בין הטענות שהעלו במסגרת ההיתנגדות היו הטענות הבאות:
התכנית הופקדה בנגוד לדין – וזאת בשל כך שהדיון היתקיים בהוועדות חזותית, למרות שהחוק שאפשר קיום דיונים בדרך זו פקע;
נפלו פגמים חמורים בפירסום ההודעה על הפקדת התכנית – הפקדת התכנית לא פורסמה בעתון נפוץ, ולא בעתון המתאים למרחב התיכנון המקומי המתאפיין באוכלוסייה חרדית; וכן לא הוצב שלט בשפה הערבית על ההפקדה או בלוחות המודעות;
התכנית סותרת את התיכנון המתארי הסטאטוטורי, שכן תכנית נקודתית חייבת להיגזר מתכנון מתארי סטאטוטורי, ולא להישען על מיסמך מדיניות.
...
עמדת המשיבים, כי אין לעותרים לא עומדת זכות להתנגד, מקובלת עלי מטעמיהם של המשיבים.
מסקנה זו חלה אף אם נוקטים גישה מרחיבה יחסית, וזאת, כאמור, בשים לב לכך שהתכנית הנדונה ממוקדת יחסית, ולא ניתן ללמוד על השפעה, ישירה או עקיפה על העותר, כך שבכל הקשור אליה, אין הבדל בין העותר לבין כל תושב אחר של העיר ירושלים.
סיכום
על יסוד האמור, אני דוחה את העתירה.
