התנגדות לצו קיום צוואה בשל אי כשירות ועושק

( טעמי המתנגדים לצוואה זו נסובו על אי כשירותה של המנוחה לצוות, השפעה בלתי הוגנת על המנוחה מצד התובעות, מעורבותן של התובעות בעשיית צוואת המנוחה ופגיעה ברצונה.

ביום 25/6/2018 במסגרתו של קדם, נמחקה התובענה (והסיבות מפורטות בפרוטוקול הדיון), ניתן צו קיום לצוואת המנוחה תוך שקבעתי כי הצוו יעוכב ב – 60 ימים, זאת על מנת לאפשר הגשה מחדש של ההיתנגדות אם יחפצו המתנגדים לעשות כן. ביום 14/10/2018 הוגשה ההיתנגדות לצוואת המנוחה בהליך זה שלפני, היתנגדות מתוקנת, הכוללת גם טענה לזיוף צוואת המנוחה, תוך שמבוקש כי אורה על ביטול צוואת המנוחה וחלוקת עזבונה בין יורשיה לפי דין, בהם המתנגדים הם ילדיו של האב המנוח, בנה של המנוחה.

די באמור לעיל כדי להעביר את הנטל אל כתפי המבקשות להוכיח כי המנוחה היתה כשירה לחתום על הצוואה מרצונה החופשי וללא כפייה ועושק.

הא ותו לא. נסיבות מקרה זה, בו לא עלה בידי המתנגדים להוכיח כי העדר הקשר עם סבתם נגרם שלא בעטיים, אין בבו כדי להוביל למסקנה כי צוואת המנוחה אינה תולדה של היתנהגות ארוכת שנים.

...

הא ותו לא. נסיבות מקרה זה, בו לא עלה בידי המתנגדים להוכיח כי היעדר הקשר עם סבתם נגרם שלא בעטיים, אין בבו כדי להוביל למסקנה כי צוואת המנוחה אינה תולדה של התנהגות ארוכת שנים.

סוף דבר בנסיבות אלו, מכל הנימוקים שפורטו בהרחבה, אני מורה כדלקמן: ההתנגדות לצוואת המנוחה מיום 24/12/2013 - נדחית.

ניתן בזאת צו לקיום צוואת המנוחה מיום 24/12/2013 ואני קובע כי צוואה זו היא בת תוקף.

ביום 13.4.2017 הגיש המבקש בקשה לקיום צוואת המנוחה מיום 17.5.2015 וביום 18.5.2017 הגישו המתנגדות היתנגדותן לצוואה זו מטעמי עושק, כפיה, השפעה בלתי הוגנת על המנוחה, טעות והטעיה, אי כשירותה של המנוחה בעת עריכת הצוואה וזיוף נטען לכאורה של חתימתה של המנוחה על הצוואה.

., לא ידעה קרוא וכתוב בצורה שוטפת והשפה העברית הייתה שגורה בפיה באופן חלקי בלבד ולפיכך לא יכלה להבין את תכנה של הצוואה אשר גם אם הוקראה לה ככל הנראה לא הבינה תכנה.

לא מצאתי לקבל את טענת המתנגדות כי המומחה לא יכול היה לקבוע את כשרותה של המנוחה לצוות בהעדר בדיקה קוגניטיבית מלאה.

לאור כל האמור לעיל, משלא הונחה בפני תשתית ראייתית במידה הנדרשת להרמת הנטל להוכחת השפעה בלתי הוגנת או להקמתה של חזקה להשפעה כאמור, או לכל טענה אחרת אשר יש בה כדי להביא לביטולה של הצוואה, מצאתי לדחות את ההיתנגדות ולקבל את הבקשה לצוו קיום צוואה.

...

לנוכח האמור דוחה אני את טענות המתנגדות כי המנוחה לא הייתה עצמאית פיזית ומנטאלית בעת עריכת הצוואה וכן נדחית טענתן כי המנוחה לא הבינה את מהות ותוכן הוראות הצוואה וכי ככל שקראה את הצוואה או שהצוואה הוקראה לה לא יכלה להבין את הוראותיה.

טענות אלו נדחות לנוכח האמור בתצהיריהם של עו"ד ע. והגב' ח. כך גם נדחית הטענה שהמנוחה לא שלטה בשפה העברית ולפיכך לא הבינה את תוכן הצוואה ולא יכלה לקראה.

