התנגדות לחתימה על פסיקתה בשל טעות חישוב והפרדת הוצאות

הועדה נדרשה אף להסדר החלקי שנחתם בין החברה למע"צ מיום 22.5.2006 ומתייחס לסכום פיצויים שאינו שנוי במחלוקת ביחס להפקעה בסך של כ-1,500,000 ₪ (הנושא הפרישי הצמדה וריבית מינואר 1998).

לעמדתן של המערערות, מסקנה זו מתבקשת הן לנוכח פרשנות המונח "זכות במקרקעין" בדיני ההתיישנות וסיווגה של תביעה לפיצויים כתביעה שאינה במקרקעין; הן לנוכח הפסיקה שעסקה בנושא והלכת גזית גלוב; הן לנוכח התכלית האנטי תכנונית של הסדר המס.

לחלופין ביקשו המערערות כי ככל שלא תיתקבל עמדתן יוחזר התיק לועדת הערר לקביעת שווי המכירה לפיו יחושב המס.

בעיניין זה נטען כי בנגוד להלכה הפסוקה, בשומת המשיב לא נוכו הוצאות פיתוח כנדרש; כי אי הגשת חוות הדעת מטעמן מקורה בטעות; כי היה מקום לקבל את חוות הדעת, שלא היתה בבחינת ראיה חדשה מבחינת המשיב; וכי למול הנזק שיגרם למשיב מהימשכות ההליך יש לבכר את הצורך בגביית מס אמת.

המשיב היתנגד לבקשה להוספת ראיות, וטען כי הטענות בעיניין שווי המקרקעין שעל בסיסו חושבה השומה אינן עומדות בהוראת סעיף 90 לחוק מסוי מקרקעין לפיו ניתן לערער על החלטה של ועדת ערר בבעיה משפטית בלבד.

כך סיכמה את הדברים הנשיאה נאור, ואביא מדבריה שנזכרו אף בפסק דינה של ועדת הערר: "מהפסיקה שנסקרה מזדקרת ההבנה ש'זכות במקרקעין' היא נכס מורכב, שאופן הניצול שלו ושוויו מושפעים מגורמים חצוניים ובהם זכויות בניה, הסכמי שכירות, מיקום, נכסים אחרים שבסביבה, נגישות – ועוד. המונח 'זכות במקרקעין' חולש לא רק על הקרקע ועל הבנוי עליה, אלא גם על 'דברים המחוברים אליה חיבור של קבע' ועל זכויות אחרות, שניתן לומר כי הם נטמעו במקרקעין ומהוים חלק בלתי-נפרד מהם. יש לבחון זכויות במקרקעין ונכסים אחרים בהתאם למהות הכלכלית האמיתית שלהם. אין להפריד באופן מלאכותי בין נכסים שהם זכויות במקרקעין לבין נכסים אחרים הנבלעים בזכות במקרקעין או נטמעים בה ואשר משפיעים על שוויהּ. כוחם של דברים אלה יפה לשורה ארוכה של נכסים כגון מחוברים, זכויות ונכסים בלתי-מוחשיים אחרים. באותה מידה אין להפריד גם נכסים אחרים באופן מלאכותי למספר חלקים או למספר רכיבים. אין מקום גם להכיר באופן מלאכותי בפעולות או במעשים שונים כ'נכסים'. המסקנה כי נכס פלוני נבלע למעשה בזכות במקרקעין או בנכס אחר והוא חלק ממנו משמעהּ כי הוא אינו נכס עצמאי וכי אין להכלילו ברשימת הנכסים של האגוד (בשלב הראשון). כתוצאה מכך אין צורך לסווגו במסגרת מיון הנכסים (בשלב השני) כזכות במקרקעין או כנכס אחר; וממילא אין גם מקום לבחון אותו בהתאם למבחניה של ההגדרה המרבה..." (שם, בפיסקה 21).

...

