התנגדות לערעור על הסכמה לקיים דיון ללא נוכחות נציג ציבור

השופט אילן סופר לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופט תומר סילורה ונציגי הציבור מר אברהם גלאי ומר מרדכי נגר; סע"ש 39180-05-14) אשר דחה בעיקרה את תביעת המערער כנגד המשיבים על סך 2,387,491 ש"ח, וחייב את המשיבה 4 לשלם למערער סך של 114,395 ש"ח ובקיזוז הוצאות המשפט בהם חויב המערער לטובת המשיבים 1-3, 5-6, בסך 50,000 ש"ח, נותר לזכות המערער סך של 64,395 ש"ח. לאחר שבחנו את טענות הצדדים ועיינו בכלל החומר שבתיק, מצאנו כי דין העירעור להיתקבל, במובן זה שאין מנוס מלהחזיר את הדיון בתביעה לבית הדין האיזורי שידון בה במותב חדש.

בתאריך 14.1.2020 החליט בית הדין האיזורי כי "נציג הציבור שחר כהן סיים את תפקידו לפני למעלה משישה חודשים ולא ניתן להחתימו על פסק הדין בהתאם להוראות הדין. לפיכך פסק הדין יחתם על ידי אב"ד ונציג הציבור מר אברהם גלאי (שנכחו כמובן אישית בדיונים) ונציג הציבור מר מרדכי נגר." מתיק בית הדין עולה כי קישור להחלטה נשלח לב"כ הצדדים וב"כ המערער עיין בהחלטה.

ההחלטה שהתקבלה אפוא ללא קבלת עמדת המערער וללא שהתקיים דיון בבקשה, כמו גם ללא היתייחסות להתנגדות המשיבים, מעוררת קושי.

בהתאם להילכת צעירי היה על בית הדין האיזורי לאחר קבלת עמדת הצדדים וניסיון להביאם להסכמה, להחליט בעיניין ולקבוע אם יש לקיים את ההליך מתחילתו ולשמוע מחדש את הראיות, כולן או חלקן, או להמשיך בדיון מהשלב שהופסק מבלי לשמוע מחדש את הראיות.

...

השופט אילן סופר לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (השופט תומר סילורה ונציגי הציבור מר אברהם גלאי ומר מרדכי נגר; סע"ש 39180-05-14) אשר דחה בעיקרה את תביעת המערער כנגד המשיבים על סך 2,387,491 ש"ח, וחייב את המשיבה 4 לשלם למערער סך של 114,395 ש"ח ובקיזוז הוצאות המשפט בהם חויב המערער לטובת המשיבים 1-3, 5-6, בסך 50,000 ש"ח, נותר לזכות המערער סך של 64,395 ש"ח. לאחר שבחנו את טענות הצדדים ועיינו בכלל החומר שבתיק, מצאנו כי דין הערעור להתקבל, במובן זה שאין מנוס מלהחזיר את הדיון בתביעה לבית הדין האזורי שידון בה במותב חדש.

. לאור האמור, המסקנה המתחייבת היא כי צירוף חברי המותב המקורי למותב הדן מחדש בתיק נוגד את הכלל בדבר היעדר משוא פנים.

במצב דברים זה בו בית הדין האזורי בהרכבו החדש נתן את פסק דינו ובהתאם לנפסק בבג"ץ ישקר, אין מנוס מלקבוע כי פסק הדין יבוטל והדיון יוחזר לשמיעת התיק בהרכב חדש.

בית הדין האזורי בהרכבו החדש יהיה רשאי להחליט מאיזה שלב לשמוע את ההליך לפי שיקול דעתו ולאחר שיקיים דיון במעמד הצדדים לעניין זה. סוף דבר - הערעור מתקבל באופן שפסק דינו של בית הדין האזורי בטל.

השופט מיכאל שפיצר לפני בקשת המבקשים להאריך את המועד להגשת העירעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי באר שבע מיום 17.3.2021 (השופט יוסף יוספי ונציגת הציבור גב' בת שבע זיידמן; סע"ש 8523-09-17, להלן – פסק הדין).

