התנגדות לצו ירושה המבוסס על טענת צוואת מיטת חולי בעל פה

פסק דיני זה ניתן בשלושה הליכים שונים בעיניין עזבונם של המנוחים XXX ז"ל ובעלה המנוח XXX ז"ל, הוריהם של כלל הצדדים בהליכים שבפני: תיק עז' 62900-08-19 בעיניין בקשה לביטול צו ירושה לנוכח טענה לקיומה של צוואת שכיב מרע של המנוח XXX ז"ל ותיק עז' 67740-12-18 ו- 67687-12-18 בעיניין בקשה לקיום ומנגד היתנגדות לצוואת המנוחה הגב' XXX ז"ל. לנוכח היות התיקים קשורים הן טכנית (במערכת נט המשפט) והן ברמה המהותית, מצאתי ליתן את פסק הדין בשלושת התיקים במאוחד והוא ייקשר לשלושת התיקים.

לשם הרמת נטל ההוכחה על הטוען להציג ראיות משמעותיות בבית המשפט ונקודת הזמן הרלוואנטית הנה מועד החתימה על הצוואה (ע"א 7019/94   לפיבסקי נ' עמליה ד ן, פורסם בנבו, ניתן ביום 6.1.1997(.

בנוסף, לצורך קיום צוואה בעל פה יש צורך בראיות חזקות ביותר, ועל הטוען לקיומה מוטל הנטל להביאן והוא אף הנושא בנטל השיכנוע (ת"ע 60464-01-14 ס' ואח' נ' א' ש' ואח', ניתן ביום 12.2.2017).

מצבו הגופני של שכיב מרע מוגדר בשולחן ערוך, חו"מ, סימן ר"נ, סעי' ה': "חולה שתשש כח כל הגוף וכשל כחו מחמת החולי עד שאינו יכול להלך על רגליו בשוק והרי הוא נופל על המיטה."  (ע"א 252/70 רוזנטל נ' טומשבסקי פ"ד כה(1) 488, 491 (1971).

  המבחן לבחינת קיומם של שני התנאים לעיל, הוא מבחן האדם הסביר:   "...המבחן הוא מבחנו של האדם הסביר: האם אדם סביר באותן נסיבות (באותו מצב שבו מצא המצווה את עצמו) היה חש ומרגיש באופן סובייקטיבי כי הוא עומד מול פני המוות. היסוד האובייקטיבי נידרש איפוא להרגשתו הסובייקטיבית של המצווה ולא למהות הסכנה, דהיינו, האם אכן הייתה זו סכנה אובייקטיבית ברורה ומיידית לחיי המצווה (ראו ש' שוחט, שם, עמ' 157-156). היסוד הסובייקטיבי הינו הרגשתו של המצווה כי הוא עומד מול פני המוות. מבחינה ראייתית, אם המנוח נפטר ממחלתו זמן קצר לאחר שערך צוואה בעל פה, יש בכך כדי לבסס את היסוד האובייקטיבי. על התקיימות היסוד הסבוייקטיבי ניתן להסיק מהיתנהגות המנוח, שאינו בין החיים ולא ניתן לשאול את פיו (ת"ע (י-ם) 185/96 XXX ישראל XXX נ' המנוח רחמים XXX (24.11.1996))."  (שאול שוחט, נחום פינברג ויחזקאל פלומין דיני ירושה ועזבון 117 (מהדורה שביעית מורחבת ומעודכנת 2014) ).

...

המנוחה חזרה ואמרה לי כי בנותיהן קיבלו כל אחת דירה וכסף וכי הן לא תקבלנה כלום רק הילדים הבנים יקבלו, בהתאם לרצונה ולרצון בעלה, ובהתאם היא נתנה לי הוראות לערוך את הצוואה גפי שנכתב בה והוראותיה ניתנו לי בעברית על ידי המנוחה אשר ידעה לדבר ולהביע את עצמה טוב מאוד בעברית" עדותו וגרסתו של עוה"ד מוקשית עד מאוד בעיני, בחלקה מהטעמים המפורטים לעיל ביחס לגרסת התובע ויותר מכך אף נוכח היותו עורך דין.

בבחינת הנסיבות כולן, מצבה הרפואי הן הפיזי והן המנטלי של המנוחה, הספק הרב אם המנוחה הבינה את משמעות הצוואה, העובדה כי התובע היה המוציא והמביא בבית המנוחים וכי על פי יישק דבר, הגשת תצהירים בכתב יד בשמם של המנוחים שעה שהמנוחים לא ידעו כלל קרוא וכתוב וזאת מבלי שהדבר צוין בתצהיר, נוכחות התובע בזמן עריכת הצוואה בחדר הסמוך, הסיבה לעריכת הצוואה והחיפזון בו נערכה, העובדה כי התובע לקח את המנוחה לעוה"ד, חוסר סבירותה של גרסת התובע לעריכת הצוואה, התשלום לעוה"ד בגין עריכת הצוואה, העובדה שעוה"ד לא דאג לחוות דעת רפואית טרם החתימה על הצוואה וזאת על אף שידע שמתנהל באותה עת הליך אפוטרופסות בעניינה של המנוחה, מובילים כולם למסקנה כי הליך עריכת הצוואה אינו תקין ולוקה מאד וכי יש לקבל את ההתנגדות לצוואה.