איני סבור כי יש להיעתר לבקשתן החלופית של המערערות להחזיר את הדיון בשווי המכירה לוועדת הערר, ולאפשר את הגשת חוות דעת השמאי מטעמן לצורך זה. סעיף 90 לחוק מיסוי מקרקעין קובע כי על החלטת ועדת ערר ניתן לערער בבעיה משפטית בלבד (ראו: ע"א 266/97‏ מנהל מס שבח מקרקעין חיפה נ' ווייסמן, פ"ד נז(3) 207 (2003)).

אי לכך, הערעור נדחה על כל חלקיו.

בין כך ובין כך – וככל הנראה, גם כך וגם כך – דין הערעור שלפנינו להידחות.

כמו כן הודיע כי הוא איננו מיתנגד להפרדה בין הסכום שנפסק בגין הוצאות משפט לסכום שנפסק בגין שכר טירחת עו"ד. לעומת זאת, התובע היתנגד למחיקת סעיף 5 לפסיקתה וטען כי בפסק הדין נקבע במפורש שהדירות שייכות לשני בני הזוג, וכי רישום שתי הדירות על שמה של גב' מלק בלבד נועד להלבין את הכסף הגנוב.

יש לפרט בפסיקתה בנפרד את הסכום שנפסק לטובת התובע בגין הוצאות משפט ואת הסכום שנפסק לטובתו בגין שכר טירחת עו"ד. בנסיבות העניין, בין היתר לנוכח טעות החישוב בפסק הדין, ומאחר שהתובע לא עמד על בקשתו לחתום על טיוטת הפסיקתה במתכונת שבה הוגשה (וראו לעניין זה גם סעיף 6 לתשובת הנתבעים מיום 29.7.21), לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות.

...

לפיכך, אני מורה על תיקון סעיפים אלה כדלקמן: בסעיף 102: הסכום 554,400 ₪ יתוקן ל-55,440 ₪ (בהתאם לחישוב שפורט בסעיף – שכר טרחה בשיעור 1.5% מהתמורה הכוללת בסך של 3,200,000 ₪ בגין שתי הדירות, בתוספת מע"מ בשיעור של 15.5%).

לפיכך, אני קובע שעל התובע להגיש פסיקתה חדשה לחתימה, אשר תכלול אך ורק את הסעדים הכספיים שניתנו בפסק הדין, בנוסחו המתוקן, בהתאם לסעיף 4 להחלטה זו. בפסיקתה יצוינו הסכומים שעל הנתבעים לשלם לתובע, ולא תהיה בה התייחסות לבעלות בדירות.

וכאמור בטופס ההזמנה עליו הוחתמו נציגי המשיבה, לא הייתה הפרדה בין סוגי הפינויים וההתייחסות הייתה לפי 400 ₪ לפינוי.

לדבריו ברור שהתובע יטען כי נגרמה טעות ועוות דין אך הוא לא הוכיח כי מדובר בסוג הטעויות ועוות הדין החמורים אליהם מתייחס הסעיף וכי גם המשיבה סבורה שהבורר טעה את לא קיבל חוות דעתו, או כי המשיבה אינה יכולה לכפור בחתימת עובדיה בטופס ההזמנה, אך לא מדובר בעילה המספיקה לערעור בהתאם לדרישות החוק.

המערער היתנגד לתיקון הטעות, וטען שלא מדובר בטעות סופר של הבורר אלא בטעות מהותית, חרף העובדה שהוא עצמו לא תבע סעד זה ואף לא דרש אותו במכתב ההתראה עובר להגשת התביעה.

מחומר הראיות עולה כי מדובר באותם תיעודים של כניסת חומר למטמנה ואני סבור כי בהתאם לדין בדבר קבלת ערעור על פסק בוררות וכן כי מבחינת חומר הראיות אין להתערב בפסיקת הבורר, הן לעניין התיקון, אשר הוכח כי בוצע כדין ובסמכות שכן מדובר בפסיקה על בסיס נתון שגוי, עליו התבססו חישובי הפצוי בפסק הדין והן לעניין פרשנותו באשר לדרישה כי החומר יפונה למקום מאושר, אשר הוגש תעוד באשר לפינוי אליו.