כפי שצוין לעיל נציגי המבקשת לא נכחו בדיון בו ניתן פסק הדין, ונגזר עליהם לשלם סכום מופקע מבלי שניתנה להם האפשרות לשטוח את טענותיהם בפני מותב בית הדין.

תגובת המשיב המשיב בתשובתו, היתנגד לבקשה וטען כי יש לדחותה מהטעם כי המבקשים בהתנהלותם גרמו להתארכות ההליך, זילזלו בבית הדין ובמשיב עצמו, לא הגיעו לדיונים וביקשו לקבוע מועדים חדשים מעת לעת בתירוצים שונים ומשונים ללא הבאת אסמכתות שיתמכו בבקשותיהם.

לכך הוסיף המשיב כי ביום הדיון עצמו הודיע ב"כ המבקשים כי הוא מבקש לקיים את הדיון במותב חסר ולא טען לדחיית הדיון אלא לגוף הדיון עצמו.

תשובת המבקשים לתשובת המשיב המבקשים בתשובתם חוזרים על עקרי טענותיהם ומוסיפים כי היו מצויים בסכסוך דמים עם מישפחה אחרת בכפר בו הם מתגוררים, צימצמו את יציאותיהם מביתם באופן דראסטי ובשל כך ביקשו את הסכמת המשיב לדחיית הדיונים והוא סרב להן בכל פעם מחדש.

אקדים ואומר כי איני משוכנע שמדובר בפסק דין שניתן בהיעדר, שכן בא כוח המבקשים נכח במהלך הדיונים וייצג את מרשיו, ולא זו אף זו אלא שבדיון מיום 17.3.2021 ביקש כי הדיון יתקיים חרף היעדרו של נציג ציבור, והסבריו בדבר אי התייצבות מרשיו לא התקבלו על דעת בית הדין שבסופו של יום נתן את פסק דינו.

...

ואולם, איני נדרש לשאלה זו שהצדדים לא התייחסו אליה ומהטעם שגם לגופה דינה של הבקשה להידחות.

אשר לסיכויי הערעור – לא שוכנעתי שהם גבוהים במידה שיוכלו להוות לכשעצמם "טעם מיוחד" להארכת מועד ומתן רשות ערעור, ואולם בעניינו יש לתת משקל משמעותי ביותר למשך האיחור, כמו גם להתנהלותם של המבקשים בבית הדין קמא.

סוף דבר – הבקשה נדחית, המבקשים ביחד ולחוד ישלמו למשיב את הוצאות הבקשה בסך 2,000 ₪ בתוך 30 יום.

השופטת חני אופק גנדלר לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופט דורון יפת ונציגות הציבור גב' אורלי מלי וגב' אידה שפירא; סע"ש 5495-01-18;סע"ש 9547-04-18; סע"ש 8975-04-18; סע"ש 8963-04-18; סע"ש 67896-03-18; סע"ש 67858-03-18; סע"ש 67828-03-18; סע"ש 67806-03-18) (להלן – פסק הדין), בגדריו נקבע כי "שוכנענו כי גרסת התובעים [המערערים כאן (להלן – העובדים)] לגבי השכר השעתי בפועל או כי הובטח להם שכר שעתי נטו בסך 30 ₪ נטו אינה מהימנה; ומכל מקום התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח טענתם זו" (סעיף 50).

ששת הערעורים נשמעו באותו המועד, נוכח קיומן של סוגיות משותפות, אך משלא אוחד הדיון בערעורים החלטנו ליתן פסק דין נפרד בכל אחד מהערעורים בהתאם לנסיבותיו.

אמנם התובעים אינם יודעים לקרוא עברית ואף מתקשים בלדבר בשפה העברית, ברי לא באופן שוטף, אך בדיון נכח מתורגמן לשפתם, כך שלא היתה כל מניעה מצידם להסביר את הלך הטיעון בצורה ממוקדת וברורה; ודומה כי את הספרות המצוינות בתלוש השכר הכירו היטב .

חמישית והעיקר, הלכה ידועה היא, כי נקודת המוצא הדיונית ששינוי חוזה עבודה טעון הסכמת שני הצדדים לחוזה העבודה; ולעתים השינוי יכול להעשות בהתנהגות, בפרט שאחד הצדדים אינו מודיע על היתנגדותו לשינוי.

