התנגדות לתביעה על חוב שנוצר בהלוואות ללא הסכמה

המבקשת טוענת כי ההמחאות המדוברות שמשו כערבות בגין הסכם הלוואה שמלוא החוב כבר הוחזר בגינו, וכי הגשת ההמחאות נעשית בנגוד לשורה של פסקי דין חלוטים שניתנו על ידי הערכאות השונות (מלשכת ההוצאה לפועל, עובר בבית משפט השלום, דרך בית המשפט המחוזי וכלה בבית המשפט העליון), ועל כן יש לקבל את ההיתנגדות, ולסלק את התביעה על הסף תוך חיוב המשיבה בהוצאות משפט כבדות, ואף בהוצאות אישיות לחובת ב"כ המשיבה.

הסך הכולל של הלוואות אלו הנו 450,000 ₪, ובפסק הדין נקבע כי שלוש ההלוואות הללו לא ניתנו בהתאם להסכם ההלוואה מוקדם יותר לו הייתה המבקשת צד, הקובע כי סכום ההלוואה הנידון שם היה 350,000 ₪ (ומדובר היה על פי פסק הדין בהסכם הלוואה מיום 17.1.10) וככל שבן זוגה של המבקשת נטל הלוואות נוספות על הלוואה זו, שלא על פי ההסכם וללא הסכמה מפורשת של הנתבעת שם (המבקשת כאן), "לא ניתן לידרוש ממנה את פרעונן". המבקשת טוענת כי לאחר שפסק דין זה הפך לחלוט, ואף נקבע במסגרת הליכים נוספים הקשורים להליך פשיטת הרגל של בן זוגה של המבקשת, כי לא רק שחובה של המבקשת למשיבה נפרע במלואו, אלא גם מלוא חובו של בן זוגה, שבה המשיבה ונקטה בהליכי הוצאה לפועל נוספים כלפי המבקשת באמצעות הגשת המחאה 240 לפירעון בהליך אחד, הגשת ההמחאות כאן בהליך שני, ותוך שהיא מחזיקה ב-4 המחאות נוספות, אותן טרם הגישה לבצוע, ומתוך כוונה לנקוט בהליך סרק נוסף, לשיטתה, בעתיד.

בהקשר זה הפנה כבוד הרשם אבני להליכים שהתנהלו בעש"א 55408-05-19 (כבוד השופטת ח' בולמש) וציטט ממנו: "למען הסר ספק, ומאחר וסוגיה זו נדונה במספר ערכאות בהשתלשלות זו או אחרת, יובהר כי הסכום האמור ... הנו הסכום היחידי והסופי שניתן לידרוש בגין זכויות המשיבה כנגד החייבת ולבקשו מקופת הכנוס בלבד, על פי הסכמות הצדדים, ואין לשוב לחייבת בעיניין תיק ההוצל"פ". על רקע זה ציין כבוד הרשם אבני, כי "בין הצדדים נוצר מעשה בית דין ביחס לחובה ה'יחידי והסופי' של החייבת כלפי הזוכה בהחלטות בית המשפט השונות, ובמיוחד בהחלטת השופטת בולמש דלעיל, והוכח לפניי כי חוב זה נפרע במלואו..." ועל כן קיבל את טענת "פרעתי" של המבקשת כאן.

...

לסיכום עניין זה אציין כי מהחומר שהובא לפניי עולה בבירור שהמשיבה העניקה הלוואה כוללת בסך של 450,000 ₪ לחברה שהייתה בבעלותו של בעלה של המבקשת (ו/או לבעל בעצמו), אך המבקשת עצמה הייתה צד להלוואה על סך של 350,000 ₪ בלבד.

סיכומו של דבר בנסיבות אלו, לא רק שמוצדקת קבלת ההתנגדות, אלא שיש גם מקום לסילוק התביעה על הסף.

אני מקבל את ההתנגדות לביצוע השטר, ומורה על דחיית התביעה שמכוח השטר, על הסף.