לאור כל האמור לעיל, משלא הונחה בפני תשתית ראייתית במידה הנדרשת להרמת הנטל להוכחת השפעה בלתי הוגנת או להקמתה של חזקה להשפעה כאמור, או לכל טענה אחרת אשר יש בה כדי להביא לביטולה של הצוואה, מצאתי לדחות את ההתנגדות ולקבל את הבקשה לצו קיום צוואה.

תרמית והשפעה בלתי הוגנת לפי סעיף 30 לחוק הירושה המשיבים ניצלו מצבו הרפואי והנפשי של המנוח על מנת לעשוק אותו תוך שגרמו לו בנגוד לרצונו ותוך השפעה בלתי הוגנת לחתום על הצוואה.

דיון והכרעה לאחר עיון בכלל החומר שהונח לפניי לרבות עדויות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין ההיתנגדות להדחות וכפועל יוצא מכך יש לתן צו לקיום הצוואה.

כך ובנוסף לא הוכחה טענת המתנגדת כי המנוח נהג לחתום בחתימת יד רגילה להבדיל מטביעת אצבע כפי שנעשה בצוואה ועל כן אין בטענה זו כדי להשליך על תקפותה של הצוואה.

המתנגדת לא הציגה כל אסמכתא רפואית אשר יש בה ללמד על ליקוי רפואי /קוגניטיבי ממנו סבל המנוח אשר הפך אותו לבלתי כשיר לחתום על הצוואה במועד בו נחתמה.

.( בצוואות" מהדורה שנייה, עמ' הפסיקה הכירה במבחני עזר לקיומה או העדרה של השפעה בלתי הוגנת, כפי שאלו הותוו ע"י כב' השופט מצא בפרשת מרום, ובהם: תלות ועצמאות; תלות וסיוע; קשרי המצווה עם אחרים; נסיבות עריכת הצוואה.

...

(ר' עמ' 31 ו- 45 פרוטו מיום 21.3.18 מן המקובץ עולה אפוא כי אף דינן של טענות פרק זה להידחות.

סוף דבר: נוכח מכלול האמור ההתנגדות לקיום הצוואה נדחית.

הבקשה לקיום צו ירושה נדחית.

המדובר על סדרת תובענות שלכאורה הסדירו המחלוקות בעיניין עיזבונה של המנוחה ר.ג. ז"ל : בת"ע 48383-03-14 הגישה פלמונית בקשה לקיום צוואת אמה המנוחה מיום 5/12/12 בת"ע 48127-03-14 הגיש המנוח פלוני ז"ל בקשה למתן צו ירושה אחר המנוחה.

בת"ע 48336-03-14 הגישה פלמונית היתנגדות למתן צו ירושה בטיעון שהמנוח לא היה בן זוג בתמ"ש 34273-05-15 הגיש המנוח פלוני ז"ל תביעה לפסק דין הצהרתי ביחס לדירות שהיו בבעלות המנוחה עובר לנישואין ובקש כי ייחשבו לרכוש משותף.

דחיתי תביעתה של פלמונית לקיים צוואה שנערכה לכאורה על ידי המנוחה מטעמים של העדר כשירות.

בנות המנוחה טוענות כי כל הכספים בחשבון המשותף של הצדדים בהקף של כ 3,500,000- ₪ הנם כספים שהמנוחה צברה לפני הנישואין והביאה אותם לחשבון המשותף וכי המנוח לא תרם מאומה בהקשר זה ולכן לא אמור לקבל מחצית הכספים.

לדבריה המנוח עשק את המנוחה.

...

בנסיבות אלו, גם אם נקבל טענות פלונית ופלמונית והמומחה מטעמן ולפיהן המנוחה הועברו 19 ₪ בשנת 2003 מחשבון פרטי אחר שהיה בבעלות המנוחה ומספרו 374733 הסך של 3,280,000 לחשבון המשותף, סבורני כי ניתן לראות בכך מתנה לאלתר שמצאה ביטוי בעצם ההעברה ועל פי הפסיקה לעיל, כלל אין מקום לאפשר או ליתן הזדמנות לבנותיה של המנוחה לסתור את חזקת המתנה (עמ' 8-9 לבע"מ 4739/15 לעיל) ואם יש להתיר אפשרות לסתור עדיין יש לקבוע נטל הוכחה מוגבר במיוחד.