משכך, אפילו ניתנה הבטחה לשכר שעתי בסך 30 ₪ נטו (ולדידנו הבטחה כאמור לא ניתנה) או סוכם על שכר שעתי בסך 30 ₪ נטו (ולדידנו הדבר לא סוכם), יש לראות את התובעים כמי שהסכימו ל"הפחתה" של השכר השעתי המוסכם או המובטח, בפרט שהדבר נעשה, וליתר דיוק יושם, החל מהיום הראשון לעבודתם.

...

השופטת חני אופק גנדלר לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (השופט דורון יפת ונציגות הציבור גב' אורלי מלי וגב' אידה שפירא; סע"ש 5495-01-18;סע"ש 9547-04-18; סע"ש 8975-04-18; סע"ש 8963-04-18; סע"ש 67896-03-18; סע"ש 67858-03-18; סע"ש 67828-03-18; סע"ש 67806-03-18) (להלן – פסק הדין), בגדרו נקבע כי "שוכנענו כי גרסת התובעים [המערערים כאן (להלן – העובדים)] לגבי השכר השעתי בפועל או כי הובטח להם שכר שעתי נטו בסך 30 ₪ נטו אינה מהימנה; ומכל מקום התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח טענתם זו" (סעיף 50).

כמו כן, אנו סבורים כי בענייננו לא היה מקום להיקש מדיני ההבטחה השלטונית, והדברים מכוונים לקביעת בית הדין האזורי כי נדרשת הבטחה מפורשת וברורה ולדרישה שההבטחה ניתנה על ידי בעל סמכות לתתה תוך הגדרת אלה כ"תנאי הכרחי ותנאי סף".

על אף הקשיים האמורים לא מצאנו לקבל את טענות המערערים במלואן (קרי, קבלת הערעור לגופו) אלא בחלקן (קרי, החזרת העניין להכרעתו המחודשת של בית הדין האזורי).

לא מצאנו מקום ליתן ארכה זו, בין היתר, כיוון שהטבלאות מהוות ככלי עזר בהערכת הראיות והעדויות.

סוף דבר – הערעורים מתקבלים בחלקם במובן זה שהענין מוחזר לבית הדין האזורי לבחינה מחודשת בראי נסיבות הענין, העקרונות שהותוו בעניין zerezgi וההבהרות לעיל.

דיון ההוכחות מיום 20.6.2023 ובקשת הפסלות שנתבקשה ונדונה במסגרתו כעולה מפרוטוקול דיון ההוכחות מיום 20.6.2023, בפתח דיון ההוכחות טען ב"כ המערערת כי היה על בית הדין לדחות את מועד הדיון לאור העדרותו של מנכ"ל המערערת, משעה שלפי פסיקת בית דין זה ובית המשפט העליון "זכות בעל דין להיות נוכח במשפטו היא בלב ליבו של הצדק הטבעי". ב"כ המערערת הוסיף כי הוא "מבקש שביה"ד יתן החלטה. איני מוכן לחקור בחקירה נגדית ללא נוכחות נציג הנתבעת". בתגובה, טען ב"כ המשיב, כי "הנתבעת הנה תאגיד. חברה פרטית. אין זהות ישירה בין המצהיר, מנכ"ל הנתבעת, לבין נציג אחר של הנתבעת... התכנסנו כאן, התובע הפסיד יום עבודה, את הדיון הזה שנועד לחקירתו, אבקש לקיים כסדרו". לאחר שמיעת הצדדים, נתן בית הדין האיזורי את ההחלטה הבאה: "1. בהמשך להחלטת ראשת המותב מהבוקר, ומאחר שהמצהיר מטעם הנתבעת הגיש לתיק ביה"ד אישור רפואי, פטרנו אותו מהתייצבות לדיון.

לא למותר להזכיר כי בהתאם להלכה הפסוקה פסילת מותב אינה עניין שבשיגרה וכי הזכות לשבת בדין מקימה גם חובה לעשות כן, וכי פסילה עצמית של שופט בהעדר עילה מספקת לכך, עלולה להוביל לפגיעה בהגינותו של המשפט ובאמון הציבור.

