התנגדות לביצוע תביעות התיישנות על סכום קצוב

תביעה כספית על סכום קצוב שהוגשה לבצוע בלישכת ההוצאה לפועל כבקשה לבצוע תובענה, והועברה לבית המשפט לאחר הגשת היתנגדות.

במסגרת ההיתנגדות טען כי עילת התביעה היתיישנה, משנוצרה, כך לשיטתו, עוד בשנת 2005 ולא בוצעו כל הליכי גבייה אקטיביים; כי התובעת נהגה בשיהוי ניכר ומהותי, וכפועל יוצא יש להורות על דחיית התביעה; כי התובעת עושה שימוש לרעה בהליכי משפט; וכי התביעה אינה עונה על התנאים הקבועים בחוק ההוצאה לפועל, לצורך הגשתה ישירות כבקשה לבצוע תובענה.

...

ממילא, לא ניתן כל הסבר מהו השיהוי בשל משלוח ההתראות, ומדוע יגבר השיהוי על טענת ההתיישנות, הנדחית כאמור.

הנה כי כן, דין ההתנגדות להידחות לגופה.

מעבר לנדרש, טענות הנתבע להחלטת 1090 נדחית בשים לב לכך שההסכם המקורי שנערך בין התובע ואבי הנתבע פג עוד ביום 29/9/1972, ומשכך דמי החכירה השנתיים מחושבים על פי החלטת 1090.

עתירה חלופית זו, אפוא, אף לגופה, מוקדמת, תוך שזכויות הנתבע באשר לעריכת ההיוון לאחר התשלום נשמרות לו. סיכומו של דבר, דין ההתנגדות להידחות, בהתאם להסדר הדיוני.

הנתבע התגונן וטען בתצהיר התומך בהתנגדות לבצוע התובענה כי התביעה היתיישנה וכי החוב אינו חוב שלו אלא של חברת מקורות שליטה יועצים בע"מ (להלן: "חברת מקורות שליטה").

תביעה על סכום קצוב הוגשה בלישכת ההוצאה לפועל ביום 31.1.19.

...

במעמד הדיון הראשון הגיעו הצדדים להסכמה לפיה ישלם הנתבע את קרן החוב והוצאות בסך 45,000 ₪ וכי תינתן רשות להתגונן בגין סכום ריבית הפיגורים שצבר חוב ההלוואה ובסך 13,131 ₪.

מאחר ויתרת חוב ההלוואה שולמה בהסכמה בצירוף הוצאות פתיחתו של תיק ההוצאה לפועל - התביעה בגין יתרת החוב הנטענת – נדחית.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט בגין ניהול הליך זה בסך 3,000 ₪.

לפניי תביעה כספית שראשיתה בקשה לבצוע תובענה על סכום קצוב כנגד הנתבע והגב' אולגה קאושינסקי (להלן: "הנתבעים"), שהוגשה ללישכת ההוצאה לפועל, לתשלום סך של 19,419.37 ₪ בגין חובות ארנונה, מים וביוב החל מיום 01.07.00 ועד ליום 31.03.06.

לסיכום עד כה, בנסיבות מקרה זה, עת מדובר בבקשות שהוגשו לצורך צירוף לתיק איחוד, החייאת תיק איחוד, ובטענה הנוגעת לאי תקינות המסירה, אני סבורה כי העלאת הטענה במסגרת היתנגדות הנתבע לבצוע התובענה היא ההזדמנות הראשונה בה היה עליו להעלותה ועל כן אמשיך ואבחן טענת ההתיישנות.

אי לכך, יתרת החוב הרלבנטית היא הסך של חמשת השיקים בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כדין ממועד פרעונם ועד למועד התשלום בפועל ועל סכום זה יש להעמיד את החוב בתיק ההוצאה לפועל מושא תובענה זו. סוף דבר סיכומו של דבר טענת ההתיישנות ככל שהיא נוגעת לרכיב החוב שווה ערך לחמשת השיקים שהוגשו לבצוע בתיק ההוצאה לפועל הראשון נדחית וניתן כנגד הנתבע פסק דין בגין רכיב זה. טענת ההתיישנות ככל שהיא נוגעת לרכיב החוב מעבר לאותם חמישה שיקים מתקבלת ועל כן התביעה מעבר לרכיב האמור נדחית.

...

טענות הצדדים בתמצית טענות התובעת בהתייחס לטענת ההתיישנות של הנתבע טענה התובעת כי דינה להידחות מאחר שלא הועלתה בהזדמנות הראשונה שיכול היה הנתבע להעלותה וזאת בניגוד להוראת סעיף 3 לחוק ההתיישנות (להלן: "החוק").

לעניין טענת הנתבע על פתיחת התיק על מלוא החוב תחת פתיחה מחדש של תיק השטרות, דין הטענה להידחות משום שתיק השטרות אינו רלבנטי מאחר ואינו משקף את מלוא החוב של הנתבע לתובעת.

איני מקבלת טענת הנתבע לפיה היה על התובעת לעתור לפתיחת תיק ההוצאה לפועל הראשון במקום להגיש בקשה לביצוע תובענה בהתבסס על הוראת תקנה 126(ד)(3) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979.

