הנתבע 7, הבעלים של אחת מ-23 יחידות בבית המשותף הבנוי בחלקה 147, ביקש אף הוא לדחות את התביעה על הסף, בציינו, בין היתר, כי עצם רישום הבית המשותף בחלקה 147 שולל אפשרות לבצוע פירוק שתוף, ואין לתובע כל עילה לפירוק שתוף.
הנתבעת 31 הודיעה לבית המשפט כי "אינה מיתנגדת להליך פירוק השתוף במיבנן מספר ... 3".
הנתבע 32, בעליה של תת חלקה 3 בחלקה 147, טען בכתב ההגנה כי ככל שחלקה 147 אכן מאוחדת עם חלקת התובע, וניתן לפעול במסגרת של פירוק שתוף גם ביחס לחלקתו, הוא לא יתנגד לפירוק השתוף, ובתנאי שפירוק השתוף ייעשה בדרך של עסקת קומבינאציה, באופן שיוותר לו "נכס כנגד הנכס שיש לו כעת".
הנתבעים 33-34, בעליהם של חלקה 148, הודיעו לבית המשפט כי "אינם מתנגדים להגיונה של התובענה, בכפוף לכך שהנכס של הנתבעים מאוכלס בחלקו ע"י דיירים מוגנים, ואין בתובענה פיתרון למימושו במסגרת התובענה, הפותר את זכויותיהם של הדיירים המוגנים והמוסכם ע"י הנתבעים הנ"ל. באין פיתרון כזה, לא ניתן לבצע את תכלית התובענה".
הנתבעים 35-40 טענו בכתב ההגנה כי התביעה "חסרת כל בסיס משפטי או עילת תביעה", שכן "אין מדובר במבנן בהתאם להוראות חוק התיכנון והבנייה, לא היה כלל תהליך של איחוד וחלוקה, אין טבלאות איזון ואין שמאות הנוגעת לטבלאות איזון, החלקות נשוא התביעה כולן הנן חלקות נפרדות, מחולקות בעין, בעלות מבנים עצמאיים, המאוכלסים ע"י עשרות מישפחות, בתי עסק ומשרדים פעילים, ומשכך אין כלל בסיס לתביעה".
הנתבעת 42, עריית רעננה, בעליה של תת חלקה בחלקה 147, ביקשה אף היא לסלק את התביעה על הסף, שכן אין כל שותפות קניינית בינה ובין התובע או עם יתרת הנתבעים בתיק, אלא "קשר תיכנוני בלבד".
התובע הגיש כתב תשובה לכתבי ההגנה.
ברע"א 1099/21 הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ נ' אקסטרה פיתוח וייזום בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 17.11.21) ציין בית המשפט העליון לאחרונה:
"סילוק על הסף הוא סעד קצוני המביא למחיקה או לדחייה של תובענה טרם התבררה לגופה, ומשליך הוא על זכות הגישה לערכאות. על כן, סעד כאמור שמור למקרים מיוחדים ויוצאי דופן שבהם ברור כי גם אם יוכחו מלוא הטענות בכתב התביעה, אין אפשרות, ולו קלושה, כי התובע יוכל לקבל את הסעד המבוקש על ידו ... דברים אלה נכונים ביתר שאת ביחס לסילוק תובענה על הסף מחמת העדר עילה, שאז נידרש להראות כי "התביעה על פניה אינה מגלה ולו צל של עילה" .
...
כמובן שבית המשפט המחוזי היה ער לקושי לכאורה העולה מהקביעה כי פירוק שיתוף יבוצע גם על מגרש שטרם נרשם כיחידת רישום חדשה, ונימק:
"סבורני שעל הבעייתיות האמורה, ניתן להתגבר על דרך פרשנות בצמצום של פסק הדין בעניין קדמאני, באופן שתחולתו תהיה לאותן נסיבות בהן הזכויות העומדות לפרוק וחלוקה נובעות מחוק המקרקעין ועל פיו ואולם, לא תחול במקרה בו הזכויות נשוא החלוקה אין מקורן בחוק המקרקעין, שאז ניתן לראות גם במגרש תכנוני בגדר יחידת מקרקעין שהינה מושא לפירוק שיתוף בהתאם לחוק המקרקעין. הנני סבורה כי פירוש כאמור מתבקש הן לאור שינוי המדיניות השיפוטית ... והן לאור התפתחות החקיקה במסגרתה הוכרה זכות הקניין מפורשות כזכות יסוד וזאת, במסגרת חוק יסוד - כבוד האדם וחירותו...".
אם כך, על פי החלטת בית המשפט המחוזי בעניין קעניג, חרף הכלל שנקבע בעניין קדמאני, במקרה בו מקור הזכויות נשוא החלוקה אינו חוק המקרקעין, ניתן לראות גם ב"מגרש תכנוני" בגדר יחידת מקרקעין שהינה מושא לפירוק שיתוף בהתאם לחוק המקרקעין.
בעניין כאן, מתבקשת המסקנה שאין בנמצא תכנית איחוד וחלוקה של חלקותיהם של הצדדים להליך כאן, שכן תכנית רע/185/1 או תכנית רע/3000 אינן תכניות איחוד וחלוקה, ובכל מקרה הן לא שינו את מערך הזכויות הקנייניות של הצדדים, כפי שהוא מופיע בפנקס רישום המקרקעין.
סיכומו של דבר
הבקשה מתקבלת והתביעה תימחק.
