התנגדות לעצירת ביצוע קנס מנהלי

הנאשם בשום שלב לא היתנגד לפעילות השוטרים, לא הפריע להם באופן אקטיבי במילוי תפקידם, לא היתנגד אקטיבית לקבלת הקנסות ולא עשה שום מעשה שיש בו להפריע לשוטרים במילוי תפקידם.

הנאשם לא סירב בשום שלב לקבל מהשוטרים את הקנס, כלומר הנאשם לא מנע מן השוטרים את מה שהמחוקק הסמיך אותם לעשות, מתן קנס בשל ביצוע עבירה מנהלית.

נטען כי "צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה) תש"ף -2020" והחלטת הממשלה מיום 19/4/20, לא העניקו למשטרת ישראל סמכות לעצור אדם שמסרב לעטות מסכה, ובודאי לא למנוע מאדם לממש את זכותו החוקתית להישתתף במחאה רק משום שהוא מסרב לעטות מסכה.

...

נוכח האמור לעיל טענת הסיכון הכפול נדחית.

על כן, גם טענת האכיפה הבררנית דינה להידחות.

סוף דבר, נוכח כל המפורט לעיל, הבקשה לביטול כתב האישום נדחית.

עניינה של הכרעת דין זו בפגמים שנפלו בהליך עיכוב הנאשמת, במסגרת פעולות שיטור שבוצעו לשם אכיפת מיגבלות שהוטלו עקב התפרצות נגיף הקורונה, והשלכות פגמים אלה על עיכובה ומעצרה של הנאשמת, ועל חוקיות סרובה להזדהות והתנגדותה לעיכוב ולמעצר.

המאשימה מפנה לשילוב הסעיפים 25(א)(1) ו-26 לחוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), תש"ף-2020, המעניקים לשוטר – אחד מבין הגורמים שהוסמכו לבצע פעולות אכיפה לשם הטלת קנס מינהלי – את הסמכות "לידרוש מכל אדם למסור לו את שמו ומענו ולהציג בפניו תעודת זהות או תעודה רשמית אחרת המזהה אותו". המאשימה טוענת כי הסמכויות המוענקות לשוטר מכוח הוראות חוק אלו מהוות "דין ספציפי" הגובר על הדין הכללי, הוראות חוק המעצרים, ומכאן מסיקה כי ניתן לידרוש מאדם להזדהות מבלי שהוא ייחשב כמעוכב לצורך כך. לטעמה של המאשימה, רק משסירבה הנאשמת להזדהות החלה השוטרת להשתמש בסמכויותיה מכוח חוק המעצרים.

...

צפייה בסרטון ועיון בדוחות הפעולה מובילים למסקנה כי פעולות הנאשמת היו סבירות ומידתיות.

יתר על כן, כאשר עולה מראיות התביעה מסקנה מפלילה לכאורה, הימנעותו של נאשם מלהעיד ולעמוד למבחן החקירה הנגדית מותירה את מסקנת ההפללה ללא משקל שכנגד, ועשויה להוביל להרשעתו (ע"פ 4600/94 חביו נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(5) 617, 632; עניין גרציאני, פיסקה 5.

סוף דבר לאור כל המקובץ לעיל אני מורה על זיכוי הנאשמת מהעבירות שבכתב האישום.

משהמבקשת לא הפסיקה את השמוש האסור בפרק הזמן האמור בהתראה, נימסרה לידיה ביום 26.11.20 הודעה על הטלת קנס מינהלי בסך של 600,000 ₪.

תמצית טענות המשיבה: המשיבה מיתנגדת למתן הארכה המבוקשת על-ידי המבקשת.

20.2 "שיקול הנזק אינו מכריע" – כב' בית המשפט המחוזי מצא, שטענותיו של המערער מוקשות וכך הטעים ואמר כב' השופט דרויאן – גמליאל (סעיף 11 לפסה"ד): "פשיטא, שהפסקת השמוש תגרור נזק ממוני – אך מה באשר לרווחים שהופקו בשנים של שימוש אסור, ובפרט בתקופה בה היה כרוך המשך השמוש בביזוי החלטות ביהמ"ש? מכל מקום, הנזק הוא נזק ממוני, ולכן בר-פיצוי, ואינו יכול להצדיק היתר להמשך הפקתם של רווחים בנגוד לצוו שפוטי תקף". 20.3 "העדרו של אופק תיכנוני" – כב' בית המשפט המחוזי מצא בנוסף, כי המסמכים שהציג המערער אינם מלמדים כלל על שינוי במצב התיכנוני, וגם לא על קידום צפוי בטווח הנראה לעין, וכך נאמר שם (סע' 12 לפסה"ד): "גם-אם יקודם הליך התיכנון, שטרם החל, במהירות גדולה וללא כל עיכוב, תעבורנה שנים עד להשלמתו, ועוד פרק-זמן לא-ידוע להוצאת היתר, לאחר אישורה של תכנית מפורטת ... ועינינו הרואות: ששת חודשי הארכה, שהתבקשו בספטמבר 2022, חלפו להם כבר ולא השתנה דבר". 20.4 עוד הוסיף ואמר כב' בית המשפט המחוזי (סעיף 13 לפסה"ד): "מגמתה של ההלכה ברורה, לחידוד השמוש בצוי הפסקה והריסה שפוטיים כאמצעים יעילים ומהירים במאבק בהפרות של דיני התיכנון והבניה. אין קשר, וכך ראוי, בין הוצאתו של צו שפוטי לבין נהולו של הליך פלילי, שכן מטרותיהם שונות ואורך הנשימה הדיוני שלהם שונה. מטרתו של צו ההפסקה השפוטי איננה בבירור אשמה, הכרעה וענישה, אלא בפעולה מהירה למניעת המשכן של הפעילות האסורה וההכנסה הכרוכה בכך, (בנוסף לעצירת קביעתן של עובדות בשטח". נראה כאילו נאמרו הדברים ביחס למקרה דנן.

