התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב רשות מקומית

לפני היתנגדות לבצוע תובענה על סכום קצוב.

לטענתו בישיבת יום 23.5.23 ובמהלך הדיון הלא פורמלי הוא טען כי הבניה בשטח 110 מ"ר הנה "קומת עמודים שהוסדרה לפני זמן קצר" והסכמתו לתשלום בגין שטח זה נבעה "מאי הבנה". בנוגע לשטח הבניה בהקף 51.88 מ"ר טען, כי הוא שילם לרשות המקומית עבור שטח זה אם כי שטח זה לא נכלל באישור שניתן על ידי הרשות המקומית וצורף להתנגדות מאחר והאשור כלל אך ורק את השטח שבגינו משולמים דמי הארנונה.

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות הגעתי למסקנה, כי יש להיעתר לבקשת המבקש באופן חלקי וליתן לו רשות להתגונן בנוגע לחובת תשלום ההיטלים לשטח הבניה בהיקף 171.88 מ"ר. אנמק להלן.

בישיבת יום 23.5.23 הסכים המבקש לשלם היטלים עבור שטח הבניה בגודל 110 מ"ר. אני דוחה את עתירת המבקש לחזור בו מהסכמתו זו בטענה כי במסגרת הדיון הלא פורמאלי שהתקיים באותה ישיבה הוא טען, כי השטח האמור הוסדר לאחרונה ואינו ראוי למגורים וכי הסכמתו לביצוע התשלום נבעה "מאי הבנה". הדיון שהתקיים ביום 23.5.23 היה דיון ממושך, כאשר זכויות המבקש הוסברו לו, גם בשפה הערבית כפי שמעיד פרוטוקול הדיון וממילא לא הוגשה בקשה לתיקון הפרוטוקול בהתאם להוראות הדין.

התוצאה: אני מקבל את בקשת המבקש באופן חלקי בלבד.

    תקנה 109י'(א) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 (להלן: "תקנות ההוצל"פ") קובעת, כי היתנגדות לבצוע תביעה על סכום קצוב לפי סעיף 81א'1(ד)(2) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967, תוגש תוך שלושים ימים מיום שהומצאה האזהרה.

(ב) אין באמור בחוק זה כדי להסמיך את מנהל הארנונה או את ועדת הערר לידון או להחליט בטענה שמעשה המועצה של הרשות המקומית בהטלת הארנונה או בקביעת סכומיה היה נגוע באי-חוקיות שלא כאמור בפסקות (1) עד (3) של סעיף קטן (א).

...

אולם, גם לו אניח כי יש להתיר למבקש העלאת טענת "אינני מחזיק", הרי שאף לגוף העניין הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את ההתנגדות.

לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כי קמה לו הגנה כלשהי ולו בדוחק מפני התביעה.

אשר על כן, ההתנגדות נדחית.

ראשיתו של ההליך שבפניי בשתי התנגדויות לבצוע תביעות על סכום קצוב, שהוגשו נגד הנתבעת בעיניין שתי דירות המצויות בבעלותה.

איני מקבלת טענה זו.  סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו 1976 אמנם קובע שיש להעלות טענות בעיניין תשלום ארנונה כללית בפני מנהל הארנונה תוך 90 יום מיום קבלת הודעת התשלום, אולם ס"ק (ג) קובע כך: על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), מי שחויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענה לפי סעיף קטן (א)(3), רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה כאמור כפי שהיה רשאי להעלותה אלולא חוק זה. לא הונחה בפניי בקשה קונקרטית לסילוק על הסף מפאת העידר סמכות עניינית, אולם בכל מקרה ובנסיבות תיק זה, מוכנה אני לידון בטענות אלה ואין מקום לדחות את ההתנגדויות ולקבל את התביעות מסיבה זו. המסגרת הנורמאטיבית סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש] תוקן בשנת 2012 ומאז הוא קובע כדלקמן: נהרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבנין לעיריה הודעה על כך בכתב, ויחולו הוראות אלה, כל עוד הבניין במצב של נכס הרוס או ניזוק – (1)  עם מסירת ההודעה לא יהיה חייב בשעורי ארנונה נוספים בשלוש השנים שממועד מסירת ההודעה (להלן – תקופת הפטור הראשונה); (2)  חלפה תקופת הפטור הראשונה יהיה חייב בארנונה לגבי אותו ביניין בחמש השנים שמתום אותה תקופה, בסכום המזערי בהתאם להוראות לפי סעיפים 8 ו-9 לחוק הסדרים במשק המדינה (תקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992, הקבוע לסוג הנכס המתאים לבניין על פי השמוש האחרון שנעשה בבניין (בסעיף זה – תקופת התשלום); (3)  חלפה תקופת התשלום והבניין נותר במצב של נכס הרוס או ניזוק כאמור ימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה בכתב על כך ולא יהיה חייב בשעורי ארנונה נוספים; (4)  התקופות כאמור בפסקות (1) ו-(2) ייספרו בין ברציפות ובין במצטבר; אין האמור גורע מחבותו של מחזיק בשעורי הארנונה שהגיע זמן לפרעונם לפני מסירת ההודעה.

...

מכל האמור לעיל המסקנה המתבקשת היא, שאין לקשור בין חובת מחזיק לשלם ארנונה בהתאם לסעיף 330 לפקודת העיריות, לבין חובתו לטפל במבנה מסוכן ולעשות את הנדרש על מנת שעוברי אורח לא ייפגעו ממנו.

