לטענת מיתנגד, מדובר באשה בת 85 שנים במצב סיעודי, אשר מצבה הרפואי, הנפשי והקוגניטיבי מוטלים בספק ודורשים בחינה מעמיקה, האם שינוי הצוואה נעשה בהבנה מלאה ושיקול דעת ולא כתוצאה מהשפעה בלתי הוגנת של ילדיה.
במרץ 2018 קיים רישום לירידה קוגניטיבית והתחלת טפול בקנביס רפואי עקב כאבים כרוניים, באפריל 2018 צוין כי המנוחה מבולבלת, סגורה בעצמה, מתקשה לאכול בעצמה וזקוקה לטיטולים, כלומר כחודש לפני מועד עריכת הצוואה ישנה אי שליטה בסוגרים.
נטל ההוכחה לעניין השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען להשפעה זו. אולם, כאשר הנסיבות האופפת את המקרה מצביעות על קיומה של תלות של אדם אחד בזולתו, שהיא כה מקיפה ויסודית שניתן להניח כי נשלל רצונו החופשי של אותו אדם במה שנוגע ליחסים בינו לבין הזולת, אזי מיתהפך הנטל, וחובת ההוכחה על אי קיומה של השפעה בלתי הוגנת עוברת לשכמו של מבקש קיום הצוואה.
לכל האמור לעיל אני סבורה, כי היתקיימו מרכיבי ההשפעה הבלתי הוגנת מצד ח., לאור מצבה
הבריאותי של המנוחה, העידר עצמאותה, התלות שלה ב ח. לאחר פטירת מ., מועד עריכת הצוואה בסמיכות כה גדולה לפטירת מ., המעורבות של ח. בצוואה באמצעות בחירת עורך הדין, שהיה "עו"ד הבית" של ח., תשלום לעו"ד בגין הכנת הצוואה, הכללת ההלוואה ש -ח. נתנה ל- מ. במסגרת הצוואה, המניע של ח. לשנות את הצוואה שנתפסה כ"לא טובה" בעיניה והצגת המתנגד כמי שהתנהג בצורה מחפירה, על אף שמ. הוא זה שסילק את המתנגד מהבית ועל אף שלא הוכחה היתנהגות מחפירה של המתנגד כלפי המנוחה.
לסיכום
גם אם המנוחה כאבה את הנתוק מהמתנגד (שכלל לא הוכח כי הוא "באשמת" המתנגד), אין בכך כדי לרפא את העובדה שבעת עריכת הצוואה המנוחה לא הייתה כשירה קוגניטיבית ונפשית, בהסתברות גבווהה ביותר, ובפרט לאור אי צירוף תעודה רפואית, שיש בו כדי להביא להיפוך הנטל לכתפי מבקש קיום הצוואה.
מאחר ולא הוגשה לפניי תובענה לקיום הצוואה הקודמת של המנוחה משנת 2004 או תובענה למתן צו ירושה, כל צד רשאי להגיש הליך מתאים לעניין זה לכב' הרשם לעינייני ירושה.
...
בסיכומי התובעים נטען לראשונה, כי המומחה לא פעל בהתאם לכתב המינוי ולא בחן את כשירותה של המנוחה לעריכת הצוואה במועד הספציפי בו נחתמה הצוואה, קרי 24.05.18 אלא מדבר במונחים של הסתברות (סטטיסטיקה) ולא במסקנה לנוכח ממצאים.
לאחר עיון בטענות הצדדים, איני מקבלת את השגות התובעים על חוות הדעת שהועלו כאמור רק במסגרת סיכומיהם.
במכתב שנשלח ע"י ב. למוסד לביטוח לאומי בתאריך 28.05.18, קרי ארבעה ימים בלבד לאחר החתימה על הצוואה נרשם:
"מצבה של אימי החמיר מאוד לאחרונה והתדרדר, היא סובלת מדמנציה, חוסר יציבות, ירידה תפקודית, נזקקת לטיטולים, להאכלה ורחצה ולהשגחה צמודה".
"אימי מתגוררת בקומה שלישית ללא מעלית, לפחות 40 מדרגות צרות. כבר נפלה לא פעם".
מכל האמור לעיל עולה כי במועד החתימה על הצוואה, המנוחה התקשתה בהליכה ובירידה במדרגות והתקשתה לצאת מהבית, כך שהיה צורך לקבל חוות דעת רפואית טרם עריכת הצוואה.
לכל האמור לעיל אני סבורה, כי התקיימו מרכיבי ההשפעה הבלתי הוגנת מצד ח., לאור מצבה
הבריאותי של המנוחה, העדר עצמאותה, התלות שלה ב ח. לאחר פטירת מ., מועד עריכת הצוואה בסמיכות כה גדולה לפטירת מ., המעורבות של ח. בצוואה באמצעות בחירת עורך הדין, שהיה "עו"ד הבית" של ח., תשלום לעו"ד בגין הכנת הצוואה, הכללת ההלוואה ש -ח. נתנה ל- מ. במסגרת הצוואה, המניע של ח. לשנות את הצוואה שנתפסה כ"לא טובה" בעיניה והצגת המתנגד כמי שהתנהג בצורה מחפירה, על אף שמ. הוא זה שסילק את המתנגד מהבית ועל אף שלא הוכחה התנהגות מחפירה של המתנגד כלפי המנוחה.
לסיכום
גם אם המנוחה כאבה את הניתוק מהמתנגד (שכלל לא הוכח כי הוא "באשמת" המתנגד), אין בכך כדי לרפא את העובדה שבעת עריכת הצוואה המנוחה לא הייתה כשירה קוגניטיבית ונפשית, בהסתברות גבווהה ביותר, ובפרט לאור אי צירוף תעודה רפואית, שיש בו כדי להביא להיפוך הנטל לכתפי מבקש קיום הצוואה.
לפיכך, הבקשה לקיום צוואת המנוחה מיום 24.05.18 נדחית.