אי לכך, יתרת החוב הרלבנטית היא הסך של חמשת השיקים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד פירעונם ועד למועד התשלום בפועל ועל סכום זה יש להעמיד את החוב בתיק ההוצאה לפועל מושא תובענה זו. סוף דבר סיכומו של דבר טענת ההתיישנות ככל שהיא נוגעת לרכיב החוב שווה ערך לחמשת השיקים שהוגשו לביצוע בתיק ההוצאה לפועל הראשון נדחית וניתן כנגד הנתבע פסק דין בגין רכיב זה. טענת ההתיישנות ככל שהיא נוגעת לרכיב החוב מעבר לאותם חמישה שיקים מתקבלת ועל כן התביעה מעבר לרכיב האמור נדחית.

אשר על כן אני מורה כי התובעת תעדכן יתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל באופן שקרן החוב תועמד על סך חמשת השיקים שהוגשו לביצוע בתיק ההוצאה לפועל הראשון, בהתאם למועדי פירעונם.

משכך והיות ועילת התביעה לא התגבשה במועד התאונה אלא במועד מתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה, דהיינו ביום 01.07.2013, הרי משהוגשה הבקשה לבצוע תביעה על סכום קצוב ביום 26.2.15 , פחות משנתיים לאחר מתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה, טרם היתיישנה התביעה, ללא קשר לזהות תקופת ההתיישנות שתחול.

משעילת ההיתנגדות העיקרית – טענת ההתיישנות – נדחתה על ידי, עליי לבחון האם טענותיו הנוספות של המשיב, כי לא קיבל כל פנייה מצד המבקשת לשם תשלום החוב , וכי הסכומים מופרזים ו/או מוגזמים , עונות על הקריטריונים המנחים את ביהמ"ש בבואו ליתן רשות להיתגונן.

...

דברים אלו מתיישבים אף עם דברי המלומד י. אליאס מבצע בספרו אבחנה בין תביעת תגמולי ביטוח לעילות אחרות כגון חוזיות או נזיקיות בהן תקופת ההתיישנות היא בת 7 שנים: "תקופת ההתיישנות המיוחדת הקבועה בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח מוגבלת לתביעות תגמולי ביטוח. הוראת הסעיף אינה משתרעת על עילות אחרות העשויות לצמוח מהקשר המשפטי שבין הצדדים, כגון עילות חוזיות או נזיקיות הנובעות מהפרת חוזה הביטוח או מרשלנות מקצועית של המבטח" (י. אליאס, כרך ב' עמ' 753) אי לכך ,ובהתייחס לפסיקה הנ"ל ,המסקנה המתקבלת היא כי, המונח "תגמולי ביטוח" מתייחס רק לכספים הנתבעים על ידי המבוטח.

טענה סתמית "אינני חייב" אינה טענת עובדה שניתן להוכיחה בראיות אלא מסקנה משפטית וספק אם בכלל מקומה בתצהיר בלי שהונחו היסודות העובדתיים לביסוסה.

" (ע"א 688/89 הילולים אריזה ושווק נ' בנק המזרחי המאוחד( וכן ע"א 2418/90 רלפו ישראל בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ: "אך בגרסתו חייב הנתבע המבקש רשות להתגונן להכבד ולהכנס לפרטי הדברים". וכן ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב, שם נפסק כי: "לא תינתן רשות להתגונן למבקש, שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו..." ולבסוף, ע"א 13/80 סמינר למורות בית רבקה נ' סולל בונה פ"ד ל"ו(1) 267, 273:: "נתבע בסדר דין מקוצר אינו רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו" בנסיבות אלו, יתרת הגנתו של המשיב הינה דחוקה ביותר ועל כן הנני מקבל את ההתנגדות ביחס ליתרת טענותיו של המשיב בכפוף להפקדת מלוא סכום התביעה (רע"א 2895/12 מתיא עמרן נ' מועצה מקומית קרית טבעון (פורסם בנבו) אשר על כן, הרשות להתגונן תהא נתונה, בכפוף להפקדת סך של 10,440 ₪ בתיק זה, בתוך 60 יום מיום המצאת החלטה זו למשיב.

ראשיתה של התובענה בבקשה לבצוע תביעה על סכום קצוב בסך 7,019 ₪ שהגישה התובעת, תאגיד המים בעיר נתניה, ביום 27.11.2019 נגד הנתבע בלישכת ההוצל"פ בחיפה, בגין חוב בתשלום עבור צריכת המים לשנים 2011 - 2013 בנכס שבבעלותו, ברח' מאז"ה 9, נתניה.

הנתבע הגיש היתנגדות לבצוע התביעה, בה טען כי מרבית החוב היתיישנה וכי התביעה נגועה בשיהוי ניכר.

...

מכאן, שהתביעה בגין התקופה מיום 1.1.2012 ועד ליום 27.11.2012, בסך של 3,761 ₪ (4,147 ₪ בניכוי 386 ₪) התיישנה ודינה להידחות.

מכל האמור לעיל, נוכח המצג שהציגה התובעת בפני הנתבע לפיו אין חובות בגין צריכת מים בנכס נכון ליום 31.3.2013, זאת מתוך עצם הסכמתה להעברת שם המחזיק בנכס משמו לשמו של מחזיק אחר, משהתובעת לא הראתה כי הודיעה לנתבע על קיומו של חוב ומשנקטה פעולות גבייה בשיהוי ניכר ביותר, יש לקבוע כי התרשלה בהתנהלותה ולא עמדה בחובתה לנהוג בסבירות ובהגינות.

המסקנה העולה מכל המקובץ לעיל היא כי דין התביעה להידחות, וכך אני מורה.