לאחר שמיעת הצדדים, נקבע בהחלטה מהפרוטוקול כי "הכלל הוא שמקום בו החליט בית הדין בטענת הפסלות והודיע עליה, יימשך המשפט... מכל הטעמים שפורטו בהחלטות הקודמות, איננו מוצאים הצדקה לדחיית הדיון". תמצית טענות הצדדים בעירעור דנן ביום 28.6.2023 הגישה המערערת ערעור על ההחלטה.

בתוך כך, טענה המערערת כי יש שגה בית הדין האיזורי כאשר דחה את בקשת הפסלות וכי דעתה של השופטת בר"ג-הירשברג "נעולה". לטענת המערערת, ניתן ללמוד על כך מן הטעמים הבאים: בית הדין האיזורי דחה שלוש בקשות של המערערת לדחיית מועד הדיון, אף שהוגשו בהסכמת המשיב; בית הדין האיזורי "שם עצמו כמומחה ברפואה" ו"חרף האמור במסמכים הרפואיים" ציין בהחלטותיו כי לא הנוחה דעתו שנציג המערערת אינו יכול להתייצב לדיון ההוכחות; כי קיומו של דיון ההוכחות ללא נציג המערערת, חרף היתנגדותה, הנו מנוגד להלכה הפסוקה ופוגע אנושות בזכויותיה הדיוניות; כי מהחלטות בית הדין האיזורי עולה שב"כ המערערת נתפס בעיניו כ"שקרן ורמאי"; כי בית הדין האיזורי "אינו מיתכחש לפסיקותיו... ודי בכך כדי לפוסלו מלשבת בדין"; וכי בית הדין האיזורי חייב את המערערת בתשלום הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ אף שהמשיב לא נידרש להגיש תגובה בכתב לבקשת הפסלות.

...

כמו כן מקובלת עלינו טענת התובע כי הנתבעת היא תאגיד ולא הוכחה כל מניעה לכך שינכח במהלך עדותו של התובע נציג בקיא אחר מטעם הנתבעת, כפי שאכן נכח במהלך הישיבה המקדמית.

בתגובה להחלטה, ביקש ב"כ המערערת כי בית הדין יפסול את עצמו מלישב בדין: "לאור ההחלטה האחרונה של המותב שמצטרפת לשרשרת החלטות שמצביעות על משוא פנים כנגד הנתבעת ופגיעה אנושה בזכויות יסוד שלה, ואשר מגלות גם אפליה של הנתבעת מחד, כלפי התובע מאידך, אנחנו סבורים שראוי שביה"ד הנכבד יפסול עצמו מלשבת בדין ושהתיק יועבר למותב אחר. אנו סבורים כך גם מהטעם שעם כל הכבוד זו הפעם הראשונה שאני כעו"ד מזה 25 שנה, בית משפט כלשהו אינו דוחה דיון עקב בעיה רפואית. פעם ראשונה אני רואה בעיני החלטה שביה"ד שאיננו מוסמך ברפואה קובע שלא ברור לו האם נציג הנתבעת יכול להתייצב. פעם ראשונה אני רואה החלטה שמתקנת החלטות אחרות שניתנו במהלך היום ע"י ראשת ביה"ד. לכן אני סבור שבוודאי עפ"י מבחני הפסיקה קמה בענייננו הצדקה להעביר את ההליך למותב אחר, ולו מטעמים של מראית פני הצדק. מפנה לעא 1212-23, פס"ד של הנשיאה חיות מ-28.3.23, אבקש שוב ולו מטעם מראית פני הצדק, להעביר את הדיון למותב אחר". ב"כ המשיב טען בתגובה כי: "... איני יכול להתייחס בפרק זמן כזה לפסיקה שהפנה אליה חברי ולמגמה אליה הוא מפנה ביחס למראית פני הצדק שעולה מפסיקת העליון. יחד עם זאת השאלה העיקרית היא האם בנסיבות העניין מתקיים חשש ממשי למשוא פנים. תיק שנסיבותיו כה חריגות ומיוחדות עד שאין מנוס אלא מפסילת ביה"ד – הרי שתנאי זה אינני מתקיים. ההחלטות שהפנה אליהן חברי הינן החלטות שביום יום אין בהן שום דבר חריג או יוצא דופן. למעט העובדה שהן אינן נושאות חן בעיניה של הנתבעת, אין בהן דבר וחצי דבר שיכול להביא לפסלות ביה"ד בתיק זה". החלטת בית הדין האזורי בבקשה לפסלות לאחר שמיעת הצדדים, נתן בית הדין האזורי החלטה הדוחה את בקשת הפסלות, כדלקמן (ההדגשות אינן במקור – ו.ו.ל): סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), החל בבית הדין לעבודה מכוח הוראות סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969,  קובע כי "שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". בענייננו טענת הפסלות מבוססת הן על החלטות שנתנו במהלך ניהול ההליך והן על ההחלטות מהיום ובפרט, ההחלטה לשמוע את עדות התובע.

