התנגדות לשחרור נאשם שנשלח לחוות דעת פסיכיאטרית

המערער מוסיף וטוען, שבקש להוסיף ראיה לדיון בעירעור, ולהגיש חוות דעת של פסיכיאטר מטעמו, ו"כדאי שמישהו יבין איזה נזק נגרם לי עד היום מחוסר מעש וזלזול על ידי בית המשפט".

המערער חזר על בקשתו זו גם בדיון, ובסוף הדיון הצטרף עו"ד לנג לבקשה לשחררו מייצוג, שכן לדבריו הוא כבר הסניגור השלישי שמונה לנאשם, והמערער מביע כלפיו חוסר אמון שאינו ניתן לגישור.

נראה שהמערער מיתנגד לכך, ולכן יש לתת החלטה סופית גם בבקשה זו. המשיבה מיתנגדת לשיחרור עו"ד לנג מייצוג המערער.

על המערער להשיב בבירור אם הוא מסכים להצעת בית המשפט שהוא יישלח לבדיקה של הפסיכיאטר המחוזי, על מנת שזה יתן חוות דעתו.

...

אף אנו סבורים כי בנסיבות העניין, ובהתחשב בצורך לקדם את ההליך ולהביאו לכלל סיום, לא ניתן לקיים את ההליך בלא שהמערער יהא מיוצג, ובהעדר מייצג פרטי אין מקום לשחרר את הסניגוריה הציבורית ואת עו"ד לנג מייצוגו של המערער.

כמו כן, ובשים לב לאורכות שניתנו בעבר לצורך מינוי סנגור פרטי, לא מצאנו להורות על מתן אורכות נוספות לצורך זה. ניכר שעו"ד לנג, עושה את מירב המאמצים לייצג נאמנה את המערער, חרף חוסר שיתוף הפעולה מצדו.

סוף דבר המערער, באמצעות עו"ד לנג, יודיע עד יום 17.3.2019 תשובתו בנוגע לאמור בסעיף 20 לעיל, היינו האם מוכן הוא לבדיקת הפסיכיאטר המחוזי בעניינו, ובהתאם תנתן החלטה משלימה.

הנאשם הביע את מורת רוחו לגבי האמור בחוות הדעת והתנגד בתוקף למתן צו אישפוז בעיניינו ואף טען שלא ילך לבית החולים לקבלת טפול.

הנאשם טוען כדלקמן: הוא נשלח לבדיקה פסיכיאטרית שלא כדין ואף באופן זדוני; נבדק ואושפז שלא כדין; חוות הדעת הפסיכיאטרית שהתקבלה בעיניינו היא שגויה מהיסוד מאחר ואין לו ומעולם גם לא הייתה לו בעיה נפשית כלשהיא והראיה שעובר לאישפוזו עבד בצורה סדירה ואף ביצע שירות מילואים (ראו האישורים שהציג נ/5א, נ/5ב, נ/5ג, נ/6א, נ/6ב, נ/6ג ו-נ/6ד); הפסקת ההליכים בתיק הפלילי נעשתה שלא כדין; וכן קיבל טפול פסיכיאטרי ותרופתי באופן כפוי ושלא כדין.

בפועל, הוא לא עשה כן. נהפוך הוא, הנאשם התייצב לאישפוז בבית החולים בבאר יעקב וקיבל את הטיפול התרופתי שעליו המליצו הרופאים הפסיכיאטרים שטיפלו בו. יתר על כן, לפי חוות הדעת הפסיכיאטרית הפרטית שהובאה על ידי הנאשם לתמיכה בבקשתו לחידוש ההליכים בתיק הפלילי (נ/9),לאחר ששוחרר מהאישפוז הכפוי, הוא המשיך לקבל טפול תרופתי פסיכיאטרי במשך שישה חודשים.

...

כבוד השופט אלון רום קבע בהחלטתו מאותו היום, כדלקמן: "המשיב לא התייצב אף שזומן כדין. הוגשה בקשה מטעמו לדחות את מועד הדיון אולם לא מצאתי לנכון להיעתר לה. על פי הבקשה שהוגשה ע"י המשיב, אין הוא מתנגד לצו, יחד עם זאת, הוא עתר לדחיית הדיון, כדי להתכונן כראוי. בהעדר התייצבות המשיב, לאחר שמצאתי כי מתקיימות הנסיבות להורות על הארכת הצו, וזאת בשל ההטרדה הצפויה למבקשת על בסיס התנהגותו של המשיב כלפיה בעבר, אני מורה על הארכת הצו שניתן ביום 14/11/12 עד ליום 14/05/13." טענות הנאשם כאמור, הנאשם הודה, הן במשטרה (ראו אמרות החוץ של הנאשם, ת/11, ת/12 ו-ת/13) והן בבית המשפט (ראו עדותו בפרוטוקול מיום 26.6.18, עמ' 10 - 13, ופרוט' מיום 29.10.18 עמ' 18 - 42), בשליחת ארבעת המכתבים מושא כתב האישום.