הנימוקים האמורים בפסק דינו של כב' בית המשפט המחוזי יפים בעניינינו, לא רק משום שעסקינן בבקשה דומה מאד לארכה, שמבוקשת ע"י מי שמבצע שימוש איסור באותם המקרקעין, אלא שלא מצאתי, כי מתקיימות במקרה שלפניי נסיבות פרטניות וחריגות, השונות מהמקרה אשר נידון שם, והמצדיקות העתרות לארכה המבוקשת.

...

בית המשפט המחוזי, מפיו של כב' השופט ע' דרויאן-גמליאל, דחה בקשת רשות ערעור על החלטתי הנ"ל, וביסס את החלטתו על מספר נימוקים, כדלהלן: 20.1 תחילה, בית המשפט מצא שיש בהתנהגות המבקש שם כדי להפגין זלזול בחוק ובהוראות בית המשפט.

בית המשפט מצא שם, כי דין הבקשה להידחות רק מטעם זה בלבד.

סוף-דבר: לאור כל האמור, דין בקשת הארכה להידחות.

משהמבקשת לא הפסיקה את השמוש האסור בפרק הזמן האמור בהתראה, נימסרה לידיה ביום 14.6.20 הודעה על הטלת קנס מינהלי בסך של 600,000 ₪.

תמצית טענות המשיבה: המשיבה מיתנגדת למתן הארכה המבוקשת על-ידי המבקשים.

16.2 "שיקול הנזק אינו מכריע" – כב' בית המשפט המחוזי מצא, שטענותיו של המערער מוקשות וכך הטעים ואמר כב' השופט דרויאן – גמליאל (סעיף 11 לפסה"ד): "פשיטא, שהפסקת השמוש תגרור נזק ממוני – אך מה באשר לרווחים שהופקו בשנים של שימוש אסור, ובפרט בתקופה בה היה כרוך המשך השמוש בביזוי החלטות ביהמ"ש? מכל מקום, הנזק הוא נזק ממוני, ולכן בר-פיצוי, ואינו יכול להצדיק היתר להמשך הפקתם של רווחים בנגוד לצוו שפוטי תקף". 16.3 "העדרו של אופק תיכנוני" – כב' בית המשפט המחוזי מצא בנוסף, כי המסמכים שהציג המערער אינם מלמדים כלל על שינוי במצב התיכנוני, וגם לא על קידום צפוי בטווח הנראה לעין, וכך נאמר שם (סע' 12 לפסה"ד): "גם-אם יקודם הליך התיכנון, שטרם החל, במהירות גדולה וללא כל עיכוב, תעבורנה שנים עד להשלמתו, ועוד פרק-זמן לא-ידוע להוצאת היתר, לאחר אישורה של תכנית מפורטת ... ועינינו הרואות: ששת חודשי הארכה, שהתבקשו בספטמבר 2022, חלפו להם כבר ולא השתנה דבר". 16.4 עוד הוסיף ואמר כב' בית המשפט המחוזי (סעיף 13 לפסה"ד): "מגמתה של ההלכה ברורה, לחידוד השמוש בצוי הפסקה והריסה שפוטיים כאמצעים יעילים ומהירים במאבק בהפרות של דיני התיכנון והבניה. אין קשר, וכך ראוי, בין הוצאתו של צו שפוטי לבין נהולו של הליך פלילי, שכן מטרותיהם שונות ואורך הנשימה הדיוני שלהם שונה. מטרתו של צו ההפסקה השפוטי איננה בבירור אשמה, הכרעה וענישה, אלא בפעולה מהירה למניעת המשכן של הפעילות האסורה וההכנסה הכרוכה בכך, (בנוסף לעצירת קביעתן של עובדות בשטח". נראה כאילו נאמרו הדברים ביחס למקרה דנן.

