התנגדות להפקעת מקרקעין

כפי שקבע בית המשפט, יש לקרוא מכתב זה בהקשרו, והוא טרוניית הכשרת היישוב על שהיא נידרשת לשלם מס רכוש בגין המקרקעין משום שהם רשומים על שמה, בעוד אם היו המקרקעין רשומים על שם הערייה זו הייתה משוחררת ממיסים; ועל כן דרשה הכשרת היישוב אישור מאת הערייה על ההחזקה והשמוש במקרקעין על ידי האחרונה "עד שתתברר סופית הדרך להעברת[ם] לעירייה בהתאם לחוק ולהסכמים בינינו בנידון". כפי שציין בית המשפט המחוזי, "הכשרת הישוב צד ג', לא היתנגדה להפקעת המקרקעין או לרכישתם על ידי [הערייה]. עולה מתוך הפנייה הזו ש[הכשרת היישוב] היתנגדה להעברת המקרקעין ללא תמורה [לעירייה]. היא דרשה להגיע להסכם בדבר התמורה עבור המקרקעין, ובנתיים [שהעירייה] המחזיקה בפועל במקרקעין תשלם את מס הרכוש. אין במכתב זה כדי להוכיח שבין הצדדים היה הסכם שלפיו המקרקעין הנדונים יועברו [לעירייה] ללא תמורה או כנגד ויתור על דרישה לסלילת חלק רחוב שלא היה על [הכשרת היישוב] לסלול מלכתחילה" (ההדגשה במקור, ע'ב') (סעיף 43 לפסק הדין).

...

לא זה המקרה, ועל כן גם דין טענה זו להידחות.

סוף דבר, אם תישמע דעתי הערעור יידחה למעט השינוי בשיעור התשואה שלפיו יש לחשב את דמי השימוש ביחס לחלקה 84.

המשנה לנשיאה הנשיאה א' חיות: אני מסכימה לחוות-דעתה המקיפה של חברתי השופטת ע' ברון ולמסקנה המוצעת על ידה.

(-) ביום 28.4.1976 הודיע המערער בכתב למינהל, כי הוא מיתנגד להפקעת המקרקעין שכן רכש את המקרקעין מהמנוח ו"חלקה זו נטועה בעצי שקד והיא משמשת אותי לחקלאות", וכי הוא מיתנגד להפקעה מאחר שהמקרקעין משמשים לו מקור פרנסה.

...

אקדים ואומר כי דין הערעור להידחות.

אלא שכפי שנראה להלן, הלכת ארידור אך מחזקת את המסקנה אליה הגענו.

אשר על כן, דין הערעור להידחות.

בנסיבות אלה, הגישה התובעת היתנגדות להפקעת המקרקעין מכוח התוכנית (להלן: "ההיתנגדות").

...

הנתבעת אינה זכאית לחסות תחת הגנת הלכת ה"השתחררות", הפוטרת אותה מלקיים אחר הוראות ההסכם, בהיעדר כל ראיה ו/או הוכחה בדבר קבלת הוראה לפעול כן על ידי משרד התחבורה ו/או עלויות כלכליות ו/או כל סיבה אחרת בעטיה נשללה ממנה האפשרות הסבירה לעמוד בתנאי ההסכם, בהתאם- דין התביעה להתקבל במלואה.

סוף דבר לאור האמור לעיל, הנני קובעת כדלקמן : ניתן בזאת צו הצהרתי הקובע כי הנתבעת הפרה את התחייבותה בהסכם להקצות לתובעת 400 חניות בטח מרכז התחבורה.

לפיכך, הנני מורה לנתבעת לשלם לתובעת סך של 220,000 ₪ בגין שכר טירחה עורך דין (כולל מע"מ), וכן החזר בגין תשלום אגרת בית המשפט כפי ששולמה.

נטען כי בעקבות השימוע שנערך לעותר נדחתה הלכה למעשה היתנגדותו להפקעת המקרקעין לצורך בניית גדר הבטחון, ולכן אין לעותר אפשרות לנקוט בהליך אחר מלבד פנייה לבית משפט זה. העותר מדגיש כי אין לטעות ולחשוב שהוא נתן את הסכמתו להפקעת המקרקעין לצורך הקמת גדר הבטחון בהם, אלא ניתנה הסכמתו לשימוש המצומצם שעושים כוחות הבטחון ממילא בגג המבנה לתקופה קצובה.

...

כמו כן, שוכנענו כי נעשה מאמץ לצמצם ככל האפשר בנסיבות העניין את הפגיעה בעותר ובבני משפחתו, ומשכך כי מדובר בתוואי שעולה בקנה אחד עם עיקרון המידתיות.