סוף דבר ההתנגדות מתקבלת.

התובע ישלם הוצאות הנתבעות בהליך זה בסך של 45,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים.

בקשות אחייניו של מנוח לקיום צוואת שכיב מרע, ולהוכחה בהעתק של שני מסמכים אותם מבקשי הקיום הגדירו כ'צוואה / מיסמכי הציווי', והתנגדות נכדיו וכלתו של המנוח לקיום הצוואה הנטענת, ובקשתם ליתן צו ירושה על פי דין אחר המנוח.

בתצהיר המבקש 2 (להלן בשם בדוי 'דורון') נכתב שבזמן שהמנוח הכתיב לדוד את הצוואה, הוא הגיע לבקר את המנוח וראה את דוד יושב בצמוד למיטתו של המנוח, ואת המנוח מכתיב לדוד את הצוואה, וכן את המנוח חותם על הצוואה שדוד כתב בכתב ידו.

באותו מעמד נכחו גם דורון ואב של מטופל שהה באותו חדר אישפוז אך סרב להעיד; המנוח היה כשיר לצוות וכך אף קבע המומחה מטעם בית המשפט שהמתנגדים ויתרו על חקירתו, ורצון המנוח הוא שהנחה אותו ולא השפעה בלתי הוגנת מצד מי מהם; בתקופת אשפוזו המבקשים ביקרו אותו והוא צווה את חלקם לקיים את צוואתו, וזאת בנוסף לציווי מיום 24.1.2018; לטענתם היתנהלות עו"ד צפרירי עולה כדי חוסר תום לב ושיבוש הליכי משפט, עת ניסה 'למסמס את הזמן' ולמנוע מהמנוח לערוך צוואה כדין בעת שהה בבית החולים.

הנסיבות בעניינינו מבססות צוואה בעל פה שנחתמה על ידי המנוח ומגובה בתצהירים נוספים של שאר המבקשים, ואלה מבהירים באופן חד משמעתי שאין מדובר בהיבט הצורני בצוואה בעל פה קלסית אלא "שידרוג" של צוואה בעל פה. הפגמים הנטענים בצוואה ניתנים לתיקון מכח סעיף 25 לחוק הירושה, והמבקשים הפנו לפסיקה רלוואנטית לטענתם.

לעדויות יתר המבקשים לא ניתן ליתן משקל ממשי לאור האנטרס הממשי שלהם בתוצאות ההליך ובקיום הצוואה הנטענת; לאור המפורט ומעת שדרישות היסוד בסעיף 23 לחוק הירושה אינן מתקיימות, הבקשה לקיום הצוואה הנטענת בעל פה נדחית, וההתנגדות לקיומה מתקבלת.

...

לעדויות יתר המבקשים לא ניתן ליתן משקל ממשי לאור האינטרס הממשי שלהם בתוצאות ההליך ובקיום הצוואה הנטענת; לאור המפורט ומעת שדרישות היסוד בסעיף 23 לחוק הירושה אינן מתקיימות, הבקשה לקיום הצוואה הנטענת בעל פה נדחית, וההתנגדות לקיומה מתקבלת.

טענת המבקשים שהמתנגדים אינם זכאים לרשת את המנוח על פי הוראות סעיף 5(א)(2) לחוק הירושה נדחית, הן משום שנטענה לראשונה בסיכומים והן לגופה, נוכח ההלכה הברורה בעניין זה והעדר הרשעה בפלילים.

התוצאה התוצאה היא שההתנגדות לקיום הצוואה הנטענת בעל פה מיום 24.1.2018 מתקבלת והבקשות לקיומה ולהוכחת מסמכי הציווי בהעתק נדחות.

היתנגדותו של הנתבע למתן צו הירושה מבוססת על הטענה, כי המנוחה הותירה צוואה תקפה שיש לקיימה.

ביום 2.8.2021 נחקרו עדים מטעמו של הנתבע והנתבע ונשמעו סיכומי הצדדים בעל פה. עקרי טענות הצדדים התובעת טענה, כי הצוואה אינה תקפה הן בשל אי כשירותה של המנוחה והן בשל נסיבות עריכת הצוואה.