סכום השטר עומד על סך של 1,100,000$ ובסעיף 1 שבו נאמר: "במידה ולא אעמוד בתשלום כפי שהתחייבתי לו במועד בו התחייבתי לעשות כן, דהיינו לא יאוחר מיום 31.1.15, או בתוך 10 חודשים ממועד חתימת שטר זה, אני מתחייב לשלם הסכום שבשטר זה, במלואו". למעשה אין מחלוקת בין הצדדים כי שטר חוב זה נחתם על ידי יהודה; השטר נחתם בהתאם להסכם הלוואה שנחתם בין הצדדים בחודש מרץ 2014, בו נקבע כי ההלוואה לא תהיה צמודה ותישא ריבית שנתית של 10%.

יהודה טען כי חובותיו של כחלון כלפיו נוצרו לפני מועד יצירת החוב נשוא שטר החוב, ועולים על חוב זה; יהודה טען כי מדובר בשטר שניתן לבטחון בלבד; העלה טענת "פרעתי" וכן טענות קזוז, ובמקביל להתנגדות לבצוע שטר הגיש תביעה שכנגד על סכום של 5,730,560 ₪.

יהודה טוען כי על פי ההסכמות בין השניים, היה על כחלון להוציא את הדירה למכירה ולבצע היתחשבנות כוללת, גם ביחס להסכם ההלוואה השני (אותם 1,100,000$ נשוא שטר החוב), והכל בחישוב הרווח שיווצר, אם יווצר, ממכירת הדירה.

...

טעם נוסף מוביל אותי למסקנה שבהתחשבנות נשוא תיק זה אין לקחת בחשבון רווח תיאורטי, אלא יש לבצע התחשבנות דולרית בלבד בנוגע לסכומים שהוכחו בפניי, כמפורט בפסק דין זה. יש לזכור כי הסכם ההלוואה של כחלון נשא ריבית שנתית בשיעור של 10%, בעוד שעל פי הסכם ההלוואה לדירה לא היה זכאי יהודה לריבית.

למרות האמור בסעיף 64 לעיל – החלטתי לפסוק לטובת כחלון כריבית סכום של 105,000$, כך ששתי ההלוואות, על פירותיהן, מתקזזות האחת אל מול השנייה.

לפיכך – ומכל הטעמים המפורטים לעיל, מורה אני כי בהתחשבנות הכוללת בנוגע להסכם ההלוואה הראשון והשני; בהסכם ההלוואה לדירה; ובכל העניינים שנזכרו במפורש בהחלטתי זו (בין היתר התשלום לפישר; הסכומים ששולמו על חשבון TJ, ההתחשבנות בנוגע לרכישת הקרקע), הסכומים שחב צד אחד כלפי רעהו מתקזזים במלואם.

לפניי היתנגדות לבצוע תביעה על סכום קצוב.

ברור כי לא היה כל היגיון שהמבקשת הייתה מסכימה לבצע את העברת החוב מחשבון גולד טאצ לחשבון היי אנד, ולגרור הלוואה מחשבון שבו היא לא ערבה אישית לחשבון שבו היא כן ערבה אישית.

גרירת ההלוואה לא העמידה למבקשת, להיי אנד, או לגולד טאצ טובת הנאה כלשהיא, או אשראי נוסף.

המשיב יצר מצב שבו הועמדה לפרעון כנגד המבקשת הלוואה של גולד טאצ, תוך שהמשיב יצר את החוב מבלי לתת למבקשת מידע אודות הפעולה שבוצעה.

לא מן הנמנע שגולד טאצ לא עמדה בהחזר ההלוואה ולכן המשיב העמיד את ההלוואה לפרעון כחמשה חודשים לאחר מכן, ביום 30.12.19 (ראו דפי הבנק נספח ג' לכתב התביעה), והמשיב פעל באמצעים העומדים לרשותו כדי לסלק את החובות.

...

להלן הכרעתי: אינני מקבל את טענתה של המבקשת בענין אי-קבלת מכתב התראה.

אין בידי לקבל טענה זו. זאת, משום שדומה שהמבקשת בעצמה מסבירה את ההיגיון במהלך, ובסעיף 13 לתצהירה היא מציינת כי העברת הסכום של 72,000 ₪ בין החשבונות נבעה מכך שלא היה בחשבון גולד טאצ תזרים וכי הפעולה נדרשה בכדי לאפשר את המשך הפעילות של גולד טאצ.

