התנגדות למתן צו ירושה עקב טענת אבהות

לאחר מותה של המנוחה המבקש 1 הגיש בקשה למתן צו ירושה, שאליה צרף תצהירי הסתלקות מהעזבון מטעם ילדיו, המבקשים האחרים.

בית המשפט המחוזי הדגיש כי ניתנה למבקשים כולם היזדמנות להשמיע את היתנגדותם לעריכת הבדיקה, וכי זו נדונה ונשקלה על ידי בית המשפט לעינייני מישפחה.

אכן, כל מקרה של בירור אמהות או אבהות כרוך במורכבות עובדתית ורגשית רבה (ראו גם: בע"ם 2936/07 פלוני נ' פלונית, פסקה 4 (25.3.2008); בע"ם 2685/11 פלוני נ' פלונית, פסקה 9 (13.3.2012)), אולם בכך בלבד אין כדי להצדיק הענקת רשות ערעור בגילגול שלישי.

...

עם זאת, יש לקוות כי המבקשים והמשיב, שהם כולם בני משפחה אחת, ימצאו בסופו של דבר את הדרך להשכין שלום ביניהם.

סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית.

ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

בנסיבות העניין, תביעת האבהות נמחקה, ראו פרוטוקול הדיון מיום 27.7.20 משמעות מחיקת תביעת האבהות על ההיתנגדות למתן צו ירושה לאחר שהנתבע חזר בו מבירור תביעת האבהות, במסגרתה ביקש להוכיח היותו בנו של המנוח, אין לו כל מעמד להיתנגד לבקשת התובעים לצוו ירושה.

...

לסיכום, לאור האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי טענות הנתבע נטענו אך כדי לעכב קבלת צו הירושה שהתובעים זכאים לקבל, כבר כמעט 24 חודשים.

סוף דבר, אני קובעת כי אין לנתבע מעמד להגיש התנגדות לבקשת התובעים, ילדי המנוח, ר' א' ז"ל, לקבל צו ירושה.

לאור האמור, אני דוחה את ההתנגדות.

ביום 25.3.18 הגישה הנתבעת היתנגדות לבקשת התובעת למתן צו ירושה, ת"ע 3699-09-18 לטענת הנתבעת בהתנגדותה, התובעת אשר יודעת היטב כי היא הייתה אישתו של המנוח מזה 25 שנה וכי היא אלמנתו, הגישה בקשה עזת מצח וכוזבת, בה היא מעזה לטעון טענה שקרית ולפיה למנוח בעת פטירתו לא הייתה בת זוג ונישואיו "פקעו", תוך שהיא עצמה מצרפת לבקשתה מסמכים האומרים בבירור את ההפך מכך (הודעת הפטירה ותעודת הפטירה).

עוד אבהיר בפתח הדברים כי לא בכדי נסה בית המשפט למן תחילת ההליכים ולכל אורכם להביא הצדדים להסכמות בפרט נוכח הטענות שהועלו על ידי התובעים באשר לנסיבות הולדת של בנה של הנתבעת ושאלת אבהותו.

שנית, התובעת לא התייחסה כלל עניינית למהות הכספים שבחשבונות המנוח וסיווגם ואם 7 (3)5 – (1) אין בין אלה כספים אשר יש להוציאם ממסגרת האיזון לאור האמור בסעיפים לחוק הירושה, ובכלל זה כספים שהתקבלו בירושה וכספים ששולמו למנוח כגמלה בשל נזק טענה זו מקבלת משנה תוקף נוכח טענת הנתבעים בסעיף 59 לכתב הגנתם : "59.

...

₪ והמידתי שיש לפסוק בנסיבות העניין כשכ"ט הינו סך של 25,000 סיכום: לאור כל האמור לעיל: 151.1.

ההתנגדות לבקשה לצו ירושה שהגישה הנתבעת- ת"ע 3699-09-18 – נדחית.

תביעת התובעת לפסק דין הצהרתי מתקבלת בחלקה כך שנקבע כי התובעת זכאית לפסק דין הצהרתי באשר למגרש, אך תביעה לגבי הכספים בחשבונות הבנק נדחית.

טענות הנתבעת בכתב הגנתה בכתב הגנתה הנתבעת היתנגדה למתן צו לבדיקת ריקמות.