המערער ישלם למשיבה כדלקמן: את הוצאות העירעור בתוספת הפרישי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

...

מחומר הראיות עולה כי מדובר באותם תיעודים של כניסת חומר למטמנה ואני סבור כי בהתאם לדין בדבר קבלת ערעור על פסק בוררות וכן כי מבחינת חומר הראיות אין להתערב בפסיקת הבורר, הן לעניין התיקון, אשר הוכח כי בוצע כדין ובסמכות שכן מדובר בפסיקה על בסיס נתון שגוי, עליו התבססו חישובי הפיצוי בפסק הדין והן לעניין פרשנותו באשר לדרישה כי החומר יפונה למקום מאושר, אשר הוגש תיעוד באשר לפינוי אליו.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הערעור.

המערער ישלם למשיבה כדלקמן: את הוצאות הערעור בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

זמן קצר לאחר חתימת הסכם זה התגלעה מחלוקת בין המבקשת לבין המשיבה בנוגע לסכום הוצאות הפיתוח שעל המבקשת לשאת בהם.

על כן התבקש בית המשפט להפריד את הדיון באופן שבו תחילה יתמקדו הצדדים בהיבט המשפטי של המחלוקת – שאלת המועד הקובע לחישוב הוצאות הפיתוח, ובתוך כך בטענות הקשורות לדין ולמערכת ההסכמית בין הצדדים.

המשיבה היתנגדה תחילה לבקשה, אולם לאחר שהתקיים דיון לפני בית המשפט, הוסכם כי תחילה תנתן על ידי בית המשפט הכרעה בסוגיות המשפטיות המצויות במחלוקת בין הצדדים, וזאת על יסוד החומר הכתוב.

חריגה מכלל זה תיעשה רק במקרים שבהם שוכנע בית המשפט כי אם העירעור על ההחלטה יידון במסגרת העירעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה (סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; רע"א 7145/22 אגסי נ' בטר פלייס ישראל (ח.ת) 2009 בע"מ, פסקה 10 (1.12.2022); רע"א 6271/21 אורבניקס בע"מ נ' אסיה חדרה ישראל בע"מ, פסקה 7 (17.3.2022); רע"א 8305/21 סמאר נ' סמאר, פסקה 13 (9.3.2022)).

וכפי שנפסק למשל ברע"א 2856/12 כהן נ' מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (20.5.2012): "אכן, דחיית בקשת רשות העירעור עלולה ליצור מצב של ניהול הליכי סרק, אם תתקבלנה טענות המבקשים, או מי מהן, במסגרת העירעור בזכות על פסק הדין הסופי של בית משפט קמא, ככל שזה יוגש. אלא שזה המצב כל אימת שהערכאה הדיונית מחליטה לפצל את ההליך לשלבים. הנזק שיגרם כתוצאה מקיום הליכים מיותרים, ככל שיהיו כאלה, אינו מצדיק, ככלל ולמעט במקרים יוצאי דופן, סטייה מעיקרון היסוד שלפיו זמנו של העירעור הכולל השגות על החלטותיו השונות של בית המשפט, הוא בתום הדיון בתובענה כולה, על כל חלקיה. הנזק האמור ניתן, בדרך כלל, לפצוי באמצעות פסיקת הוצאות" (שם, פסקה 8; ראו גם: רע"א 9435/16 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון פלוני ז"ל, פסקה 6 (21.12.2016); רע"א 1629/15 המאגר הישראלי לביטוחי רכב נ' פלוני, פסקה 3 (19.5.2015); רע"א 4302/15 ג'מייע נ' ריבחי, פסקה 4 (15.7.2015); רע"א 7459/22 שירותי בריאות כללית נ' המרכז הרפואי שערי צדק, פסקה 7 (5.12.2022)).

...

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה.

הבקשה נדחית אפוא.

