתוני הארוע הנזיקי, נשקלו כדבעי; והאם, בשים לב למכלול הנסיבות, הנתונים והטעמים שעלו באותה עת, החלטת המבטחת להגיע לפשרה עם צד שלישי היא החלטה מושכלת, סבירה ומידתית.

כבוד השופט סטולר בעיניין ת"א (תל אביב-יפו) 734309-04 ביטוח ישיר נ'  בר עוזי הבהיר כדלקמן: " כפי שנאמר לעיל, סעיף 68 לחוק חוזה ביטוח אומנם קובע יריבות בין צד ג' הנפגע לבין המבטח, אך אינו נותן שיקול דעת מוחלט בניהול ההגנה בתיק שהוגש ע"י צד ג' נגד המבוטח. על המבטח להודיע למבוטח בכתב על כוונתו לשלם לצד ג' פיצויים עבור הנזק שניגרם לו. רק אם המבוטח לא היתנגד לתשלום בתוף 30 יום, רשאי המבטח לשלמם לצד השלישי.

...

אני סבור שהשניים העלו טעמי התנגדות לגיטימיים, מבוססים וסבירים במידה כזו שאם חברת הביטוח הייתה מקשיבה להם, קיים סיכוי סביר לחברת הביטוח להדוף את התביעה כולה, או לאפשר הגעה לפשרה טובה יותר לאין ערוך מזו שהושגה.

מכל המקובץ, אני מורה על דחיית התביעה.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ וזאת תוך 20 יום מהמצאת פסק דין זה. ניתן היום, ה' אדר תשפ"ג, 26 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.

ממילא, כך נטען, זכות המבוטח להיתנגד לפשרה מול הצד השלישי במקרים אלו יכול ותיעשה אך מטעמים סבירים, ואילו במקרה דנן הנאמן לא ביסס כל נימוקי היתנגדות לגטמיים הנוגעים לשאלת סבירות הפשרה.

ממילא, אין גם מקום למתן הצוו הנוסף שבקש הנאמן- צו האוסר על הפניקס להיתקשר בהסכם הפשרה עם צד כלשהוא לתובענה הייצוגית כל עוד לא ניתנה לו הזכות להיתנגד לכך.

...

ואולם, בסמכות כללית זו אין די כדי להיעתר לבקשה דנן, משום שהנאמן מבקש לעצמו זכויות יתר דיוניות, שאינן מוקנות לבעל דין רגיל, לצורך קבלת "מידע פנים" מתוך חדרי החדרים של המשא ומתן הלגיטימי שהתנהל בין בעלי הדין בהליך הייצוגי, מידע בו הוא מבקש לעשות שימוש כדי למנוע את אישורו של הסכם הפשרה.

בסופו של דבר, ההליך הייצוגי נתון לסמכותו הבלעדית של המותב שדן בו, ובית משפט של חדלות פירעון איננו אמור להתערב בהליך הייצוגי, מעבר להכרעה (שכבר ניתנה כאן) בשאלה האם להתיר את ניהול ההליך הייצוגי נגד החברה אם לאו.

סוף דבר סיכומו של דבר, בקשת הנאמן נדחית.