זאת ועוד, לאחר שעיינו בחומר שהונח לפנינו, מקובלת עלינו טענת המשיבים כי העברת הגדר ממערב למלון, כפי שמציע העותר, תיצור נקודה מסוכנת מבחינה ביטחונית (בשים לב לגובה מבנה המלון ביחס לגובה המבנים האחרים בסביבתו) שממנה עלולים לפעול מפגעים פוטנציאליים.

אשר על כן, העתירה נדחית.

בין הערייה לבין יחזקאל ****, הושג הסדר פשרה לפיו כנגד התחייבותו של יחזקאל **** שלא להיתנגד להפקעת המקרקעין ומסירת החזקה בהם, ישולמו לו פיצויים בגין ירידת ערך המקרקעין בעקבות אישור התכנית, לפי סעיף 197 לחוק התיכנון והבניה התשכ"ה - 1965(להלן:"חוק התיכנון והבניה"), בסך השווה ל- 205,000 דולר ארה"ב; פצויי הפקעה כאמור בסעיף 190 (א) לחוק התיכנון והבניה, בסך השווה ל- 185,000 דולר ארה"ב, ופצוי בגין הוצאות ההליך המשפטי, בסך השווה ל- 25,000 דולר.

...

כדברי כב' השופטת ד"ר פלפל: "המסקנה המתבקשת העולה מהשתלשלות העניינים המתוארת לעיל היא שהסיכום בין ראש העירייה לבין התובע 2 (מר **** - ב.ט) לא השתכלל בסופו של דבר לכדי הסכם מחייב על פי דין, לאור אי קיומו של התנאי בדבר אישור מועצת העירייה; ומכאן שעתירת התובעים לקבלת פיצוי בסך 2 מיליון דולר בגין הפקעת הנכס בהתבסס על אותו סיכום, נעדרת עיגון משפטי ואני דוחה אותה". כן נקבע כי העתירה לפיצויים מכח דיני ההפקעה, חורגת מכתבי הטענות וכי "המסקנה המתבקשת העולה מתיאור הדברים היא שהמקרקעין הופקעו כדין ומטרת ההפקעה מומשה זה מכבר. בנסיבות אלה אני דוחה את עתירת התובעים להשבת המקרקעין לידיהם באשר סעד זה אינו רלבנטי עוד, כיום" .

מקובלת עלי טענת המשיבה כי היתה נכונה לשלם למבקשים את הסכום שאינו שנוי במחלוקת, כחובתה על פי סעיף 9 א' לחוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור, התשכ"ד- 1964 (להלן:"החוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור"), כפי שאף הוצהר על ידה במהלך ההתדיינות בתביעה הקודמת (עדות גזבר הערייה בעמ' 51 לפרוטוקול הדיון בתביעה הקודמת וסעיף 61 לסיכומי העירייה בתביעה הקודמת, נספח 19 לכתב התשובה), אלא שהמבקשים לא פעלו להמצאת אישורי המס הנדרשים, בהתאם להוראות סעיף 11 (א) לחוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור, הקובע כדלקמן: "תשלום הפיצויים או הפקדתם אצל האפוטרופוס הכללי לפי סעיף 8 לא ייעשה אלא לאחר ששולמו המיסים, הארנונות ותשלומי החובה האחרים החלים עד מועד הרכישה, על הזכויות שנרכשו וכן מס שבח מקרקעין החל בשנת הרכישה". אמנם התגלעה בין הצדדים מחלוקת בשאלה מהו סכום הפיצוי שאינו שנוי במחלוקת, כמשמעו בסעיף 190 (א) (5) לחוק התכנון והבניה, אך המבקשים לא הוכיחו כי מחלוקת זו או אי ידיעתם מהו הסכום שאינו שנוי במחלוקת לשיטת המשיבה, מנעה מהם להמציא למשיבה את אישורי המס הנדרשים על מנת לקבל את הסכום שאינו שנוי במחלוקת, לשיטת המשיבה.

המועד הקובע לשומת פיצויי ההפקעה אין בידי לקבל טענת המבקשים כי הינם זכאים לפיצוי הפקעה, ממועד ההפקעה הראשונה.

נוכח קביעתי כי במסגרת תביעה זו, זכאים המבקשים לפיצוי הפקעה בלבד, ללא התייחסות למרכיב הפיצוי בגין ירידת ערך המקרקעין כתוצאה משינוי ייעודם בעקבות פרסום התכנית על פי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה - אין בידי לקבל חוות דעתו של השמאי שרים.