ביום 13.5.2016 (חמישה ימים לפני עריכת הצוואה) בשעות הערב ביקרה המנוחה במחלקה לרפואה דחופה בבית החולים ----- ושוחררה לאחר שהצוות הרפואי התרשם, כי היא סובלת מדלקת בדרכי השתן (נספח 4 לתגובה להתנגדות).

בנוסף, אני קובעת, כי עריכת הצוואה בשעה שהמנוחה מרותקת למיטתה, ימים ספורים לאחר שיחרור מבית חולים שקומי לאחר שעברה ארוע מוחי, מבלי שהוצגה תעודה רפואית כנדרש מהוה פגם מהותי בהליך עריכת הצוואה.

...

עוד אני קובעת, כי מעורבותו של הנתבע - הזוכה בצוואה בתהליך עריכת הצוואה, כאשר הדברים נבחנים במכלול הנסיבות (לרבות גילה של המנוחה, מצבה הרפואי באותה העת, הסמיכות לאירוע המוחי) מהווה מעורבות אקטיבית שמובילה לפסילת ההוראות המזכות באותו.

על כן, לאור ניתוח הדברים כאמור, כאשר הדברים נבחנים במאוחד וניתנת משמעות למשקל המצטבר של הנסיבות אני קובעת, כי המנוחה לא היתה כשירה לצוות; כי לא ניתן לקבוע שהצוואה משקפת את רצונה וכי הפגמים בהליך עריכת הצוואה מובילים לפסילתה.

על כן אני מקבלת את התביעה ונעתרת לבקשה למתן צו הירושה שהגישה התובעת.

בהתאם להוראות תקנות הירושה, מבקשי צו הקיום הנהנים על פי הצוואה והתובעים בתובענה לסעד הצהרתי, מר *** וגב' *** הם התובעים (להלן: "התובעים". "התובע 1" יכונה *** ו"התובעת 2" תכונה ***). מנגד, המתנגדים לצוואה והנתבעים בתובענת הסעד ההצהרתי,

19.1.1 הנתבעים סומכים טענתם על מסקנת המומחית, לפיה המנוחה לא חתמה על הצוואה והחתימה המופיעה על גבי הצוואה אינה חתימתה.

מה גם כי במועד בו לדבריו ערכה המנוחה את הצוואה, היא בכלל הייתה מאושפזת במחלקת השקום בביה"ח **** מרותקת למיטה למשך תקופה ממושכת (עמ' 19 ש' - 21 וש' - 35 .

עם זאת הצהיר כי את המסקנה לפיה הצוואה נערכה לאחר התאריך שמופיע בה והתאריך "נשתל" בצוואה, ביסס לנוכח המשפט לפיו "התובעים טיפלו במנוחה משחר ילדותם". לשיטתו אמנם התובעים טיפלו במנוחה לאחר שחלתה אך לא משחר ילדותם.

ההגדרה של "בן ממשיך" מצויה בסעיף 1 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג 1973 , לאמור: ""בן ממשיך" – בן אחד בלבד או בן מאומץ אחד או נכד אחד של בעל משק, לרבות בן זוגו, המחזיק בעצמו או מכוח התחייבות בלתי חוזרת בכתב של הוריו או מכוח ירושה, במשק חקלאי, כבעל, כחוכר, כחוכר משנה, או כבר - רשות לתקופה בלתי קצובה או לשנה לפחות של מוסד מיישב והאגודה או של האגודה כשאין מוסד מיישב; לענין זה, "הורים" – לרבות אחד מהם במקרה שהשני חדל להיות בעל זכויות במשק החקלאי או שנפטר".

...

אני קובע כי צוואת המנוחה מיום 8.6.2009 היא בת תוקף.

אני מורה כי הזכויות בנחלה *** הועברו למנוחה בהיותה "בת ממשיכה" דה פקטו של אמה *** או כיורשת היחידה שהייתה מוכנה ומסוגלת להמשיך את קיום המשק, כפי שעשתה בפועל משך כל חייה.

לאור התוצאה אליה הגעתי ולאחר שנלקחו בחשבון מורכבות ההליך, הדרך בה ניהלו בעלי הדין את הדיון והשקעת המשאבים בהכנתו וניהולו, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים את הסך של 40,000 ₪ בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד. הסכום ישולם בתוך 30 יום.

ת"ע 18932-07-21 – הליך שניפתח על ידי שלושת ילדיו הנוספים של המנוח (להלן: "המתנגדים") – הגב' ד.א. (להלן: "ד.א."), מר א.ח. (להלן: "א.ח."), הגב' ד.פ. (להלן: "ד.פ.") ועניינו היתנגדות לבקשה לצוו קיום צוואה.

על אף שהפגם הצורני ניתן לריפוי לפי סעיף 25 לחוק הירושה, החליטו המתנגדים להגיש היתנגדות ולהעלות במסגרתה את מלוא העילות שבגינן ניתן לפסול צוואה, כגון: העדר כשירות, השפעה בלתי הוגנת, מעורבות בעריכת הצוואה.

