המשיבים בתגובתם היתנגדו לבקשה ממספר נימוקים: הראשון, הבקשה הוגשה באיחור ממשי וניכר (המועד להגשת הבקשה חלף בסוף שנת 2021) ולא ניתנה כל ארכה נוספת בעיניין; השני, המבקש לא עמד בקריטריונים הקבועים לפסילת חוות דעת מומחה, דבר שיעשה במקרים חריגים בלבד; השלישי, הבקשה הוגשה זמן רב לאחר שהומצאה חוות הדעת לידי הצדדים ולמעלה משנה לאחר שהמומחה נחקר על חוות דעתו בבית המשפט; הרביעי, ד"ר הימן בחקירתו עמד איתן על דעתו כי אין צורך בבצוע איבחון נוירופסיכולוגי; החמשי, עדותו של ד"ר הימן הייתה ברורה והחלטית ולפיה המבקש אינו סובל כיום מנכות נוירולוגית ואין צורך בבדיקה נוספת לצורך קביעה זו.
המבקש הגיש תשובה לתגובה וטען כי לשיטתו הבקשה לא הוגשה באיחור ולמעשה המקרה שבפנינו, שבו המומחה חרג מתחום סמכותו וקבע נכות מתחום אחר וסרב להעזר במבחני עזר, הנו מקרה קלסי לפסילתו ולכל הפחות מינוי מומחה אחר תחתיו.
למעלה מן הצורך אדון בבקשה לגופו של עניין: פסילת חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט תיעשה במקרים נדירים בלבד, כגון אם קיים פגם היורד לשורשו של העניין שיש בו כדי לגרום לעיוות דין או אם מתעורר חשש למשוא פנים מצידו של המומחה.
בית המשפט התרשם במהלך חקירת המומחה הרפואי כי אין צורך בהפנייה לבדיקה נוספת או למינוי מומחה רפואי נוסף.
...
החלטת בית משפט קמא:
"ראשית, צודקת המשיבה בנוגע לאיחור בהגשת הבקשה. המועד חלף זה מזמן ואך ורק מהטעם הזה דין הבקשה להידחות. התביעה הוגשה עוד בשנת 2014 במסגרת הליך 45969-01-14 אשר נמחק ביום 21.12.21 בשל אי הגשת סיכומים. התביעה שבכותרת מהווה הליך מחודש. המומחה נחקר עוד ביום 5.7.21 ובתום הדיון ניתנה לתובע הרשות להגשת בקשה בעניינו בתוך 14 יום. התובע לא עשה כן ורק ביום 31.11.22 הגיש את בקשתו. למעלה משנה אחרי המועד! כאשר בבקשתו לא מפרט כלל את סיבות האיחור הקיצוני בהגשת הבקשה מלבד "בשל נסיבות שקצרה היריעה לפרטה כאן". בנסיבות אלה ולנוכח העדר כל נימוק מוצדק לאיחור, אין מקום לקבל את הבקשה.
לכן רק מטעם זה דין בקשת רשות הערעור להידחות.
לא בכדי פירטתי באריכות את השתלשלות האירועים בתיק, שכן עניין זה בעל משמעות של ממש במקרה כאן ואף אני סבורה כי יש ליתן לו משקל גבוה.
ראו בעניין זה דבריה של כב' השופטת וילנר בעניין פלוני, פסקה 23 :
"יתרה מכך, כאמור לעיל, בית המשפט ימנה מומחה נוסף כאשר נותר בלבו הוא ספק בנוגע ליכולתו להכריע בדבר מצבו הרפואי של התובע על בסיס הראיות וחוות הדעת הרפואית אשר הונחו לפניו. לפיכך, ההכרעה בבקשה למינוי מומחה נוסף היא בליבת שיקול הדעת של השופט היושב בדין. ".
אשר לבקשת רשות הערעור בנוגע לפסיקת ההוצאות – מדובר בהחלטה המנויה בסעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט- 2009, ומשכך אין מקום להידרש לעניין זה.
סוף דבר
דין בקשת רשות הערעור להידחות.