עניינו של פסק דין זה בשלוש תביעות; ביטול צו קיום צוואה מחמת פגמים צורניים ומהותיים, סילוק יד ותביעה כספית.
הנתבעים טענו שיש לדחות את הבקשה בשל טענת שהוי; לדבריהם במסגרת דיון שהתקיים ביום 4.4.17 הצהירה התובעת לפרוטוקול שהתברר לה על קיום הצוואה, ובמועד זה היה עליה להגיש היתנגדות למתן צו לקיום הצוואה; כך עולה גם ממכתבו של ב"כ מיום 19.4.17 אשר צורף לבקשה, ולא ניתן כל הסבר מניח את הדעת לשהוי.
התובעת לא עשתה כן ואף לא נתנה כל הסבר מניח את הדעת למחדלה זה.
אמנם, מקום בו נטען לפגם צורני הנטל להוכחת הצוואה לפתחם של מבקשי הצוואה, היינו הנתבעים וכפי שנקבע: "קיומו של פגם צורני מעביר את נטל השיכנוע להוכחת אמתות הצוואה על שכמו של המבקש" (ראה לעניין זה עמ"ש 36529-11-20, פורסם במאגרים).
...
הנתבעים טענו שיש לדחות את הבקשה בשל טענת שיהוי; לדבריהם במסגרת דיון שהתקיים ביום 4.4.17 הצהירה התובעת לפרוטוקול שהתברר לה על קיום הצוואה, ובמועד זה היה עליה להגיש התנגדות למתן צו לקיום הצוואה; כך עולה גם ממכתבו של ב"כ מיום 19.4.17 אשר צורף לבקשה, ולא ניתן כל הסבר מניח את הדעת לשיהוי.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות מצאתי לדחות את הטענה משלא הוכחה, זולת סך של 1,000 ₪ בו הודתה התובעת; עיון בפירוט תנועות הבנק של המנוח בבנק לבינלאומי מלמד שביום 1.12.16 חשבון הבנק היה ביתרת זכות בסך 17,247.49 ₪, וביום 15.3.17 יתרת הזכות בחשבון הייתה בסך 3,990.57 ₪.
לאחר שעיינתי בתצהירי התובעת ובכלל זה בנספחים שצורפו על ידה, מצאתי לקבל את טענתה בחלקה, ולקבוע כי בנוסף לסך של 28,196 ₪ שכאמור שולם מכספי הפיקדון, שילמה התובעת, לטובת הלוואת המשכנתא סכום נוסף של 35,347.35 ₪.
סוף דבר;
מכל המפורט לעיל, הנני קובעת כדלקמן:
אני דוחה את כל טענות התובעת וקובעת שצו קיום הצוואה מיום 23.8.17, תקף.
