הבקשה לקיום צוואתו השנייה של המנוח, אותה הגישה, לא "נמשכה" על ידה שכן לא היו
בידיה כל המסמכים הרפואיים, הגם שלטענתה מצב המנוח הלך והחמיר עם השנים,
וממילא הוגשה על ידי התובעים היתנגדות לקיום צוואה זו, ואם כל צוואות המנוח
יפסלו, התוצאה תהא בכל מקרה על פי צו ירושה בהיעדר צוואה.
כאמור, הנתבעת לא טענתה בהתנגדותה לצוואה כי המנוח לא היה כשיר מבחינה רפואית
לערוך את צוואתו ואף במהלך דיון בפני לבקשתה למתן צו לגילוי מסמכים, נטען על ידי
באת כוחה כי הנתבעת אינה טוענת כנגד כשירותו הרפואית של המנוח.
הנתבעת טענה כי הפסיקה הכירה בארבעה אלמנטים מצטברים כדי לקבוע פסלות
צוואה בשל השפעה בלתי הוגנת (מפנה בסיכומייה לע"א 4902/91 ), ולפיהם, יש להעביר
את נטל השיכנוע באמיתות הצוואה והעדר השפעה בלתי הוגנת למבקש צו הקיום,
התובעים בכאן.
מדובר על תקופה
ארוכה בה הסיכסוך לא דמם, נעשו ניסיונות רבים לגישור כולל עמידה בתנאים אותם
הציבה הנתבעת (מכתביה של התובעת 2 אל הנתבעת משנת 2009 ), סיכסוך שכלל תלונות
במישטרה מצד המנוח כנגד בעלה של הנתבעת, מכתבי התראה בטרם הגשת תביעה על
"הוצאת דיבה ולשון הרע" מצד המנוח לבעלה של הנתבעת, כלל מריבות, מכתבים מצד
בעלה של הנתבעת לתובעת 2 (שהיו בבחינת "שטיפות מוח" בלשון המעטה) על כי אביה
(המנוח) עושק את כספיה המגיעים לה וכי בקרוב יוגשו כנגדו תביעות בסך כולל של
יותר משלושה מיליון ש"ח, ועוד ועוד.
לטעמי
וכפי שכבר אמרתי, הנתבעת הגישה ההליכים שלא לצורך, הגישה בקשות שטוב היה
אם לא היו מוגשות, כמו גם בקשה ל"מחיקת צו קיום צוואה", לחילופין "דחייתה
...
בנסיבות אלו, מכל הנימוקים שפורטו בהרחבה, אני מורה כדלקמן:
התנגדות הנתבעת לצוואת המנוח מיום 26/3/2017 נדחית.
ניתן בזאת צו לקיום צוואת המנוח מיום 26/3/2017 ואני קובע כי צוואה זו היא בת
תוקף.
20 מינויים של ב"כ הצדדים כמנהלי עיזבון המנוח, כפי החלטתי מיום 30/1/2019
מבוטל.