התנגדות לביצוע תובענה לסכום קצוב - נדחית

מטעמים אלו כולם, וגם בנותני דעתי לגישה המקילה יחסית הנוהגת בבחינת בקשות למתן ארכה להגשת היתנגדות לבקשה לבצוע תביעה לסכום קצוב, סבורה אני כי הכף נוטה לדחיית הבקשה, והבקשה נדחית איפוא.

...

בנוסף, באמור יש כדי להשליך על מהימנות טענות המבקשת בכללותן, כולל טענותיה לעניין ידיעתה על הדבקת כתבי בי-הדין והגשת ההליך, ויש בו לתמוך במסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשתה של המבקשת למתן ארכה.

מטעמים אלו כולם, וגם בנותני דעתי לגישה המקלה יחסית הנוהגת בבחינת בקשות למתן ארכה להגשת התנגדות לבקשה לביצוע תביעה לסכום קצוב, סבורה אני כי הכף נוטה לדחיית הבקשה, והבקשה נדחית אפוא.

נוכח מסקנה זו, הבקשות הנלוות והנוספות אותן הגישה המבקשת לאחר הגשת בקשת הארכה מתייתרות (וההחלטה בדבר עיכוב ארעי של הליכי ההוצאה לפועל מבוטלת).

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים ובראיות סבורני, כי דין הבקשה להארכת מועד וכן הבקשה להתנגדות לבצוע תביעה על סכום קצוב – להדחות.

...

למעשה, המבקש לא הצליח להציג לבית המשפט כל נימוק שבגינו יש להיעתר לבקשה, ושממנו יובן מדוע הוגשה הבקשה באיחור כה רב. נכון הדבר שהפסיקה נוטה לגלות יחס מקל מאד, באשר לבקשת האיחור, אך כאשר לא מובא כל טעם כלל, ברי הדבר שבית המשפט צריך לקפוץ את ידו ולדחות את הבקשה.

הנה כי כן, מקום שהמבקש ידע על קיום תיק ההוצאה לפועל, כבר לפני מספר שנים ולא הגיש התנגדות כבר אז, צריך זה להביאנו למסקנה, כי אין בפי המבקש כל טעם לבקשת הארכה ומשכך דין הבקשה כולה להידחות.

אכן, סבורני כי אין טעם מיוחד בפי המבקש להארכת מועד ועל כן מטעם זה בלבד יש לדחות את הבקשה.

מכל המקובץ, בקשת ההתנגדות נדחית.

המבקש ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך של 2,500 ₪ תוך 20 יום.

טען כי הוא לא קיבל את ההתראה ואת האזהרה בתיק ההוצל"פ ולא ידע על תיק ההוצל"פ "אשר ניתן כנגד המבקש בהיעדר הגנה" ולכן ביקש לבטל פסק דין נגדו, להאריך את המועד להגשת היתנגדות לבצוע תביעה לסכום קצוב ולדחות את התביעה.

...

התנהלות המערער היא כפי שקבע בית משפט קמא בבחינת "שגר ושכח". ה) החוב בתיק ההוצל"פ ובהתאם לפסק הדין שולם על ידי המערער ביום 30.4.2023 לאחר שהוגש ערעור וחודשו הליכי הוצל"פ. לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן: א) באשר לטענות המערער בנוגע להיעדר מסירה כדין: כיוון שהעירייה איננה המערערת כאן, אינני נדרשת לטענותיה ולפיהן המסירות היו כדין אלא נצמדת לקביעת בית משפט קמא לפיה המסירות של מכתב ההתראה והאזהרה לא נעשו כדין.

וכן נקבע בסעיף 18: "אם כך, נמצאנו למדים כי המקרה היחיד שבו תיפסק חבותו של המחזיק הרשום אף שלא מסר הודעה כפי שנדרש על-פי חוק, הוא כאשר הגורם הממונה על רישום וגביית הארנונה – ידע בפועל על השינוי בזהות המחזיק, גם ללא מסירת הודעה כאמור. חריג זה תואם לתכלית סעיפי החדילה, שכן הוא אינו מטיל על הרשות כל חובה יתרה, וחל רק במקרים בהם הגורם הרלבנטי התוודע לשינוי – גם אם לא בהודעה רשמית". נקבע כי עד אשר מוגשת הודעת החדילה ימשיך לשאת בחוב הארנונה המחזיק הרשום, אלא אם כן מחלקת הארנונה ידעה בפועל על השינוי ואז רואים את המחזיק בפועל כ"מודיע קונסטרוקטיבי" (סעיף 19).

