התנגדות לרשות להתגונן: אי עמידה בתקנה 205 לתקנות סדר הדין

כללי לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום תל-אביב יפו (כב' הרשמת קרן כ"ץ) מיום 15.5.2020, במסגרתו נדחתה היתנגדות המערער לתביעה בסכום קצוב אשר הגיש המשיב ללישכת ההוצאה לפועל וכן נדחתה בקשת המערער למתן רשות להיתגונן (ת"ת 75603-07-19).

לטענתו, מכיוון שהמערער לא הגיש פירוט מהו אותו חלק של החוב בו הוא מודה ומהו החלק השנוי במחלוקת, לא עמד בחובתו לפי תקנה 205 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המטילה עליו חובה לפרש אם הוא מתכוון לטעון נגד תביעת התובע כולה או חלקה בלבד, ואם נגד חלקה – איזה חלק.

...

כב' הרשמת כ"ץ ביססה את מסקנותיה על טענות הצדדים ועל המסמכים שהוצגו, אין אני סבורה כי יש בראיות שהוגשו כדי להוכיח כי הבנק פעל שלא כדין ולפיכך בדין נקבע כי אין מקום לקבוע כי למערער עילת תביעה נגד הבנק בגין הפרת חוזה או טענה המקנה לו רשות להתגונן.

סוף דבר לאור האמור לעיל, הגעתי לידי מסקנה כי בדין דחה בית משפט השלום את טענת המערער ודין הערעור להידחות אף הוא.

המערער ישלם הוצאות הערעור בסך 5000 ₪.

משכך התצהירים שהוגשו מטעמם, גם אם אין להם ידיעה על כל ההתנהלות, אינם עומדים בדרישות הדין והפסיקה בנוגע לפירוט הנידרש לצורך דיון בבקשת רשות להיתגונן.

בבש"א 2082/08 ואנונו רבקה נ' עו"ד עובדיה נמרוד (פורסם בנבו) קבע בית המשפט: "תקנה 205 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") קובעת את הצורך בתמיכת בקשת רשות להגן בתצהיר, וזו לשונה: "(א) בקשת רשות להיתגונן תיכלול את טיעוניו של המבקש ואת האסמכתאות לענינם, והיא תהא נתמכת בתצהיר המבקש, שיפורש בו אם מתכוון המבקש לטעון נגד תביעת התובע כולה או חלקה בלבד, ואם נגד חלקה - איזה חלק; תצהיר שלא צורף לבקשה בעת הגשתה, לא יצורף לה אלא ברשות בית המשפט או הרשם". הלכה פסוקה היא כי תצהיר שנערך ע"י אזכור והפניה הנו תצהיר פסול ולא יתקבל.

זו לא אף זו, בבש"א 7598/00 בנק דיסקונט לישראל נ' אירידיום קבע בית המשפט: "מטרתם של ההליכים המתנהלים בבית המשפט היא עשיית צדק. על שום כך, גם אם שגה בעל דין במהלך המשפט, ואפילו מדובר בשגיאה קשה, לא יחסום בית המשפט את בעל הדין בבואו לתקן את מחדלו כל עוד לא יגרם לבעל הדין יריבו עוול כתוצאה מן התיקון...". זאת ועוד, על בעל הדין שמתנגד לתיקון להצביע על אינטרס אמיתי בבואו להיתנגד לתיקון כתב הטענות של חברו (ת"א (ת"א) 27144-12-09 אלקו התקנות ושירותים בע"מ נ' ח. שאלתיאל בע"מ (פורסם בנבו, 24.10.11)).

...

נראה לי שחובה זו שהתקנה מטילתה על בית-המשפט, מוטלת עלינו בענין כמו זה שלפנינו, אשר בו השאלה שהיא באמת שנויה במחלוקת בין בעלי-הדין היא אם לא פרע כבר הנתבע כמחצית סכום השטרות שחתם עליהם, ולא השאלה אם התצהיר שהנתבע התיימר להצהירו נערך כדין: שאלה אחרונה זו כבר הוכרעה בשלילה, ובאין תצהיר כדין ההליך הוא פגום, וחובה לתקנו על-ידי הגשת תצהיר חדש כדין - וניתן לפצות את המשיב על הוצאות התדיינותו ועל אבדן זמנו.

עוד נקבע בתא"ק 10767-09-08 בנק מזרחי טפחות בע"מ. נ' ווסטפננקו ואח' (פורסם בנבו) כי במסגרת השיקולים האם להתיר תיקון כתב טענות יש להתייחס לשלב בו מוגשת הבקשה והסיבה שמוגשת בשלב זה. מקום בו הבקשה מוגשת בטרם התקיים קדם משפט ראשון בית המשפט יהיה נכון להיעתר לבקשה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הנני נעתר לבקשה.

