על פי העולה מהבקשה, כמו גם מחומר החקירה שהונח בפניי, בתאריך 29.1.23 בסמוך לשעה 23:50, נתפס לכאורה אחיו של המבקש, מר מוחמד ריאן (להלן: "הנהג"), כשהוא נוהג ברכב בריכוז האלכוהול בדגימת אויר נשוף שלו עמד על 662 מק"ג.
בהתאמה, נערכו לנהג שימועים, רישיונו נפסל למשך 30 ימים וגם הרכב הושבת, כאמור.
המשיבה מיתנגדת לבקשה וטוענת כי המבקש לא עשה כל שביכולתו למנוע את ביצוע העבירות.
כידוע, לא די באזהרה כללית כדי לצאת ידי חובה וכדי לעמוד בסייגים הקבועים בסעיף, יש צורך באזהרה ספציפית בנוגע לעבירות השכרות (ולעתים אף בה לא די, ר' עניין אמברם),
עוד בחנתי, טרם החלטָתי, את מצבו של הרכב, השמוש שנעשה בו במהלך היום יום, הפגיעה בחיי היום יום של המבקש על כל ההשלכות הכרוכות בכך והחלופות התחבורתיות העומדות בפני המבקש ומשפחתו לרבות שכירת רכב חלופי, ותחבורה ציבורית.
כאמור, הזיקה שבין המבקש לנהג במקרה זה הנה זיקה קרובה יחסית ומן הראוי שידע המבקש ושכמותו כי בעת מסירת הרכב לאחר חייבים לבוא בצדה תנאים ואזהרות נידרשות ויפים לעניין דבריו של כב' הש' סולברג בעיניין אמברם הנ"ל:
נדמה כי דרישה מבעל רכב לעשות ככל שביכולתו על מנת למנוע את ביצוע עבירת הנהיגה בשיכרות היא דרישה ראויה ובעלת חשיבות.
...
במקרה דנן, גם שיקולים אלה מביאים אותי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.
בנסיבות האמורות לעיל, לא מצאתי מקום להתערבות בהחלטת הקצין ואני דוחה את הבקשה.