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחה הערעור.

דיון והכרעה: לאחר ששמעתי את הצדדים ולאחר בחינת הטענות, סברתי, כי במקרה זה אין מקום לקבל את הבקשה ודינה להדחות.

בשים לב לכך, כי המועד להגשת היתנגדות לבצוע תביעה על סכום קצוב קבוע בחיקוק, הרי שבמסגרת הבקשה להארכת מועד, היה על המבקש להצביע על "טעמים מיוחדים". ראו לעניין זה את הוראות תקנה 176 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018: "נקבע בתקנות אלה או בכל חיקוק זמן לעשיית דבר או להמנע מעשיית דבר או מדד להקף כתב טענות, יחול האמור כל עוד בית המשפט לא הורה אחרת מטעמים מיוחדים" (ראו והשוו –תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

...

בחלוף שנים כה רבות, בהחלט מקובלת עליי עמדתה של התובעת לפיה שינתה את מצבה לרעה, ולעת הזו בחלוף שנים כה רבות קבלת הבקשה עשויה להביא לכך, כי התובעת לא תוכל להוכיח את תביעתה, בהיעדר עדים שיוכלו לאשר מזיכרונם, כי החייב אכן חתם על מסמכי ההתקשרות.

הנה כי כן, דין הבקשה להידחות.

נוכח האמור אני מורה על שפעול הליכי ההוצל"פ בתיק הוצל"פ מספר 01-83546-10-4.

כך, סעיף 20ב(ד)(1א) לחוק ההוצל"פ, הנוגע להליך הוצל"פ מקוצר, קובע כדלקמן: "הגיש החייב היתנגדות לבצוע הבקשה לפי סעיף 81א(ג) או 81א1(ד) ובית המשפט דחה את בקשתו, יימשכו ההליכים במסלול המקוצר לפי הוראות פרק זה;". יוער, כי במסגרת הצעת החוק מבוקש שינוי של סעיף זה. עצם הגדרת ההיתנגדות כ"בקשה", אין בה, כשלעצמה, כדי להכניס לתוך החוק את הצורך בקבלת רשות להיתגונן, שעה שהביטוי "בקשת רשות להיתגונן", כאמור לעיל, איננו קיים בחוק, בבחינת "עיקר חסר מן הספר". ודוק: בית המשפט עשוי לדחות את ההיתנגדות גם לאחר קיום דיון בטענות ההגנה לגופן.

עוד יצוין כי בתקנה 108(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 (להלן: "תקנות ההוצל"פ"), המתייחסת להתנגדות לבצוע שטרות נותר הנוסח בזו הלשון: "משהועבר לבית המשפט כתב ההיתנגדות כאמור בתקנת משנה (א) יהא דינה של בקשת ביצוע השטר ככתב תביעה לפי סדר דין מקוצר". בדומה לכך, בתקנה 109ט(ב) לתקנות ההוצל"פ, המתייחסת להתנגדות לבצוע תביעה בסכום קצוב, כתוב: "משהועברו לבית המשפט הבקשה לבצוע תביעה וכתב ההיתנגדות כאמור בתקנת משנה (א) יהיה דינו של כתב התביעה שצורף לבקשה לבצוע התביעה, על המצורפים לו, ככתב תביעה לפי סדר דין מקוצר;". אולם, הגדרת "תקנות סדר הדין" שבתקנה 1 לתקנות ההוצל"פ מפנה אל התקנות החדשות ולא אל התקנות הישנות.

...

ודוק: בחינת לשון החוק כשלעצמה, בהיעדר היכרות עם נוסח החוק שקדם לתיקון, איננה יכולה להביא בשום אופן לכדי מסקנה כי נדרש מתן רשות להתגונן טרם העברת ההליך לדיון בבית המשפט.

סיכומו של דבר, אני סבור לשונם של סעיפים 81א1(ד)(1) ו-81א(ג), נכון למועד זה, אין בה כדי להעמיד דרישה לקבלת רשות להתגונן ע"י מגישי ההתנגדויות, ולפיכך אין צורך במתן רשות להתגונן.