התנגדות להיתר מזגנים על גג חניה

נכון שהתקנת מזגנים על הגג ללא קבלת אישור של המשכיר, מציגה נזק שגרמת לגג? ב"כ הנתבע: אני מיתנגד לכל הרחבת חזית.

נכון שבנוסף לדק הזה חונים אופנועים שבאים אליך לשם, בלי היתר, בשטח של המשיכר? מי אמר שהם שלי.

...

שאלך לפי מה שאני מקבל בין 15.9 ל-15.11 וכך עשיתי, באתי לדיירים ויצא לי לפי 43 אג' וכתוב קווט"ש זה 72 אגורות.

יש לו שעון חשמל גם כן. יש לו כלים חשמליים? כן. מציג דרישת תשלום שלך שחישבת לפי 43 אגורות, לטעמנו זה שיעור ממוצע של קווט"ש שאנו צריכים לשלם, איך אחרי דרישה שלנו קווט"ש ירד, מה שלא נעשה.

בגין כל חובות העבר של הנתבע לתובע, ישלם הנתבע לתובע סך של 56,000 ₪ וזאת בחמישה תשלומים חודשיים שווים ורצופים כ"א ע"ס 11,200 ₪.

גדר המחלוקת נקבעת בכתבי הטענות ואין מקום להתיר העלאת טענות חדשות, לראשונה, בסיכומים, כאשר היתנגדות להרחבת חזית הועלתה במועד (ראו: עמוד 6 לפרוטוקול, עמוד 27 לפרוטוקול שורה 12).

עוד מצא המומחה בכל הקשור למבנה החניה כי: - קיים מזגן על גג מבנה החניה, אשר התקנתו לא הושלמה בעת הסיור.

בכל הקשור למזגן - הגם שעל פניו אין צורך באישור לצורך התקנתו; בנסיבות, ובכלל זה בשים לב למצג שהוצג ללהב ערב החתימה כי המבנה ישמש לחניה; ועדות המומחה לעניין זה - מצאתי להורות על הסרתו.

...

מנגד, לאחר תחילת הבניה, הצדדים כבר נמצאים בעיצומו של סכסוך מתמשך, וההתנהלות שהוכחה לפני לא מתיישבת עם הגעה לסיכום, ולו ביחס לאינטרס משותף.

לפיכך, דין הטענה להידחות.

סוף דבר אשר על כן, דין שתי התביעות להתקבל בחלקן.

· בנו ללא היתר, תוספת בגודל של 1 מ"ר בחלק הדרומי של דירת מישפחת ביטון, סמוך למדרגות הכניסה לדירות של התובעים; · בנו ללא היתר, מרתף בגודל של 100 מ"ר בקומת המסד של הבית המשותף; · תפסו שלא כדין את החזקה בחצר משותפת בשטח של 48 מ"ר באמצעות גידור, זאת עד לקו הגבול הצפוני של הבית המשותף; · מר ביטון מפעיל בדירתו נגרייה ללא היתר כדין, תוך גרימת מפגעים סביבתיים, בריאותיים ותברואתיים משמעותיים וחמורים הפוגעים באיכות חייהם של התובעים; · התקינו ללא הסכמה ו/או אישור התובעים – מצלמות במספר מקומות בבית המשותף, המכוונות לדירות התובעים ועוקבות אחר הנעשה על ידם, וכתוצאה מכך הן גורמות לאי נוחות ופגיעה קשה בפרטיות התובעים; · התקינו על גג הבית המשותף 4 יחידות מזגנים ו- 2 קולטים סולריים של דוד שמש, אף זאת ללא היתר.

בנסיבות אלה, בהעדר היתנגדות של מר ביטון כפי הצהרתו לפרוטוקול למעבר של מישפחת חניה מתוך החצר שבצד הצפוני (שהוא חלק מהרכוש המשותף) [ראו עמ' 131 לפרוטוקול, שורות 14-27], הרי שזכותה של מישפחת חניה לעבור ולהכנס לדירותיה דרך חלקה 107, ובידה האפשרות, ככל והיא מעוניינת, לבקש היתר כדין ו/או אישורים, ולסלול בחלקה 107 שביל גישה בחלק הצפוני שבחצר שליד דירת מישפחת ביטון, ולחברו לשביל הגישה המערבי שממנו היא נכנסת כיום לדירותיה, זאת מבלי להשיג את גבול חלקה 106.

אם כן, איני מצליחה להבין הכיצד מרשה לעצמו מר ביטון לטעון כי מישפחת חניה עושה שימוש בלעדי בגגות של הבית המשותף, לרבות בגג של תוספת הבניה, מקום שהוא בעצמו טוען כי השמוש שהוא עושה בגגות הוא שימוש סביר, ומודה כי הוא משתמש בגג של תוספת הבניה ! די באמור עד כה כדי ללמד כי גם מר ביטון עושה שימוש בגגות ובכך טענתו לעניין שימוש בלעדי ע"י מישפחת חניה בגגות נסתרה על ידי מר ביטון עצמו.

...

