בתצהירו טוען הנתבע, כי שלוש מישפחות מתוך ארבע מישפחות המתגוררות בבניין, אינן מיתנגדות לבנייה, וממילא אין למשפחת התובעים "זכות וטו" למנוע ממנו את הרחבת הבנייה.
התובע טוען, כי על פי תכנית מתאר מקומית רש/210, ניתן להקים מדרגות חיצוניות החורגות ממעטפת הבניין רק על פי אישור מיוחד מטעם הרשות המקומית, ורק כאשר המדריגות צמודות בשלמותן לבית, וקיים מרחק של שלושה מטרים מהבית השכן, בעוד שבעניינינו, גרם המדריגות שניבנה על ידי הנתבע ורעייתו חורג מקוו הבניה ומצמצם את שטח המקרקעין של התובעים.
לטענת הנתבע, התובעים בנו ביניין נוסף ששטחו 26 מ"ר, שנועד לשמש למבנה מגורים, הכולל דלת פלדלת ושני חלונות, ללא היתר, וחלקו אף פולש למדרכה הציבורית.
...
עם זאת, מדובר בבניה בהיתר, וסבורני כי סעד של הריסה יהיה בלתי מידתי (ראו הלכת נעמה לעיל).
אני סבור, כי ירידת ערך הנכס אינה מצדיקה את הריסת המבנה, והפער בין שוויו המקורי של הנכס לבין שוויו הנוכחי, ככל שקיימת, ניתן לפיצוי כספי, שיכומת על ידי בית משפט השלום.
סיכום
תוצאת הדברים היא, שעיקר התביעה נדחית, כמפורט לעיל.