לאור כל האמור אני דוחה את ההתנגדות.

המבקשת תשלם הוצאות ההתנגדות בסך 1,000 ₪.

לטענת המשיבה ציון המועד "2012" בדף החשבון החודשי אינו בשל שהחוב נוצר בשנה זו, אלא בשל שבשנה זו הוסכם על חיוב חודשי מקסימלי.

המסגרת הנורמאטיבית בהתאם לסעיף 81א1(ד)(2) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, עם הגשת היתנגדות לתביעה על סכום קצוב מועברת ההיתנגדות לבית המשפט ואת ההיתנגדות רואים כבקשת רשות להיתגונן בתביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר.

המבקשת העידה בפני בתחילה כי ההלוואה שולמה על ידה כסדרה, אך לאחר מכן העידה כי ידוע לה שההלוואה שהועמדה לה לא שולמה במלואה, ונותרה מחלוקת בין הצדדים באשר לגובה החוב שנותר בגין ההלוואה.

הצדדים מופנים למיצוי משא ומתן עינייני לסילוק התביעה (וזאת בודאי לאחר הצגתם של דפי החיוב החודשיים במלואם על ידי התובעת לנתבעת ובשים לב להסכמות בעיניין החיובים הנדחים), בטרם המועדים לקיום החובות הדיוניות.

...

למבקשת טענות לעניין גובה החוב כאשר דפי הפירוט החודשיים של המבקשת לתקופה ההתקשרות עם המשיבה לא צורפו במלואם, ולטענת המבקשת מעולם לא נשלחו לה. כמו כן בשים לב הן למסגרת הנורמטיבית המפורטת לעיל, ובשים לב לטענות המבקשת כי התובעת הודתה ששולמו על ידה סך של 41,000 ₪ ועל כן חוב המבקשת עומד על אלפים בודדים כאשר בעניינם יש למבקשת טענות קיזוז, אני קובעת כי למבקשת טענות הדורשות בירור, וכי אין מדובר בהגנת בדים.

כמו כן, לא הוצגו בפני דפי החשבון החודשיים של המבקשת (אלא נבחרים בלבד) ועל כן אני קובעת כי עניין הסכומים שבמחלוקת טעונים בירור בפני בית המשפט.

סוף דבר לעניין ההתנגדות ההתנגדות מתקבלת בכפוף להפקדת הערובה במועד.

הנתבע, ביחד עם הנתבעים האחרים שנתבעו ולא הגישו בקשת רשות להיתגונן, קיבל מהתובעת, ביום 03.08.2021, הלוואה אותה התחייב להחזיר במועדים עליהם הוסכם בין הצדדים (להלן: "ההלוואה").

הנתבע טען כי הסכים להצעה וכי הכספים לא הועברו אליו "וככול הנראה הוא הועבר לידי הזוכה". הנתבע טען כי נציגת התובעת מסרה לו כי לנוכח קזוז יתרת ההלוואה כנגד הפיצויים "אין הוא נידרש להמשיך ולשלם את תשלומי המשכנתא, ובשל כך הפסיק החייב לשלמם". לימים גילה הנתבע כי בחשבונו נוצר פגור ואז הוא שב לשלם את תשלומי המשכנתא.

לא הובאה בהתנגדות שום ראיה ביחס לפניות התובעת לנתבע 1 ולהסכמה הנטענת ולא הובאה כל ראיה ביחס למה שעשה הנתבע עת נודע כי בנגוד גמור למוסכם לטענתו שוב נוצר חוב פיגורים.

...

סיכומו של דבר, סבורני כי לא עלה בידי הנתבע להוכיח כי גובה החוב נמוך מכפי שנתבע ולא עלה בידו לסתור את הנתונים המופיעים בכתב התביעה ובחוות הדעת של המומחה מטעם התובעת.

סיכומו של דבר לנוכח כל האמור לעיל אני דוחה את טענות ההגנה של הנתבע ומקבל את התובענה במלואה.

כמו כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את אגרות המשפט בסך של 1,124 ₪ ואת שכר טרחת ב"כ התובעת בסך כולל מע"מ של 6,000 ₪.