לפיכך, באישום השלישי, הנני מרשיע את הנאשם בעבירה המושלמת של זילות בית המשפט ובעבירה המושלמת של העלבת עובד ציבור.

לפיכך, באישום הרביעי הנני מרשיע את הנאשם בביצוע העבירה המושלמת של זילות בית משפט.

סוף דבר לסיכום, הנני מרשיע את הנאשם בעבירות הבאות: באישום הראשון, בעבירה המושלמת של זילות בית משפט לפי סעיף 255 לחוק העונשין.

הנאשם נשלח לקבלת חוות דעת פסיכיאטרית ולפי חוות דעת שנתקבלה ביום 1.8.16 הוא נמצא כשיר מבחינה זו. הנאשם נשלח לבדיקה בועדת האיבחון לפי חוק הסעד (טפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית) תשכ"ט – 1969.

הנאשם קפץ על גדר, מכנסיו ניראו קרועים, השוטר צעק לו לעצור, הנאשם המשיך במנוסה, בסופו של דבר השוטר קפץ על הנאשם, הנאשם היתנגד "ומשתמש בכוח, תפסתי בידו השמאלית של החשוד במטרה לאוזקו אך החשוד היתרומם על רגליו הניף את יד ימינו תוך כדי שהוא דוחף אותי לאחור בניסיון לתקוף אותי אך השתלטתי עליו והשכבתי אותו שוב על הריצפה כאשר בשלב זה הגיע למקום נריה מאור ויחדיו סייע לי לאזוק את החשוד...בשלב זה של ההמתנה המשיך החשוד להיתנגד למעצר היתרומם ואף ניסה להעביר את ידיו לקדמת גופו ולהשתולל. תפסתי בידיו של החשוד ובצווארו תוך כדי שאני מוריד אותו על ברכיו שוב. לאחר מספר דקות הגיע נריה למקום על הרכב...במהלך הנסיעה התלונן נריה בפניי על כאבים חזקים אשר חש בידו השמאלית...". רס"ר איתמר צור מסר עדות מהימנה ואמינה.

ת/21 – פרוטוקול דיון והחלטת השיחרור למעצר הבית מתאריך 12.4.16 במסגרת מ"ת 32608-02-16: בית-המשפט הורה על שיחרורו של הנאשם, בין השאר "למעצר בית מלא בבית אחיו, בכתובת רחוב יוסף ישעיהו מספר 1 דירה 1 בעיר רחובות". (30).

...

אני דוחה את טענת הנאשם, שקיבל את כרטיס האשראי של אור כהן בנסיבות תמימות לשימושו.

אני דוחה את הטענה כי הנאשם נעדר כשרות דיונית ומהותית מבחינה שכלית.

מכלול הראיות שהוצגו לעיל, ובעיקר הדברים שמסר בחקירותיו מתועדות הווידאו במשטרה, מובילים למסקנה כי הנאשם בעל כשרות שכלית דיונית ומהותית, כנדרש בפלילים.

תוצאה: לאור כל האמור לעיל, אני מרשיע את הנאשם, לפי עובדות כתבי-האישום, בעבירות הבאות: שתי עבירות של הונאה בכרטיס חיוב לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו – 1986 ושתי עבירות של קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין התשל"ז – 1977 לפי העסקאות שבנספחים (למעט הסכומים המוערכים בכ – 2,000 ₪, ביחס ליחזקאל חסאווי, בהסתייגות דלעיל).

אשר לשאלת האחריות, עולה מחוות הדעת כי הנאשם השתמש בסמים מגיל צעיר, קיבל טפול פסיכיאטרי בהתאם למצבו וכאשר היה במצב פסיכוטי על רקע שימוש בסמים, עבר תהליך גמילה במרכז טפולי וכעבור זמן מסוים שב להשתמש בסמים ובאלכוהול.

ב"כ המאשימה היתנגדה לכך והדגישה כי מתסקיר שירות המבחן עולה כי בעבר היו לנאשם שני ניסיונות גמילה שלא צלחו והנאשם חסר מוטיבציה לטפול ארוך טווח, כך שהנאשם יוכל לעבור הליך של שקום מאחורי סורג ובריח.

בהחלטתי, לא מצאתי לשלוח את הנאשם לקבלת תסקיר משלים, מאחר שקצינת המבחן היתה ברורה בהמלצתה לפיה הנאשם כיום חסר מוטיבציה לטפול כוללני והמליצה כי שב"ס יבחנו את האפשרות לשלב את הנאשם בהליך טפולי- שקומי בין כותלי הכלא.

הנאשם לא ירצה עונש זה אלא אם יעבור בתוך שנתיים מיום שיחרורו על כל עבירת אלימות כלפי בן מישפחה.

...