לעניין התביעה של ביטון (ת.א. 14669-09-13), הרי שזו מתקבלת באופן חלקי, כלהלן: 82.1.

התביעה של מר ביטון נגד משפחת חניה (הנתבעים 5-7 ) נדחית על כל מרכיביה, בכפוף לכך שלדיירי הבית המשותף יינתנו מפתחות השער המוצב בחדר המדרגות בצד המערבי של הבית המשותף.

התביעה של מר ביטון נגד משפחת אדרי (הנתבעים 1-2) מתקבלת באופן חלקי בלבד ובהתאם ניתן בזה צו כאמור בסעיף 79 לעיל.

· ביצוע עבודות גמר באותה יחידת דיור שכללו פתיחת חלונות ודלת, התקנת דוד שמש וקולטים על גג המבנה, התקנת מזגן ומדחס וחיבור לבלוני גז. בגין המיוחס להם בכתב האישום, ניתן נגד הנאשם ואישתו גזר דין אשר הטיל עליהם, בין היתר, צו להתאמת החריגות להיתר הבניה של הנכס (על ידי הכשרה או הריסה), ביחס לכל הבניה המתוארת לעיל.

הוא טען שלמעשה העד-המתלונן בא בידיים לא נקיות, לאחר שקבל היתר לקירוי החניה שמבניה זהה לחניה של הנאשם, היתר שבדיעבד מתברר שלא הגיע לו, ועתה הוא מיתנגד למתן היתר זהה לנאשם.

...

ולענין הענישה המוצעת בגדר הסדר הטיעון – כאמור, אף שזו נוטה לצד המקל, באתי למסקנה כי אין מדובר בהסדר טיעון בלתי סביר בעליל או כזה החורג באופן קיצוני מנורמת ענישה, באופן המחייב את אי כיבודו.

לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א. קנס כספי בסך 1,500 ₪ שישולם עד ולא יאוחר מיום 25.3.20.

אני מחייב את הנאשם לחתום על התחייבות בסך 7,500 ₪ להימנע מעבירה אותה ביצע למשך שנתיים מהיום.

סמוך לחתימת חוזה השכירות וכחלק מבחינה ובדיקות שערכה המבקשת האם המושכר מתאים לחנות שבקשו לפתוח והאם יש מקום להצבת מנועים למקררים ולמיזוג אוויר, נמצא כי סמוך לקיר החצוני של המושכר קיים שטח ריק שסמוך אליו מופעלת חנות מכולת וכן גג המבנה פנוי וריק.

ביום 14.7.14 הגישה המבקשת הודעה לפיה המנועים שהותקנו בחצר הוזזו כך שאינם בשטח המשיבים ובכל הנוגע למנועים על הגג יש אישור של בעלי תת חלקה 3 להצבתם וכן בהתאם לתקנון זכאים בעלי תת חלקה 3 להניח מתקנים על הגג והם מחויבים להסירם רק בעת בניה או עם קבלת דרישה מעריית רעננה.

המשיבים היתנגדו בטענה של הרחבת חזית.

נוסף בזאת, המבקשת לא הציגה כל בסיס שבדין או בפסיקה שיש בו בכדי לתמוך בטענתה זו. סעיף 55(ג) לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969 קובע: "בעלי הדירות רשאים לקבוע בתקנון, כמשמעותו בסימן ג' לפרק זה (להלן – התקנון), שחלק מסויים של הרכוש המשותף יהיה צמוד לדירה פלונית, ובילבד שלא יקבעו זאת ביחס לחדרי מדרגות, מעליות, מקלטים ומיתקנים המיועדים לשמש את כל בעלי הדירות; הוצמד חלק מסויים מהרכוש המשותף לדירה פלונית, לא יחולו עליו הוראות פרק זה בנוגע לרכוש המשותף, ודינו לכל דבר כדין הדירה שאליה הוצמד." מכאן, אנו למדים כי גג הבית ו/או התקנת יחידת מנוע של מזגן על הגג שתשמש בעל נכס מסוים, אינם נמנים עם אותם חלקים של הרכוש המשותף שהצמדתם אסורה על פי חוק.

...

לאחר דין ודברים, סוכם כי המבקשת תשלם למשיבים עבור השימוש בשטח בו הציבו את המנועים באמצעות תרומה של 5,000 ₪ לבית הכנסת איצקוביץ' בבני ברק והמבקשת מתחייבת לפנות את המנועים כשתסגור את החנות או כאשר המשיבים יזדקקו לשטח בו מוצבים המנועים.

איני מקבל את טענתם זו של המשיבים בסוגיה זו. ובמה דברים אמורים, טענתה של המבקשת לעניין מתן הרשאה עלתה עוד במסגרת תצהירה בבקשת הרשות להתגונן ובשלב זה וכפי שצוין לעיל, אין המבקשת נדרשת לשאלה כיצד תוכיח טענתה זו. המבקשת העלתה בהודעתה מיום 14.7.14 טענה לכך שעל פי דין לא ניתן להצמיד את כל הרכוש המשותף מבלי להותיר ולא שטח זעיר למתקנים המשמשים את היחידות.