המשיבה טוענת שהמבקש אף מעלה טענות סותרות וחלופיות לפיהן מכחיש שחתם על הסכמי שכר הטירחה, שטר החוב והערת האזהרה, ולחילופין טוען שחתימתו הוצאה בנסיבות של ניצול והוא מנוע מלעשות כן. לטענת המשיבה, המבקש אף מעלה טענת זיוף גם ביחס ליתר נושיו במספר תיקים נוספים שמתנהלים או שהתנהלו כנגדו, ואף מציינת שבאחד מהמקרים הודה שאכן חתם על המסמכים לבסוף, וזאת לאחר שקודם לכן הגיש תלונה במישטרה בגין זיוף.

באשר לחישוב שכר הטירחה מבהירה המשיבה שתשלום שכר טירחה מופרד משעות הריטיינר ומצרפת לתשובתה לקט חשבוניות המעידות על התשלום הנפרד, משכך לטענתה לא ניתן ללמוד מהסכם שכר הטירחה אודות החוב הנטען.

לאור ההכרה הגוברת בחשיבותה החוקתית של זכות הגישה לערכאות, ומשום שנעילת שעריו של בית המשפט לפני בעל דין אינה דבר של מה בכך, רוככה במשך השנים הדרישה בפסיקה לקיומו של אותו "טעם מיוחד". אם מדובר בטעות אנוש שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זילזול בבית המשפט, יהיה מקום בנסיבות המתאימות להכיר בטעות שבדין כ"טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד.

בשולי הדברים אציין, כי קיימים מקרים בהם מוגשת בקשה לקבוע כי ההיתנגדות מוגשת במועד ובמקרים אלו קיימת מחלוקת בפסיקה באשר לשאלה - מי מוסמך לידון בבקשה כזו וגם בבקשה לעיכוב ו/או ביטול הליכים פעילים - רשם ההוצאה לפועל או בית המשפט (ראה והשווה: ת"ת 19512-02-15 א.א.י - רוטשילד יזמות ונכסים 2010 בע"מ נ' גולומביק (08.11.2015); רע"צ 62448-03-14 עופר ל. אלומיניום בע"מ נ' סנטרתריס בע"מ (08.05.2014); בר"ע (ת"א) 2137/08 ג'ודה ויקטוריה נ' וו.אס.אי בע"מ (26.08.2009)).

...

בסיכומיה טענה המשיבה שיש לדחות את בקשת ההתנגדות, ואם וככל שתתקבל ההתנגדות מתבקש לאפשר את קבלתה בכפוף להפקדת ערובה על מלוא החוב בתיק.

המסקנה היא, שתוקפו והאוטנטיות של הסכם שכר הטרחה השני מכוחו הוגש שטר החוב לביצוע, כמו גם מערכת היחסים בין הצדדים לרבות טענות הקיזוז, צריכים להבחן בהליך מסודר.

התוצאה היא, שיש ליתן רשות להגן, שכן בשים לב למכלול הטענות שנשמעו בין הצדדים, נכון הוא שהמחלוקות בין הצדדים יוכרעו לאחר שיוכחו כדבעי ולאחר דיון לגופן.

ב"כ המשיבה השיב לשאלה זו תשובה די מפתיעה שלפיה הערכתם היא שהעיקולים הם בשווי 15 מליון ₪: "לשאלת בית משפט מה עוקל ומה שווי העיקולים, אני מפנה לבקשה לעיקולים בטרם. שנית, אטען שאין לנו אינדיקציה לגבי שווי העיקולים אני קובע שזה תפקידו של חברי לטעון, הוא לא הפריח את יסוד ההכבדה הוא לא שאל אותה על העיקולים. בגלל כל העיקולים האלה שהוצגו בבקשה לעיקולים שנעמדים לפחות לאזור 15 מיליון ₪ ואפילו יותר". וראו גם בהמשך: "... שווי הנכסים החייב צריך להציג אותם, אנחנו לא יודעים מה שווי הנכסים" (שם, עמ' 26, שורות 5 ואילך).