בפני בקשה שהגישה המבקשת, התובעת בתביעה דנן, להעברת הדיון בתיק לבית משפט השלום בתל אביב-יפו מחמת העידר סמכות מקומית של ביהמ"ש זה לידון בה.
עסקינן בהתנגדות לבצוע תובענה על סכום קצוב ע"ס של 18,988.36 ₪ בגין אי עמידת המשיב בתשלומים החודשיים כמוסכם בהתאם להסכם ההלוואה אשר נחתם באמצעות אתר האנטרנט של המבקשת.
...
זאת, אף אם אותו בית משפט אחר גם הוא בעל סמכות מקומית לדון בתביעה שטרית זו.
ודוק: כפי שקבע בית משפט קמא, מקום בו מוגשת לבית המשפט הנעבר בקשה להעביר את הדיון בתובענה לבית משפט אחר, בשל חוסר סמכות מקומית, ובית המשפט הנעבר מוצא כי הוא אכן איננו מוסמך מקומית לדון בתביעה, עליו להיעתר לבקשה והוא איננו כפוף לכלל של "לא יעבירנו עוד", הקבוע בסעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט, שכן העברת הדיון אליו לא נעשתה על ידי בית משפט, אלא על ידי רשם ההוצאה לפועל.
סבורני כי יש לראות במבקשת כמי שוויתרה על זכותה לאכוף את תניית השיפוט שעה שהגישה את התובענה על סכום קצוב לביצוע בלשכת ההוצל"פ ברמלה, שאינו חלק מתניית השיפוט הייחודית.
לכך יש להוסיף את העובדה כי בקשת המבקשת לא נתמכה בתצהיר וכן את השיקול ולפיו המבקש הוא אדם נכה וההתניידות קשה לו.
לאור האמור לעיל אני מורה על הותרת הדיון בבית משפט זה אשר הינו בעל הסמכות המקומית לדון בו.
בנסיבות העניין ולנוכח המחלוקת בפסיקה לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות.
