התנגדות להתראת פשיטת רגל של בעל שליטה בחברה

מכאן הבקשה שלפניי, בה נטען שמדובר בחברה חדלת פירעון, אשר חשבון הבנק היחיד שלה הוגבל עד ליום 24.12.2018 ועל זכויותיה בבנין נרשמו עיקולים במסגרת תיקי הוצל"פ. עוד נטען כי ישנו הכרח במינוי מפרק זמני כבר כעת, בשל החשש מפני הברחת נכסים על ידי הרוח החיה מאחורי פעילותה של החברה, מר אלי קצירי, שהוא אביו של בעל המניות הפורמאלי.

החברה מיתנגדת לבקשה.

הכנ"ר תומך בבקשה למינוי מפרק זמני מטעמיה, ומציין כי נגד אלי קצירי תלוייה ועומדת התראת פשיטת רגל שאמורה להתברר בחודש נובמבר הקרוב.

ראה גם את דברי ציפורה כהן, בספרה פירוק חברות (תש"ס- 2000), ע' 233: "מטרת המינוי של מפרק זמני היא להגן על מבקשי הפרוק מפני שינוי לרעה של מצבם. שינוי כזה יכול להגרם הן בעקבות הברחת נכסים על ידי נושאי המשרה בחברה ועל ידי שימוש בכספי החברה וברכושה לטובתם ולטובת אלה, שהם חפצים ביקרם, והן על ידי המשך הניהול הכושל על ידי בעלי השליטה, שדירדרו את החברה עד למצב של פירוק..." אגב כך יש לזכור כי צו פירוק זמני נושא בחובו משמעות מרחיקת לכת, שכן הוא כשלעצמו עלול ליגרור את קריסתה של החברה, מחמת תגובת שרשרת שעלול הפרוק הזמני להוליד אצל ספקים, נותני אשראי ולקוחות.

...

לא שוכנעתי כי מינויו של מפרק זמני יגרום נזק מיותר לנושים ולרוכשי הדירות.

כך גם לא שוכנעתי כי בנסיבות הענין ניתן להסתפק בסעד זמני מתון יותר, כפי שהציע ב"כ החברה.

ב"כ הכנ"ר הציע חמישה מועמדים לתפקיד, ונוכח הצעה זו, אני ממנה לתפקיד מפרק זמני לחברה את עו"ד עידו עינת, שנמנה על מועמדי הכנ"ר. ככל שלא יוכל ליטול על עצמו את התפקיד, ימונה כמפרק זמני עו"ד ערן קאופמן.

מבוא לאחר שבנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") הגיש ביום 23/08/17 בקשה להתראת פשיטת רגל כנגד מר גד זאבי, מונחת בפניי עתה בקשה שנייה שהוגשה על ידי הבנק, במסגרתה עתר הבנק לעיקול כספים אשר מגיעים ו/או עתידים להגיע לחברת מירג' פיתוח ישראל בע"מ (להלן: "חברת מירג' פיתוח") בגין עסקה למכירת חלק מהפעילות של בית חולים אלישע (להלן: "עסקת אלישע") וכן לעיקול כספים שמגיעים ו/או עתידים להגיע לחברת מירג' פיתוח ישראל נכסי נדל"ן בע"מ (להלן: "חברת מירג' נדל"ן") בגין עסקת מכר מקרקעין בלוד הידועים כגוש 3978 חלקה 6 (להלן: "עסקת המקרקעין בלוד"), וזאת על רקע טענת הבנק כי חברת מירג' פיתוח וחברת מירג' נדל"ן הן בשליטתו של מר גד זאבי (להלן: "מר גד זאבי") והכספים אשר יתקבלו על ידן, יגיעו לכיסו של מר גד זאבי או מי מטעמו, בעוד שמר גד זאבי חייב לבנק כספים בגין פסק דין חלוט שניתן כנגדו וכנגד חברה נוספת שבשליטתו – חברת Inpecos A.G (להלן: "חברת אינפקוס") בסך של 22,187,823 דולר של ארה"ב. לחילופין, ועל מנת שלא לפגוע בקיום העיסקאות, ציין הבנק כי הוא אינו מיתנגד שהעיקול יוטל על הכספים שישולמו בגין עסקת אלישע לחברת מירג' פיתוח, שכן לפי הנתונים שהוצהר עליהם חברת מירג' פיתוח עתידה לקבל ישירות סך של כ-15% בלבד מסכום התמורה של העסקה.

סבורני כי טענה זו של הבנק ניטל עוקצה, לאחר שנשמעה עדותו של מר גד זאבי (עמ' 60 לפרוטוקול הדיון מיום 13/09/17), כאשר הובהרו על ידו נסיבות מתן ערבותו, וכן הובהר על ידו כי הליכי התראת פשיטת הרגל בעיניין טנידה, במסגרתם ניתנו השעבודים, ניתנו בשל היותו של מר גד זאבי ערב לחוב של החברות כלפי טנידה, שהחובות כלפיהן קשורים ממילא להלוואות שהעניקה לחברה בבעלות הנאמנות, אשר הלוותה את הכספים לחברות, שרכשו את מניות בזק.

למעלה מן הצורך אציין, ובלא קשר לפן המהותי, כי ספק רב בעיניי אם האכסניה הראויה לדיון בשאלה בדבר השתוף בחובות הנה במסגרת הליך פשיטת רגל של חייב, לא כל שכן במועד שבו טרם נדונה היתנגדותו של חייב להתראת פשיטת הרגל.

...