עם זאת, יש לסייג ולהיזהר גם במסקנה זו, שכן בשנת 2003 הצדדים כבר היו בני זוג תקופה של 29 שנים שהיא תקופה משמעותית לצבירת כספים ואין לדעת האם אכן נצברו כספים על ידי מי מהם, מאיזה מקור ולאיזה חשבון הופקדו.

לאור כל האמור לעיל, אין בית המשפט יכול לקבוע ממצא שיפוטי בדבר מקור הכספים (בסך 3,280,000 ₪) שהיו בחשבון הבנק של המנוחה והועברו לחשבון המשותף שלה ושל המנוח.

לאור כל המפורט לעיל, אני קובע כי לא עלה בידי בנות המנוחה להוכיח שכספי החשבון המשותף מקורן היו בכספי המנוחה או חשבון הבנק של המנוחה דווקא, לא עלה בידיהן להוכיח היעדר כשירות של המנוחה בעת העברת הכספים לחשבון המשותף ולא עלה בידיהן להוכיח כי המנוחה לא רצתה לשתף את המנוח בכספים אלה, ודין תביעתן להידחות.

הבקשה לקיום צוואתו השנייה של המנוח, אותה הגישה, לא "נמשכה" על ידה שכן לא היו בידיה כל המסמכים הרפואיים, הגם שלטענתה מצב המנוח הלך והחמיר עם השנים, וממילא הוגשה על ידי התובעים היתנגדות לקיום צוואה זו, ואם כל צוואות המנוח יפסלו, התוצאה תהא בכל מקרה על פי צו ירושה בהיעדר צוואה.

כאמור, הנתבעת לא טענתה בהתנגדותה לצוואה כי המנוח לא היה כשיר מבחינה רפואית לערוך את צוואתו ואף במהלך דיון בפני לבקשתה למתן צו לגילוי מסמכים, נטען על ידי באת כוחה כי הנתבעת אינה טוענת כנגד כשירותו הרפואית של המנוח.

הנתבעת טענה כי הפסיקה הכירה בארבעה אלמנטים מצטברים כדי לקבוע פסלות צוואה בשל השפעה בלתי הוגנת (מפנה בסיכומייה לע"א 4902/91 ), ולפיהם, יש להעביר את נטל השיכנוע באמיתות הצוואה והעדר השפעה בלתי הוגנת למבקש צו הקיום, התובעים בכאן.

מדובר על תקופה ארוכה בה הסיכסוך לא דמם, נעשו ניסיונות רבים לגישור כולל עמידה בתנאים אותם הציבה הנתבעת (מכתביה של התובעת 2 אל הנתבעת משנת 2009 ), סיכסוך שכלל תלונות במישטרה מצד המנוח כנגד בעלה של הנתבעת, מכתבי התראה בטרם הגשת תביעה על "הוצאת דיבה ולשון הרע" מצד המנוח לבעלה של הנתבעת, כלל מריבות, מכתבים מצד בעלה של הנתבעת לתובעת 2 (שהיו בבחינת "שטיפות מוח" בלשון המעטה) על כי אביה (המנוח) עושק את כספיה המגיעים לה וכי בקרוב יוגשו כנגדו תביעות בסך כולל של יותר משלושה מיליון ש"ח, ועוד ועוד.

לטעמי וכפי שכבר אמרתי, הנתבעת הגישה ההליכים שלא לצורך, הגישה בקשות שטוב היה אם לא היו מוגשות, כמו גם בקשה ל"מחיקת צו קיום צוואה", לחילופין "דחייתה

...

בנסיבות אלו, מכל הנימוקים שפורטו בהרחבה, אני מורה כדלקמן: התנגדות הנתבעת לצוואת המנוח מיום 26/3/2017 נדחית.

ניתן בזאת צו לקיום צוואת המנוח מיום 26/3/2017 ואני קובע כי צוואה זו היא בת תוקף.

20 מינויים של ב"כ הצדדים כמנהלי עיזבון המנוח, כפי החלטתי מיום 30/1/2019 מבוטל.