העותר מוסיף, כי המשיבה לא פירסמה את פרוטוקול ישיבת מליאת המועצה וזאת בנגוד לחוק חופש המידע.
לסיכום טענה המשיבה, כי בהיותה רשות שלטונית ציבורית הפועלת על פי חוק קמה לה חזקת "תקינות פעולות הרשות" כשהעותר מנגד לא הוכיח אי חוקיות בפעילותה ולא הביא ראיות בכדי לסתור חזקה זו.
דיון
לאחר שנתתי דעתי לטיעוניהם המפורטים של הצדדים, נחה דעתי, כי דין העתירה לדחייה בהיותה מוקדמת ומשלא נפל פגם בהחלטת המשיבה המצדיק היתערבות בית המשפט בהליך התיכנוני בשלב זה.
נתחיל במושכלות יסוד על פיהם, בית המשפט לעניינים מינהליים איננו נוטה להתערב בשקול הדעת המינהלי של הרשות אלא מקום שנפל בהחלטות גוף זה פגם משפטי, כגון חריגה מסמכות, פעולה בחוסר תום לב, או חריגה קיצונית ממיתחם הסבירות.
לעניין זה ראה דברים שנאמרו בבג"צ 4776/03 מלון רג'נסי ירושלים בע"מ נ' מר אברהם פורז - שר הפנים, תק-על 2005(2), 1158, עמ' 1166:
"אי-קבלת עמדתם של המתנגדים לתכנית, לרבות משרד התיירות וגורמים נוספים, היא עצמה איננה מכוננת פגם של חוסר תום-לב. "רשות מינהלית, שאינה מקבלת דעתם של אחרים, אינה פועלת מטעם זה בלבד בחוסר תום-לב" (בג"צ 297/82 ברגר נ' שר הפנים, פ"ד לז(3) 29).
יוער, בשולי האמור לעיל, כי אם בסופו של הליך יתברר, כי התכנית אינה עומדת בדרישות החוק, התקנות ותכניות אחרות הנמצאות במדרג נורמאטיבי גבוה יותר (כטענת העותר, אשר לתכנית שהוגשה והופקדה בהתאם לתמ"ש 26827-03-19) וכי התכנית אינה מגשימה את המדיניות התכנונית ואת האנטרס הצבורי.
...
בענייננו סבורני, כי בשלב כה מוקדם של הפקדת התכנית, כשהתכנית נמצאת בראשית דרכה ומאחר שעדיין פתוחה בפני העותר האפשרות להגשת התנגדות לתכנית בפני הועדה המחוזית לתכנון ובנייה, הרי שיש לאפשר לוועדה, המורכבת מאנשי מקצוע, לדון בהתנגדויות ולהכריע בהן על פי שיקול דעתה המקצועי.
זאת ועוד, "אך טבעי הוא, כי בעל הסמכות יטה אוזן קשבת לעמדתם של גורמים מינהליים שונים, אשר להם התמחות מסוימת בסוגיה הנדונה. אך בסופו של דבר האחריות היא של בעל הסמכות, וההחלטה היא שלו, הן במישור קביעת העובדות והן במישור הסקת המסקנות" (שם).
אינני סבור, כי בהחלטת המשיבה במקרה זה נפל פגם של חוסר סבירות קיצוני או כי נגרמה פגיעה חמורה בשלטון החוק, המצדיקה התערבות בהליך בשלב זה.
אשר על כן, סיכומו של דבר, אני דוחה את העתירה מחמת היותה מוקדמת.