סוף דבר לנוכח המסגרת הדיונית בה הוגשה הבקשה, בהיעדר תשתית ראייתית מספקת להוכחת עילה לכאורה לביסוס הטענה להרמת מסך על היבטיה השונים, ולאחר שלא סברתי כי הבנק עמד בנטל הוכחת יסוד ההכבדה, ומשמאזן האינטרסים אינו נוטה לטובת הבנק לנוכח השלכות צווי העיקול על צדדים שלישיים, סבורני כי אין מקום להיעתר בשלב זה לבקשת הבנק למתן העיקולים הזמניים על תמורות המגיעות לחברת המשיבות (חברת מירג' פיתוח, חברת מירג' נדל"ן וחברת אלישע), ואף לא על חלקן.

פועל יוצא מן האמור כי הנני מורה על ביטול צווי העיקול הארעיים שניתנו ביום 10/09/17.

בנסיבות העניין, סבורני כי יש לחייב את הבנק בהוצאות המשיבים.

המבקש 2 הוא בעל השליטה (74%) במבקשת 1 (להלן: "המבקשת" או "רונדל"ן") והיה גם בעל השליטה בחברת רון-פוד (100%).

כמו כן, ביום 31.12.2006 הגיש בנק דיסקונט לישראל בע"מ בקשה להמצאה של התראת פשיטת רגל נגד המבקש במסגרת בש"א 27119/06 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, והתראה על פשיטת רגל ניתנה על-ידי בית המשפט ביום 7.1.2007 (נספח 20 לכתב התשובה).

לטענת המשיב, מסמכים אלו הועברו במסגרת ניהול המשא ומתן בין הצדדים והם חיסויים, על-כן, מיתנגד הוא להגשתם ומבקש להורות כי אינם קבילים ולהתעלם מקיומם בתיק.

...

טענה נוספת שהעלו המבקשים היא, כי עד ליום 1.5.2011, עת שלח המשיב את דרישתו לפירעון מיידי, לא טען הוא להפרה של תנאי החשבון ועל כן הוא מושתק כיום מלטעון טענה זו. איני מקבל את הטענה.

בענייננו, במכלול טענות הצדדים, עדויותיהם והאסמכתאות שהובאו לפני, מצאתי את עמדת המשיב בעניין זה עדיפה, ובנסיבות אלה נדחית התובענה.

המבקשים ישלמו הוצאות המשיב בסך 25,000 ₪.

מייד לאחר ביטול צו הקפאת ההליכים שלח המבקש התראה למשיבים באמצעות בא כוחם לפרוע את חובם, אולם המשיבים לא עשו כן. המשיבים היתנגדו למתן ההתראה ולטענתם הם בעלי השליטה בחברת נידר.

ביחס לטענות שמעלים המשיבים כי יוכלו לתבוע מהמבקש כספים בשם החברה, טוען המבקש כי טענות אלו אינן רלבאנטיות ביחס לחובות נשוא הבקשה למתן התראת פשיטת רגל, שכן מדובר בחובות שכלל אינם קשורים לחברה או קשורים להקפאת ההליכים, אלא מדובר בחובות הנובעים מערבות אישית של המשיבים לצדדים שלישיים.

...

בעניין זה מקובלת עלי טענת המבקש, כי מדובר בחובות אישיים של המשיבים שאין להם קשר כלשהו להליך הפירוק או להסדר הנושים של החברה או לאפשרות שבעתיד, כאשר השליטה בחברה תעבור לידיהם, יוכלו להגיש תביעה כנגד המבקש, מה עוד שתביעה זו כרגע לוטה בערפל, אין לדעת את סכומה או על מה היא מתבססת, ועל כן גם לא ניתן להעריך את האפשרות שהמשיבים יזכו בתביעה שכזו כנגד המבקש.

לאור כל האמור, סבורני כי המשיבים לא עמדו בנטל הרובץ עליהם על פי הקבוע בסעיף 5(6) לפקודה, ועל כן אני מאשר את מתן ההתראה לפשיטת הרגל ודוחה את התנגדות המשיבים.

לאור האמור, אני מחייב את המשיבים בהוצאות המבקש בסכום כולל של 10,000 ₪.

מהות הבקשה ונימוקי ההתנגדות: כנגד החייב הוצאה התראת פשיטת רגל, בגין פס"ד אשר ניתן כנגדו ביום 28.7.96 בבימ"ש שלום בת"א לתשלום סכום קרן בסך של כ-464,000 ₪.

יש בהחלט מקום לטענתו של הבנק, כי לחייב אמור היה להיות מידע רלוונטי באשר למקום הימצאו של הרכב בהיותו בעל השליטה בחברה ומי שהרכב היה בשליטתו.

...

התוצאה מכל האמור לעיל היא, כי יש לעכב את הליכי הפש"ר עד למתן החלטה בבקשת ביטול פסה"ד אשר הוגשה על ידי החייב.

יתרה מזאת, מקובלת עלי טענתו של הבנק, כי מתוך מיסמכי החייב עולה שטענת הפרעון מתייחסת לתקופה שקדמה להסדר עם מירומית בשנת 2002.

גם טענתו של החייב כי הגיע להסדר עם הבנק, התבררה כלא נכונה, שכן החייב אישר במהלך חקירתו "אני לא אומר שהגעתי להסדר עם הבנק". מכל האמור לעיל, עולה כי אין בפי החייב טענת התנגדות לגופה כנגד הליכי הפש"ר. כמפורט לעיל, יעוכבו הליכי הפש"ר עד לקבלת החלטה בבקשתו של החייב לביטול פסה"ד. היה ויבוטל פסה"ד-תיתקבל היתנגדותו של החייב.