לבסוף, ביקש את אישור מינויה של השמאית לעריכת שומה, וכן ליתן הוראות לצדדים להעביר את סכום עלויות הפירסום לידי כונס הנכסים על מנת שניתן יהיה "להתניע הליך קבלת הצעות".
הנתבעים השיבו לבקשת כונס הנכסים הנ"ל, הודיעו על היתנגדותם למינוי השמאית לאור חוסר סבירות הצעת המחיר, לשיטתם, ובקשו כי בית המשפט יורה על מינוי שמאי אחר בשכר נמוך או לחילופין להורות על הפחתת שכר הטירחה המוצע על ידי השמאית אותה הציע כונס הנכסים.
לטענתם, העובדה שחוות דעתו של השמאי אורמן נמוכה באופן משמעותי - 250% - מחוות הדעת השמאית שערך שמאי מטעמם בתחילת שנת 2017, מעידה על כך שישנה טעות באחת מחוות הדעת השמאיות ולכן יש להורות על מתן חוות דעת נוספת, במימון הנתבעים.
חוות הדעת של השמאי אורמן
כאמור לעיל, השמאי אורמן מונה לצורך מתן חוות דעת שמאית באשר לשווי המקרקעין נשוא ההליך, לאחר שהנתבעים היתנגדו לאישור שמאית אשר הצעת שכר טירחתה היה גבוה מדי, לטעמם.
...
לאחר שהבהרתי כי יש לקצוב תאריך יעד להגשת האסמכתא הנדרשת, או לקדם את הליך פירוק השיתוף בדרך של מכירה, מסר ב"כ הנתבעים כי "הנתבעים... רוצים להמתין להחלטה של יו"ר ולראות מה היא אומרת ולראות אם יכולים לקדם את העניין של החלוקה בעין על מנת שלא ייאלצו למכור את הקרקע... אני מאמין שבשבועות הקרובים נוכל לדעת להיכן הדברים מתקדמים..".
לנוכח הצהרה זו, ניתנה החלטתי בסיום הדיון, ובה קבעתי כי "מדובר בהליך שהחל את דרכו בבית המשפט לפני כשנה. נראה כי היה הרבה זמן לנתבעים לבחון את ההתכנות העקרונית של חלוקה בעין. על מנת לאפשר להם ניסיון אחרון לקדם את הפתרון המועדף על ידם, לא יינתן בעת הזאת פסק דין והוא יעוכב למשך חודש נוסף הכולל את ארכת הפסח. מובהר לנתבעים כי באם לא יוגש אישור עקרוני של הועדה המקומית שעל בסיסה ניתן יהיה לקבוע כי קיימת התכנות לאישור חלוקה בעין של המקרקעין, יינתן פסק דין המורה על פירוק השיתוף בדרך של מכירה, וימונה כונס נכסים לצורך כך. הודעה מטעם הנתבעים ניתן להגיש עד ליום 8.4.18."
הנתבעים לא הגישו כל הודעה בתוך המועד שהוקצב להם, ועל מנת שלא לגרום להם לפגיעה בלתי מידתית, ואף בהעדר בקשה לארכה, ניתנה החלטה נוספת ביום 18.04.18 בה נקבע כי בהעדר הודעה או בקשה מתאימה עד ליום 29.04.18, אניח כי לא הושגה הסכמה של ועדות התכנון לחלוקה בעין, ויינתן פסק דין תוך מינוי כונס נכסים.
"
[ההדגשה שלי - ר.ה.]
סוף דבר
לא הוכח כי ניתן לבצע חלוקה בעין של המקרקעין.
בנוסף, לא שוכנעתי כי פרסום נוסף של ההזמנה להצעת הצעות יוביל למקסום התמורה עבור המקרקעין, ובייחוד בשים לב לחובה לאזן בין הצורך למקסם את התמורה לבין הצורך שלא לפגוע באינטרס הציפייה של המציעים שהצעתם התקבלה.
כפועל יוצא, החלטתי מיום 21.05.19, בבקשה לאישור המכר, נותרת על כנה ואני שבה ומאשרת את הסכם המכר.
