ז"ל.
המשיבים הגישו ביום 18.6.19 בקשה לביטול צו קיום צוואת המנוחה שניתן ביום 28.8.13 ומתן צו
ירושה על-פי דין, לפיו יורשי המנוחה הם כל אחיה, המבקשים והמשיבים, בחלוקה שווה ביניהם.
המבקשים היתנגדו לבקשה.
נטען, כי 8 היורשים הסכימו להעביר את כספי התמורה
לטובת הנצחת המנוחה ולמימון בניית בית מדרש ב..
לכן, נטען, כי יש לבטל את צו קיום הצוואה כך שהיורשים יחליטו כיצד להנציח
את המנוחה.
בנוסף, צורף העתק מכתבם של כל המשיבים
בחתימת ידם בו הם מבקשים כי כספי ההקדש יונצחו בבית כנסת.
בפרו' הדיון מיום
28.10.21 , נטען על-ידי ב"כ אפו' הכללי כי מעבר לכך שהבקשה לביטול צו קיום צוואה הוגשה
בשיהוי רב, היא הוגשה שלא בהתאם להוראת סעיף 72 (א) לחוק הירושה והוראת תקנה 27 לתקנות
הירושה, ולכן יש לדחות את הבקשה.
העובדה שהמשיבים בחרו שלא לפרוש לפני בית המשפט תמונה מלאה של מצבם
הכלכלי לרבות פירוט מלוא הנכסים והרכוש, וכיוצא בזה, פועלת, בנסיבות המקרה, לחובתם.
...
בפרו' הדיון מיום
28.10.21 , נטען על-ידי ב"כ אפו' הכללי כי מעבר לכך שהבקשה לביטול צו קיום צוואה הוגשה
בשיהוי רב, היא הוגשה שלא בהתאם להוראת סעיף 72 (א) לחוק הירושה והוראת תקנה 27 לתקנות
הירושה, ולכן יש לדחות את הבקשה.
סיכומו של דבר, על יסוד מכלול הדברים, נחה דעתי כי באיזון שבין זכותם של המשיבים לגישה
לערכאות לבין הגנה על המבקשים שלא לצאת בחיסרון כיס, יש לחייב המשיבים בהפקדת ערובה
בערכאה הראשונה, בשים לב כי מתמלאים בענייננו שני הרכיבים, קרי, נטל כבד המוטל על
המשיבים בקשר לסיכויי ההליך וכן מצבם הכלכלי כפי שפורט לעיל.
אשר על כן, הבקשה מתקבלת.