התנגדות לשינוי ייעוד קרקע חקלאית למגורים

זאת, בתמורה להסרת התנגדויות לתכנית שהגישה לשינוי ייעוד קרקעות משימוש חקלאי לבניה למגורים.

...

לנוכח מסקנה זו, מתייתר הצורך לדון במחלוקות שבין הצדדים בשאלת הערכת הנזק.

סוף דבר התוצאה היא שהתביעה נדחית.

כמו כן ולנוכח התוצאה שאליה הגעתי, ישלמו התובעים לנתבעת החזר חלקה בשכר טרחתו של קונפורטי כאמור בהחלטתי מיום 12.8.10 – התובעים 3-1 בהתייחס לחוות הדעת בעניינם (מ/1) והתובע 4 בהתייחס לחוות הדעת בעניינו (מ/2), והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום שבו ביצעה הנתבעת את התשלום.

תביעה זו הסתיימה בפסק דין שניתן בהיעדר הגנה (להלן – "פסק הדין משנת 1991"), בו הורה בית המשפרט לפרק את השתוף במקרקעין על פי מפה שצורפה לתביעה שם. בסופו של יום פירוק השתוף לא הושלם ברשום, כאשר מאז אותו פסק דין השתנה הן המצב "הרישומי" של הבעלים (עת התווספו ג'ורג', כמאל, האופוטרופוס, וכן התובעים 1-3 כבעלי זכויות), והן המצב התיכנוני (עקב שינוי ייעוד המקרקעין מחקלאי למגורים).

פיתרון זה השתקף בהצעת החלוקה העדכנית מיום 20.4.19, השומרת על הגדר הנמצאת בגבול המערבי של מגרשו של כמאל, למעט בפינה הדרום מערבית של המיגרש, שם הציע המומחה לבצע "עיגול" כלפי פנים, הגוזל שטח קטן ביותר מהמגרש, אך באופן המחייב הריסה של פינת הגדר ושל שער חשמלי המצוי שם. כמאל היתנגד לבצוע "עיגול" כאמור של הפינה, וטען שהדבר לא מחוייב המציאות מבחינה תכנונית, וגם עניין זה בה בסופו של דבר על פיתרונו, עת הסכימו כל יתר הצדדים, בישיבה מיום 2.6.19, לכך שהעיגול, כפי שהוצע ע"י המודד, לא יתבצע, והגבול בפינה הדרום מערבית של מיגרש כמאל יישאר כפי שהוא קיים בפועל היום.

...

סוף דבר – הוראות אופרטיביות הבעלות במקרקעין הידועים כחלקה 17 בגוש 18769 תפורק ע"י חלקותם בעין, בהתאם להצעת החלוקה של המודד תיים מיום 20.4.19, בכפוף לביצוע שינוי אחד בהצעה, ולפיו הגבול בפינה הדרום מערבית של מגרש 17/7, יחפוף באופן מלא את הגדר הבנויה כיום בפינה זו. המודד תיים יפעל להכנת תשריט חלוקה, תוך הטמעת השינוי הנוגע לפינה הדרום מערבית של מגרש 17/7 כמפורט לעיל, וזאת לצורך רישום החלוקה בהתאם לסעיף 143 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

התובעים זכאים להוצאות בגין ניהול ההליך, אם כי יש לקחת בחשבון שבקשתם הראשונית בעניין אופן החלוקה (בהסתמך על פסק הדין משנת 1991) לא התקבלה, כאשר בסופו של דבר הם הסכימו להצעת החלוקה של המודד תיים, אשר קיבלה, במידה לא מבוטלת, את "הנרטיב" של הנתבע 2, עימו היתה לתובעים המחלוקת העיקרית בעניין אופן החלוקה.

בשים לב למפורט לעיל, אני מחייב את הנתבע 2 לשלם לתובעים הוצאות משפט (לרבות שכ"ט עו"ד) בסכום כולל של 12,000 ₪.

ביום 11.12.2019 הגיש המערער לועדה המחוזית את היתנגדותו לתכנית המתאר ובמסגרתה ביקש לשנות את ייעוד המקרקעין שבבעלותו מייעוד חקלאי לייעוד למגורים.

...

מסקנה משפטית זו נתמכת בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי ופסק הדין אינו מגלה טעות שבחוק.

לנוכח האמור, אנו דוחים את הערעור ומאמצים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי על נימוקיו מכוח סמכותנו לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ותקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000.

סוף דבר: הערעור נדחה.

נטען, כי הגם שהקרקע עליה ניבנו המבנים היא בייעוד חקלאי, מדובר ב"מובלעת חקלאית" אשר נימצאת בתוך הקו הכחול של התוכנית ולכן יש סיכוי של ממש לשינוי היעוד למגורים.