" ב"כ המערערת שב וטען כי לטעמו יש לעכב את ההליך עד לאחר הגשת הבר"ע ותוצאותיה; ואילו ב"כ המשיב אמר כי הוא סבור שעל בית הדין להיעתר.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכלל חומר התיק, מצאתי כי דין הערעור להידחות, מן הטעמים הבאים: ראשית, הוכחת עילת פסלות מחייבת תשתית ראייתית משמעותית, משום שהיא מטילה צל כבד על השופט ועל מערכת המשפט (ראו למשל: עפ"ס 44428-02-21 יוסי ביליה - בדק בית בובי ובניו בע"מ (3.3.2021)).

סוף דבר הערעור נדחה.

עוד נטען, כי "רובו של תיק זה הוא היתרשמות מהעדים" ומשכך אין מקום להשתתפותו במותב של נציג ציבור שלא נכח בדיון.

בית הדין פירט איפוא, את השיקולים שנקבעו בפסיקה שבהם יש להיתחשב לצורך קבלת החלטה על אופן המשך ניהול ההליך במותב החדש, וקבע כי לנוכח השלב אליו הגיע התיק, ובהיתחשב בעובדה כי שני הצדדים לא ביקשו כי תשמענה ההוכחות מתחילתן, הרי שחרף היתנגדות המבקש יש להורות על החלפת נציג ציבור (מעסיקים) והמשך ההליך מהנקודה אליו הגיע.

להלן אפרט נימוקיי להחלטה זו. אקדים ואומר כי אין מקום להדרש להשגתו של המבקש על ההחלטה לקיים את דיון ההוכחות שהתקיים ביום 27.6.2022 בהעדר נציג ציבור (עובדים) משזה לא התייצב לדיון, והצדדים הסכימו על קיום דיון בהעדרו.

בעיניין זה כבר נקבע, כי "הצדדים הסכימו בדיון ביום 3.6.2013 לניהול ההליך לפני מותב חסר, כך שלא ישתתף בו נציג ציבור מעסיקים, והתחייבו שלא להעלות כל טענה בקשר לכך. הסכמה זו מחייבת את הצדדים, ואין הרשת יכולה להעלות בדיעבד, בשלב העירעור, טענות בקשר לאי הישתתפות נציג ציבור (מעסיקים) במותב" (ע"ע (ארצי) 8784-07-16 רשת הגנים של אגודת ישראל - רומה שוקר ואח' (5.12.2018), בפיסקה 23 והאסמכתאות שם).

...

בסופו של דבר המבקש הסכים לכך שפסק הדין יינתן במותב חסר, קרי "ללא חתימה של מר שלמה לס או חתימה של כל מאן דהוא שאמור להחליפו" ובמילים אחרות, שפסק הדין יינתן בדן יחיד.

נוכח הטענות דלעיל עתר המבקש למתן פסק דין בדן יחיד ולחלופין לשתף במותב גם נציג ציבור (עובדים) חדש, נוסף על מר אברהם, אשר "יקרא את כל התיק וכל החקירות בדיוק כפי שמייעד בית הדין את תפקיד זה למר אברהם נתן". הכרעה לאחר עיון בבקשה, בנספחיה ובחומר הנוגע לעניין מתיק בית הדין האזורי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

סוף דבר בקשת רשות הערעור נדחית.