האם נפלו פגמים בבקשת הבצוע, ובשטר גופו, המצדיקים את מחיקתה על הסף? המבקשים טענו כי בבקשת הבצוע נטען שסכום התביעה הנו בסך של 14,205 ₪, בעוד שבשטר נרשם סכום של 20,000 ₪, וכן נרשם בבקשת הבצוע כי מועד פרעון השטר הנו ביום 19.6.01 (ולמען הדיוק אציין שנירשם- 19.6.2011), למרות שבגוף השטר עצמו לא צוין מועד הפרעון, ולכן המדובר בסילוף של נתוני השטר, וניצול לרעה של הליכי ההוצאה לפועל.

עם זאת, לא מצאתי לנכון להורות על הגשת כתב תביעה בסדר דין מקוצר, על יסוד השטר המתוקן, שכן לאחר שעיינתי בכל שהובא בפני, ולאור טענות ההגנה שהעלו המבקשים, ובכלל זה טענות לזיוף חתימתם של המבקשים 2 ו- 3, וטענות לעצם החוב הנטען, מצאתי לנכון ליתן למבקשים רשות להגן, ולטעמי היה אף מקום לשקול מתן רשות להגן על יסוד סמכותי לפי תקנה 205.

(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, ולהעביר את הדיון בתיק לפסים של סדר דין מהיר, ולמשיבה עומדת האפשרות לצרף את השטר המתוקן, במסגרת התאמת כתבי הטענות לסדר דין מהיר.

הנתבעים יגישו לבית המשפט וימציאו לצד שכנגד בתוך 45 יום ממועד המצאת כתב התביעה, כתב הגנה בסדר דין מהיר (לפי ההיתנגדות), בצרוף תצהיר לפי טופס 17א' לתקנות, או תצהיר מפורט, חוות דעת מומחה, אסמכתות משפטיות, רשימת מסמכים, ומסמכים, ככל שצריך, לפי תקנה 214ג. ו- 214ח. לתקנות (להלן: "כתב ההגנה").

...

לטענת המבקשים דין הבקשה לביצוע שטר, להימחק על הסף לאור הטענות המקדמיות.

יוצא, אפוא, כי הפסקת פירעון התשלומים השוטף על ידי המבקשת למשיבה נעשה ביולי 2012, ומכאן שהעילה לצורך השלמת הפרטים בשטר והגשתו לגבייה, נוצרה במועד זה, או בסמוך לו. סעיף 96.

(א) לחוק מס בולים לא ניתן להגיש כראיה מסמך החייב במס ולא בויל כדין, והוא לא יקובל כראיה על ידי בית משפט, בית דין, בורר, וגוף או אדם בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית, ומכיוון שלשכת ההוצאה לפועל הינה בבחינת גוף שיפוטי, או מעין שיפוטי, הרי שלא ניתן היה להגיש את השטר לביצוע, ודין התביעה השטרית להימחק על הסף.

התוצאה התוצאה הינה כי הבקשה למחיקת התביעה על הסף נדחית.

במסגרת הבקשה טענו המערערים, כי המשיב לא המציא לעיונם את מסמכי הבנק המאפשרים להם להתגונן כראוי, ולהגיש מטעמם חוות דעת מומחה, וזאת חרף דרישות מפורשות שלהם למשיב לעשות כן. עוד ביקשו המערערים מבית משפט קמא, למחוק את הכותרת ולחלופין, ליתן להם רשות להגן שכן, לטענתם, יש להם הגנה טובה בפני התביעה, כאשר טענותיהם בתמצית, כפי שעולה מהתצהיר הן כדלקמן: התניית שירות בשירות, חיוב בריבית מופרזת, אי העמדה של מסגרות אשראי בהיקף ראוי, פעילות בחשבונות המערערים ללא הרשאה ובניגוד לזכויות החתימה בחשבונות אלו וכן מעשי סחיטה שבוצעו, כנטען, על ידי מנהל סניף הבנק ועוזרו כלפי המערער 1.

במועד הדיון, שהתקיים ביום 4.5.09, הודיע המשיב על התנגדותו לצירוף המסמכים המבוקשים, וב"כ המערערים הסכים כי נכון לאותו השלב, הבקשה תידון כפי שהיא.

תקנה 205 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א") קובעת כדלקמן: "205. בקשת רשות להיתגונן תכלול את טיעוניו של המבקש ואת האסמכתאות לעניינם, והיא תהא נתמכת בתצהיר המבקש, שיפורש בו אם מתכוון המבקש לטעון נגד תביעת התובע כולה או חלקה בלבד, ואם נגד חלקה – איזה חלק; תצהיר שלא צורף לבקשה בעת הגשתה, לא יצורף לה אלא ברשות בית המשפט או הרשם." 9.