כפי שקבע כב' השופט א' זגורי בתמ"ש 71414-11-20 פלוני נ' פלונית (קטינה) ואח', נבו, ניתן ביום 8.8.21: "25... על פי האיסלאם, רק בנישואין נוצרת אבהות 'חוקית' ורק אבהות זו מולידה זכויות וחובות של אב וילדו בתחומי הירושה, האפוטרופסות והמזונות מכוח הדין הדתי (ראו: ע"א 3077/90 פלונית נ' פלוני, פ"ד מט(2) 578). לעומת זאת, ילד מוסלמי שנולד שלא מנישואיו הוריו נדון להיות בן בלי אב מבחינה משפטית וזכויותיו מכוח הדין הדתי הן אך כלפי אמו ודבק בו כתם חברתי (השופט סילמן בתמ"ש (קריות) 282/08 פלוני נ' פלוני (21/1/2009) [פורסם בנבו]). אותה פגיעה חברתית הושוותה בפסיקה לתווית של ממזרות בדין העברי (ראו שם). ניתן לפיכך לראות בחשש מפני פגיעה חברתית, תדמיתית ופסיכולוגית בקטין שייקבע לגביו שנולד שלא מקשר נישואין כחשש לשלומו שהוא בבדרך כלל בגדר ידיעה שיפוטית כללית ולא נידרשות ראיות מיוחדות לעניין זה. אין כימעט תסקיר סעד, פסק דין או עמדת אפוט' לדין בתיקים של אבהות במיגזר הערבי שאינם מתייחסים לסיכונים וחששות מפני פגיעות שכאלה בילדים שעניינם מתברר בפני בתי המשפט (ראו למשל סעיף 52.3 לפסק דינה של השופטת ענבל קצב-קרן בתמ"ש (חי') 347-05-16 פ. נ' ר. (9/3/2020) [פורסם בנבו]; פסק דינו של השופט סילמן בתמ"ש (קריות) 7920/06 פלונית נ' פלוני (2009) [פורסם בנבו]).

מטרת ההוראה בסעיף 28ד' לאזן בין האנטרס בידיעת זהות אביו של קטין ויחוסו שהיא חלק מ"האני" האישי, המשפחתי והחברתי של הקטין, וזכותו של הורה ביולוגי לדעת מיהו בנו, כמו גם האנטרס הצבורי בקביעת אבהות על יסוד הראיות המשכנעות ביותר – אינטרסים העומדים ביסוד מתן צו לבדיקה גנטית - לבין טובת הילד שלא לבצע בדיקה כאמור כאשר קטין נולד בתוך 300 ימים ממועד הנישואין, בשל החשש שתוצאה שלילית של הבדיקה תיפגע, בין היתר, בשיוכו המשפחתי ומעמדו המשפחתי והחברתי.

...

תגובת האם הנתבעת בתגובתה שהוגשה ביום 28.9.23 הודיעה כי היא מצטרפת לאמור בתגובת ב"כ היועמ"ש. דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עמדתי היא כי יש לאמץ את המלצות העו"ס מטעמיה, שכן לא שוכנעתי כי יש בעריכת בדיקה גנטית צורך ממשי הגובר על פגיעה בטובת הקטין שעלולה להיגרם כתוצאה מהבדיקה.

לנוכח מכלול האמור, אני דוחה את תביעת התובע.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 2,500 ₪ בתוך 30 ימים, שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום בפועל.

ביום 8.1.2008 ניתן צו ירושה אחר המנוח ע"י הרשם לעינייני ירושה, ללא כל היתנגדות.

ביום 7.10.2021 ניתן פסק הדין בהסכמת הצדדים כי: "[..] לאור הסכמת הצדדים ובקשתם והסכמת ב"כ פמת"א ניתן פסק דין הקובע כי המנוח *** ז"ל הנו אביו של התובע." בתיק היתקיימו 6 דיונים (אולם חלקם היו קשורים גם להליכים שכבר תמו כגון תיק האבהות), מתוכם דיון הוכחות אחד בשני ההליכים במאוחד, והוגשו סיכומים בכתב.

המבקש מוסיף כי להערכתו משיב 3 היה ער לקיומו של המבקש ולמעמדו כיורש ולכן כשלא הצהיר על כך, הוא גרם לכך שצו הירושה ניתן על תשתית עובדתית שגויה.

...

לטענת המשיבים, אף אם המבקש הינו יורש המנוח, התביעה הוגשה כ- 11 שנים לאחר שהמנוחים הלכו לעולמם וכ- 10 שנים לאחר שהמבקש ידע על פטירת המנוח, לכן יש לדחות את התביעה מכוח שיהוי כבד והתיישנות.

דיון והכרעה לאחר בחינת טענות הצדדים וראיותיהם, דין התביעה להידחות, כפי שיפורט להלן.

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.