כאשר אני שוקלת את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, את הערך החברתי המוגן, את מידת הפגיעה בו ומדיניות הענישה הנוהגת, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נסיבות אלה הוא בין 9חודשי מאסר ועד ל 20 חודשי מאסר.

לא מצאתי לחרוג ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום בהעדר המלצה של שירות המבחן, אולם החלטתי להטיל עונש ברף התחתון של המתחם.

אשר על כן החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים כדלהלן: 12 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו 24.1.16.

הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו הנאשם יחזור בו מהכפירה, יודה בעובדות כתב האישום המתוקן בשנית ויורשע בעבירות המפורטות בו. הנאשם נשלח לקבלת תסקיר שירות מבחן, תסקיר שהוא תסקיר חובה לאור גילו.

"הנאשם עבר אישפוז פסיכיאטרי כפוי היחיד בחייו בשל מצב פסיכוטי פעיל בין תאריכים 21.2.2022 – 2.5.2022. בתאריך 2.5.2022 שוחרר מצב של הפוגה (רמיסיה). כיום לא שרוי במצב פסיכוטי, מאני ו/או דכאוני מג'ורי, מסוגל להבין ולעקוב אחר הליכי המשפט המתנהל נגדו, להבין את מהות האשמה והעונש ותפקידי הפונקציות השונות בבית המשפט, לקבל סעד משפטי מסניגורו ולפי כך כשיר לימוד לדין. לעניין מצבו הנפשי בעת האירועים בתאריכים 23.10.2021, 22.5.2022, 23.5.2022 ואחריות הפלילית: אין עדות שבעת ביצוע העבירות היה שרוי במצב פסיכוטי. לא התרשמתי בהפרעות בהליך ו/או בתוכן חשיבתו במהלך חקירתו על פי הודעת חשוד. אני מניחה כי ידע שעושה דברים האסורים על פי חוק ובעת ביצועם ידע להבדיל בין מותר לאסור ובין טוב לרע, לפי כך היה אחראי למעשיו. יש לציין, לפי התרשמתי קלינית – ללא רושם בפגור שיכלי בנוני. לתשומת לב של כב' ביהמ"ש – השנת 2017 עבר ועדת איבחון". על פי חוות הדעת הפסיכיאטרית העדכנית מיום 13.6.23 – הנאשם כשיר לעמוד לדין: "כיום מסוגל לעקוב להבין את הליכי המשפט ולקבל סעד משפטי מסנגורו, מבין את תפקידי בית המשפט. יש לציין, במידה וכן קיימים הפרעות בתפיסה, הם לא מערבות את ההליך המשפטי ועל כן יכולתו להבין את ההליך המשפטי ולשתף פעולה לא פגועה. הנאשם כשיר לעמוד לדין." על פי חוות הדעת של וועדת האיבחון לפי חוק הסעד (טפול במוגבלים שכלית והתפתחותית), מיום 21.11.17 – ת/4.

באישום השלישי, שוב אותו אופן פעולה, בעוד המתלוננת ממתינה לאוטובוס, הנאשם אחז בתיקה והחל למשוך אותו בחוזקה, המתלוננת היתנגדה ומשכה את התיק בכוח בחזרה, כתוצאה מכך ניחבלה בזרת יד שמאל, שיחררה את התיק כתוצאה מהכאב שחשה, הנאשם נימלט עם התיק מהמקום, והמתלוננת נזקקה לטפול רפואי, נגרמו לה חבלות בשתי אצבעות ואחת מהן נישברה וקובעה.

...

בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע: "העונש שהושת על המערער הולם את העבירות החמורות שביצע, בשים לב לערכים המוגנים שנפגעו, לנסיבות ביצוע העבירות ולנסיבותיו האישיות של המערער ... עבירות שוד לסוגיהן הן עבירות חמורות ויש ליתן לכך ביטוי עונשי הולם ברמת הענישה ... יתר על כן, למערער עבר פלילי מכביד ובעת ביצוע המעשים היה תלוי נגדו עונש מאסר בר הפעלה. ... בהתחשב בכך שהמערער שב ומסתבך בעבירות רכוש ואלימות לסוגיהן – המאסר המותנה בפריסתו הרחבה כפי שהוטל, נועד לרסן את פעולותיו העברייניות של המערער, ולא מצאנו כי נפלה שגגה בכך מלפני בית המשפט קמא." הנאשם לא גנב במהלך מעשי השוד טלפונים סלולריים, אך בשלושת האירועים הוא נוקט באלימות כנגד שלושת קורבנותיו.

אין מנוס מהמסקנה כי התנהלות הנאשם בחזרה על ביצוע עבירות כאמור, ובביצוע העבירות באופן בו ביצען, תוך נקיטת אלימות כלפי הנפגעות, והגברת האלימות עם התנגדותן לגניבת רכושן, אלו מחייבים כי יינתן משקל לצורך להגן על הציבור מפני הנאשם.

לאור כל האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר - מאסר בפועל לתקופה של 5 שנים.