מעבר לנדרש אפנה בהקשר לעיל לנימוקי וועדת המשנה בהקשר לבקשתו לכלול את החלקה עליה בנויים המבנים בתוכנית המתארית, צוין שם כי "...השטח המוחזק על ידי המתנגד הינו החלק הדרומי של החלקה המיועדת לפי תוכנית המתאר ביעוד חקלאי כחלק מתא שטח 678 המיועד כאיזור חקלאי ודרך מוצעת החוצה של החלקה ממערב למזרח" עוד צוין בהחלטה כי "לדעת הוועדה אין מקום להרחבת בינוי בשכונה זו ולציפוף ערוני, אלא שמירה על הממשק הפתוח. הוועדה סבורה כי ראוי לכוון את הפיתוח למרכז היישוב כולל השלמת בינוי בתחום המאושר". (ההדגשות לא במקור – י.ל.).

...

דיון ומסקנות לאחר שבחנתי את כלל הנתונים ואת טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

לסיכום, התוכנית המתארית הרלוונטית אינה כוללת את החלקה עליה בנה המבקש את המבנים.

סוף דבר, בקשת רשות הערעור – נדחית.

המבקשת הודיעה על היתנגדותה להיתר ובמקביל פנתה בבקשה זו. הועדה המקומית לתיכנון ובנייה הודיעה כי תכבד כל החלטה שתנתן, ביקשה לפטור אותה מהתייצבות לדיון וחזרה על עמדתה לפיה אין די בתשריט חלוקה של המקרקעין לצורך רישום בפנקסי המקרקעין ויש צורך לבצע תכנית איחוד וחלוקה מחדש.

הסוכנות היהודית סברה בטעות כי תכנית זו חלה על קרקעות מדינה בלבד ועל יסוד סברה זו בוצע שינוי יעוד הקרקע מחקלאי למגורים.

...

המשיבים טוענים כי דין הבקשה להידחות.

במסגרת החלטת הוועדה מיום 15.7.14 יש התייחסות מפורשת לטענת המבקשת לפיה מתן היתר לבנייה במגרש 68 תפגע בזכויות הקנייניות של הבעלים הנוספים בחלקה זו, קרי המבקשת אשר החזיקה בדונם לערך ובעלים נוסף שהחזיק ב 350 מ"ר. כך קבעה הוועדה בסעיף 16 להחלטתה– "אין לדעתנו בטענה זו כדי להצביע על פגיעה קניינית בזכויותיהם של המשיבים 2-3. כאמור, בקשת העורר נתמכת מבחינת קניינית בזכויות של למעלה ממחצית הזכויות בחלקה. כך, שגם אם השטח הריאלי לניצול הוא אך 7 דונם, עדיין שטח הבקשה קטן משליש ממנו. שנית, למשיבה 2 (הכוונה להימנותא- אה"ט) אין זכויות מספקות לקבל מגרש בגודל המינימאלי הנדרש בתכנית לבניה (1.8 דונם), וגם לא למשיב 3 (הכוונה לעלי מעתוק מרזוק סועאד – אה"ט) ואף לא לשניהם ביחד. משכך, ברור כי משיבים אלה לא יוכלו במצב הנוכחי לממש זכויותיהם במגרש עצמאי ויידרשו להם לשם כך בכל מקרה (במגרש זה או אחר) פעולות נוספות, כגון יצירת שותפות עם בעלי זכויות נוספים, שינוי לתכנית, הקלה מגודל מגרש מינימאלי, תכנית איחוד וחלוקה (על מנת לאפשר חלוקה מחדש של המגרשים המקוטעים) וכיוצ"ב... אלא שלמשיבים לא אצה הדרך לממש את זכויותיהם, והם לא ביצעו עד היום כל פעולה לשם כך מלבד הניסיון למנוע מן העורר (ואחיו) מימוש זכויות בהתאם לתכנית המאושרת..." לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים אני סבורה כי דין הבקשה להידחות על יסוד מכלול הטעמים שיפורטו להלן.

בנסיבות אלה, ובהתאם לאמות המידה שנקבעו לצורך מתן סעד זמני, מאזן הנוחות מטה את הכף לדחיית הבקשה ולכן איני סבורה כי יש הצדקה למתן הסעד ומורה כי הבקשה למנוע באופן גורף את הבניה בשטח – נדחית.

עם זאת, נוכח הצורך להסדיר את פירוק השיתוף בסופו של יום, תהליך אשר ככל הנראה יחייב את הצדדים לבצע תכנית של איחוד וחלוקה מחדש, ובשים לב להצעתם ההגונה של המשיבים בסעיף 10 לתגובתם מיום 19.8.20, אני מורה כי מכאן ואילך, ועד החלטה אחרת לעניין פירוק השיתוף, יוקפא כל מהלך לבנייה נוספת במגרשים דלעיל.

באשר להמשך ניהול ההליך ולאחר ששמעתי את עמדות הצדדים בדיון, ניתנת לתובעים שהות עד ליום 11.10.20 על מנת להודיע כיצד והאם ברצונם לקדם את ניהול ההליך שבפניי.