הרציונל העומד מאחורי החובה לתמוך את טענות המבקש בתצהיר הוא מניעת העלתן של טענות הגנה שאין להן שחר, כאשר הדרישה לצרוף תצהיר מהווה "משקל נגד" לראיה שבכתב, שאיפשרה לתובע להגיש תביעתו בסדר דין מקוצר.

...

משכך לטענתם, שגה בית משפט קמא כאשר לא איפשר להם לתקן את בקשת הרשות להגן לאחר קבלת המסמכים וגיבושה של חוות הדעת מטעמם שהתבססה על מסמכי הבנק שהתקבלו, ואילו היה בית המשפט נעתר לבקשה, היה מגיע למסקנה כי למערערים קמה הגנה טובה בפני התובענות.

עוד לטענתו, בצדק קבע ביהמ"ש כי אין להעתר לבקשתם לתיקון בקשת הרשות להגן שכן לא הוגשה כל בקשה כזו, ולא הוגש כל תצהיר משלים.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון, אני סבורה שדין הערעור להידחות, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.

עוד נוסיף שבית משפט קמא, נדרש אף הוא לאמור בחוות הדעת ולא מצאנו כי נפלה שגגה בידו, בהתייחסו באופן כללי לחוות הדעת ולעורכה, כך גם לתוכנה ומדוע לא היה ניתן, בכל מקרה, להתבסס על האמור בה. סוף דבר 14.

במועד הדיון, שהתקיים ביום 4.5.09, הודיע המשיב על היתנגדותו לצרוף המסמכים המבוקשים, וב"כ המערערים הסכים כי נכון לאותו השלב, הבקשה תדון כפי שהיא.

המסגרת הנורמאטיבית תקנה 205 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקסד"א") קובעת כדלקמן: "205. בקשת רשות להיתגונן תיכלול את טיעוניו של המבקש ואת האסמכתאות לעניינם, והיא תהא נתמכת בתצהיר המבקש, שיפורש בו אם מתכוון המבקש לטעון נגד תביעת התובע כולה או חלקה בלבד, ואם נגד חלקה – איזה חלק; תצהיר שלא צורף לבקשה בעת הגשתה, לא יצורף לה אלא ברשות בית המשפט או הרשם." הראציונאל העומד מאחורי החובה לתמוך את טענות המבקש בתצהיר הוא מניעת העלתן של טענות הגנה שאין להן שחר, כאשר הדרישה לצרוף תצהיר מהוה "משקל נגד" לראיה שבכתב, שאפשרה לתובע להגיש תביעתו בסדר דין מקוצר.

יפים לעניין זה דברי כב' השופטת ארבל בע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (פורסם בנבו): "מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הנה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675 (להלן: זוסמן)). לפיכך נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להיתגונן...הדיון בבקשה למתן רשות להיתגונן אינו בא במקום המשפט עצמו. אשר על כן במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להיתגונן אין בית המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענה שהעלה הנתבע בעל-פה כנגד מיסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה (זוסמן, בעמ' 675-676, 678). ככל שהנתבע הציג הגנה לכאורה יש ליתן לו רשות להיתגונן ואין לבדוק כיצד יצליח להוכיח את הגנתו או מהו טיב ראיותיו ..." ואולם, בכל מקרה על מנת שתנתן רשות להגן יש להצביע על הגנה לכאורה בפני התובענה שהוגשה כנגד הנתבע, כאשר לא אחת קבעה הפסיקה אין ליתן רשות להגן כאשר עסקינן "בהגנת בדים". (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל פ"ד נט(3) 41; ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721).

...

משכך לטענתם, שגה בית משפט קמא כאשר לא איפשר להם לתקן את בקשת הרשות להגן לאחר קבלת המסמכים וגיבושה של חוות הדעת מטעמם שהתבססה על מסמכי הבנק שהתקבלו, ואילו היה בית המשפט נעתר לבקשה, היה מגיע למסקנה כי למערערים קמה הגנה טובה בפני התובענות.

עוד לטענתו, בצדק קבע ביהמ"ש כי אין להיעתר לבקשתם לתיקון בקשת הרשות להגן שכן לא הוגשה כל בקשה כזו, ולא הוגש כל תצהיר משלים.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון, אני סבורה שדין הערעור להידחות, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.

עוד נוסיף שבית משפט קמא, נדרש אף הוא לאמור בחוות הדעת ולא מצאנו כי נפלה שגגה בידו, בהתייחסו באופן כללי לחוות הדעת ולעורכה, כך גם לתוכנה ומדוע לא היה ניתן, בכל מקרה, להתבסס על האמור בה. סוף דבר לאור האמור אמליץ לחברי להרכב לדחות את הערעור, ולחייב את המערערים לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 23,200 ₪.