המנוח הביע בפני הנוטריון את רצונו בעל פה ואמר לו שהוא מצוה את מלוא עזבונו למבקשת.

נפסק כי כאשר קיימת סתירה בין עדותו של מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש לבין עדות הנוטריון עורך הצוואה בשאלת כשירות המנוח לצוות, יש ליתן עדיפות למומחה הרפואי (ככל שעסקינן בחוות דעת מפורטת, מנומקת ומבוססת), שכן האחרון אינו בעל עניין, להבדיל מהנוטריון שיש לו אינטרס להגן על כשרות הפעולה המשפטית שביצע, וכן מאחר שבסופו של יום הנוטריון הנו משפטן ולא מומחה רפואי ראו: ת"ע 52921-12-11 פלונית נ' אלמונית (11.3.2015).

ער אני לכך שאחיו של המנוח (להלן: "האח"), שלטענתו היה בקשר הדוק עימו, העיד כי המנוח "היה צלול עד לרגע האחרון" ראו: פרוט' מיום 28.12.22 עמ' 13 ש' 17 ואולם, עדותו של האח – שאינו אדם בעל השכלה רפואית ראו: פרוט' מיום 28.12.22 עמ' 13 ש' 15 – התבססה על כך שהוא "יודע מה זה אדם צלול ומה לא" ראו: פרוט' מיום 28.12.22 עמ' 13 ש' 17 ולא על כל עובדה אחרת, המלמדת על צלילותו של המנוח.

סעיף 22 לחוק הירושה קובע כדלקמן: "(א) צוואה בפני רשות תיעשה על ידי המצווה באמירת דברי הצוואה בעל-פה בפני שופט, רשם של בית משפט או רשם לעניני ירושה, או בפני חבר של בית דין דתי, כמשמעותו בסעיף 155, או בהגשת דברי הצוואה בכתב, על ידי המצווה עצמו, לידי שופט או רשם של בית משפט, רשם לעניני ירושה או חבר בית דין דתי כאמור.

תקנה 4 (ה) לתקנות הנוטריוניות קובעת: "לא יתן נוטריון אישור על עשיית פעולה בפניו אם המבקש לבצע את הפעולה מאושפז בבית חולים או מרותק למיטתו, כל עוד לא הוצגה בפניו תעודה רפואית לפי טופס שבתוספת הראשונה שהוצאה ביום עשיית הפעולה; התעודה הרפואית תצורף לעותק האישור שיישמר בידי הנוטריון" בהתאם לכך, אם המצווה מאושפז בבית חולים או מרותק למיטתו, על הנוטריון להצטייד מבעוד מועד בתעודה רפואית, לפי הטופס שבתוספת הראשונה לתקנות הנוטריונים, עדכנית ונכונה ליום עשיית הצוואה, בדבר מצבו של המצווה ראו: ת"ע 51344-03-20 נ' ב' ש' נ' מ' ב' י' (23.8.2021).

...

דיון והכרעה לאחר עיון במלוא התשתית הראייתית – ועל אף שלא בנקל ייעתר בית המשפט ויורה על בטלות צוואה ראו: תמ"ש (ת"א) 1053060/08 א.ב. נ' י.ב.י. (21.3.2012) – הגעתי למסקנה כי יש להורות על ביטול הצוואה.

על רקע האמור בס' 18 לתצהיר הנוטריון לפיו "בשלב מסוים הוא קם ממיטתו ותוך שימוש בקביים הגיע בקושי רב למטבח מרחק שלהערכתי לא יותר מ-5 מטר" ראו: עמק 49 לתיק המוצגים של המבקשת, הנוטריון נשאל והשיב כי: "ש. כמה זמן לקח לו לקום ללכת?

על רקע עדות זו של הנוטריון – ועל מעמד עדות עורך הצוואה ראו: ע"א 7506/95 שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון וישראל, פ"ד נד(2) 215 (2000); ת"ע 40789-05-17 פלוני נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל אביב (6.9.2018) – ועל רקע מסקנתו כי מדובר ב"צוואה בעייתית", "צוואה במרכאות", צוואה שספק אם יש לה תוקף, צוואה שיש סיכוי שהיא תפסל וכו' – כאשר מסר זה הועבר למנוח על ידי הנוטריון והמנוח אף סירב לחתום על הצוואה שנערכה בכתב ידו של המנוח, תוך שהוא ממתין לחתום על צוואה מודפסת – אני מגיע למסקנה כי הצוואה הינה, לכל היותר, טיוטת צוואה ולא צוואה מגובשת.

התוצאה ת"ע 18891-07-21 – הבקשה לצו קיום צוואה – נדחית.