הנימוקים האמורים בפסק דינו של כב' בית המשפט המחוזי יפים בעניינינו, לא רק משום שעסקינן בבקשה דומה מאד לארכה, שמבוקשת ע"י מי שמבצע שימוש איסור באותם המקרקעין, אלא שלא מצאתי, כי מתקיימות במקרה שלפניי נסיבות פרטניות וחריגות, השונות מהמקרה אשר נידון שם, והמצדיקות העתרות לארכה המבוקשת.

...

בית המשפט המחוזי, מפיו של כב' השופט ע' דרויאן-גמליאל, דחה בקשת רשות ערעור על החלטתי הנ"ל, וביסס את החלטתו על מספר נימוקים, כדלהלן: 16.1 תחילה, בית המשפט מצא שיש בהתנהגות המבקש שם כדי להפגין זלזול בחוק ובהוראות בית המשפט.

בית המשפט מצא שם, כי דין הבקשה להידחות רק מטעם זה בלבד.

סוף-דבר: לאור כל האמור, דין בקשת הארכה להידחות.

משהמבקשת לא הפסיקה את השמוש האסור בפרק הזמן האמור בהתראה, נימסרה לידיה ביום 21.6.20 הודעה על הטלת קנס מינהלי בסך של 600,000 ₪.

תמצית טענות המשיבה: המשיבה מיתנגדת למתן הארכה המבוקשת על-ידי המבקשת.

17.2 "שיקול הנזק אינו מכריע" – כב' בית המשפט המחוזי מצא, שטענותיו של המערער מוקשות וכך הטעים ואמר כב' השופט דרויאן – גמליאל (סעיף 11 לפסה"ד): "פשיטא, שהפסקת השמוש תגרור נזק ממוני – אך מה באשר לרווחים שהופקו בשנים של שימוש אסור, ובפרט בתקופה בה היה כרוך המשך השמוש בביזוי החלטות ביהמ"ש? מכל מקום, הנזק הוא נזק ממוני, ולכן בר-פיצוי, ואינו יכול להצדיק היתר להמשך הפקתם של רווחים בנגוד לצוו שפוטי תקף". 17.3 "העדרו של אופק תיכנוני" – כב' בית המשפט המחוזי מצא בנוסף, כי המסמכים שהציג המערער אינם מלמדים כלל על שינוי במצב התיכנוני, וגם לא על קידום צפוי בטווח הנראה לעין, וכך נאמר שם (סע' 12 לפסה"ד): "גם-אם יקודם הליך התיכנון, שטרם החל, במהירות גדולה וללא כל עיכוב, תעבורנה שנים עד להשלמתו, ועוד פרק-זמן לא-ידוע להוצאת היתר, לאחר אישורה של תכנית מפורטת ... ועינינו הרואות: ששת חודשי הארכה, שהתבקשו בספטמבר 2022, חלפו להם כבר ולא השתנה דבר". 17.4 עוד הוסיף ואמר כב' בית המשפט המחוזי (סעיף 13 לפסה"ד): "מגמתה של ההלכה ברורה, לחידוד השמוש בצוי הפסקה והריסה שפוטיים כאמצעים יעילים ומהירים במאבק בהפרות של דיני התיכנון והבניה. אין קשר, וכך ראוי, בין הוצאתו של צו שפוטי לבין נהולו של הליך פלילי, שכן מטרותיהם שונות ואורך הנשימה הדיוני שלהם שונה. מטרתו של צו ההפסקה השפוטי איננה בבירור אשמה, הכרעה וענישה, אלא בפעולה מהירה למניעת המשכן של הפעילות האסורה וההכנסה הכרוכה בכך, (בנוסף לעצירת קביעתן של עובדות בשטח". נראה כאילו נאמרו הדברים ביחס למקרה דנן.

הנימוקים האמורים בפסק דינו של כב' בית המשפט המחוזי יפים בעניינינו, לא רק משום שעסקינן בבקשה דומה מאד לארכה, שמבוקשת ע"י מי שמבצע שימוש איסור באותם המקרקעין, אלא שלא מצאתי, כי מתקיימות במקרה שלפניי נסיבות פרטניות וחריגות, השונות מהמקרה אשר נידון שם, והמצדיקות העתרות לארכה המבוקשת.

...

בית המשפט המחוזי, מפיו של כב' השופט ע' דרויאן-גמליאל, דחה בקשת רשות ערעור על החלטתי הנ"ל, וביסס את החלטתו על מספר נימוקים, כדלהלן: 17.1 תחילה, בית המשפט מצא שיש בהתנהגות המבקש שם כדי להפגין זלזול בחוק ובהוראות בית המשפט.

בית המשפט מצא שם, כי דין הבקשה להידחות רק מטעם זה בלבד.

סוף-דבר: לאור כל האמור, דין בקשת הארכה להידחות.