סיכום לאחר שנחה דעתי שהנתבעת חייבת בתשלום ארנונה בהתאם לדין בגין הדירות נשוא תביעות אלה, אני מקבלת את התביעות במלואן ודוחה את ההתנגדויות שהוגשו.

מחצית מסכום זה תתווסף לכל אחד מתיק ההוצאה לפועל ותגבה במסגרת ההליך שם. מודעת אני ליחס שבין סכומי התביעות לבין סכום ההוצאות שנפסק, אולם בשים לב להליכים שהתנהלו בתיקים אלה, לרבות ניהול דיון הוכחות מלא, אני סבורה שמדובר בסכום ראוי והוגן, ואף על הצד הנמוך.

הנתבע – המערער הגיש היתנגדות לבצוע תביעה על סכום קצוב.

תכלית סעיפי החדילה, כך נקבע לא פעם, היא "להקל את הנטל המוטל על הערייה לגבות את המס, מתוך הכרה בכך שהטלת נטל של בדיקה אקטיבית באשר לזהותו של המחזיק בכל נכס ונכס, הנה גזירה שהרשויות המקומיות לא תוכלנה לעמוד בה" (עניין דור אנרגיה, פסקה 28; וראו גם ע"א 739/89 מיכקשוילי נ' עריית תל-אביב-יפו, פ"ד מה(3) 769 (1991); בר"ם 1008/06 טרכטינגוט נ' מנהל הארנונה של עריית תל אביב יפו [פורסם בנבו] 21.11.2006)); הנריק רוסטוביץ ארנונה עירונית – ספר ראשון, 276 (מהדורה חמישית, רונית כהן כספי ושגיב חנין עורכים, התשס"א) (להלן: רוסטוביץ))".

...

התנהלות המערער היא כפי שקבע בית משפט קמא בבחינת "שגר ושכח". ה) החוב בתיק ההוצל"פ ובהתאם לפסק הדין שולם על ידי המערער ביום 30.4.2023 לאחר שהוגש ערעור וחודשו הליכי הוצל"פ. לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן: א) באשר לטענות המערער בנוגע להיעדר מסירה כדין: כיוון שהעירייה איננה המערערת כאן, אינני נדרשת לטענותיה ולפיהן המסירות היו כדין אלא נצמדת לקביעת בית משפט קמא לפיה המסירות של מכתב ההתראה והאזהרה לא נעשו כדין.

וכן נקבע בסעיף 18: "אם כך, נמצאנו למדים כי המקרה היחיד שבו תיפסק חבותו של המחזיק הרשום אף שלא מסר הודעה כפי שנדרש על-פי חוק, הוא כאשר הגורם הממונה על רישום וגביית הארנונה – ידע בפועל על השינוי בזהות המחזיק, גם ללא מסירת הודעה כאמור. חריג זה תואם לתכלית סעיפי החדילה, שכן הוא אינו מטיל על הרשות כל חובה יתרה, וחל רק במקרים בהם הגורם הרלבנטי התוודע לשינוי – גם אם לא בהודעה רשמית". נקבע כי עד אשר מוגשת הודעת החדילה ימשיך לשאת בחוב הארנונה המחזיק הרשום, אלא אם כן מחלקת הארנונה ידעה בפועל על השינוי ואז רואים את המחזיק בפועל כ"מודיע קונסטרוקטיבי" (סעיף 19).

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחה הערעור.

פרק ט"ז לתקנות הישנות קבע כי ניתן להגיש תביעות על סכום כסף קצוב הבאות מכוח חוזה שיש עליו ראיה בכתב, וכן תביעות שעניינן תשלומי חובה לרשויות מקומיות ופינוי מושכר, בסדר דין מקוצר.

בנוסף, סעיף 81א1(ד)(2) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ") קבע באותה עת כי יראו היתנגדות לבצוע תביעה על סכום קצוב שהוגשה ללישכת ההוצאה לפועל כבקשת רשות להיתגונן בסדר דין מקוצר: "הוגשה היתנגדות, יעכב רשם ההוצאה לפועל את ביצוע הבקשה ויעביר את התביעה וההתנגדות לבית המשפט; לעניין הדיון בבית המשפט יראו את ההיתנגדות כבקשת רשות להיתגונן בסדר דין מקוצר לפי תקנות סדר הדין". אותו הדבר נקבע אף לגבי היתנגדות לבצוע שטרות, וזאת בסיפא של סעיף 81א(ג) לחוק: "... משהוגשה ההיתנגדות יעכב רשם ההוצאה לפועל את הבצוע ויעביר את הענין לבית המשפט; לעניין הדיון בבית המשפט רואים את ההיתנגדות כבקשת רשות להיתגונן בדיון מקוצר לפי תקנות סדר הדין". עם כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות החדשות") בוטל, הלכה למעשה, סדר הדין המקוצר, כאשר לא נכלל בתקנות הנ"ל. אולם, ההגדרה של "תקנות סדר הדין" בסעיף 1 לחוק ההוצל"פ נותרה בזו הלשון: "תקנות סדר הדין" - תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

...

ודוק: בחינת לשון החוק כשלעצמה, בהיעדר היכרות עם נוסח החוק שקדם לתיקון, איננה יכולה להביא בשום אופן לכדי מסקנה כי נדרש מתן רשות להתגונן טרם העברת ההליך לדיון בבית המשפט.

סיכומו של דבר, אני סבור לשונם של סעיפים 81א1(ד)(1) ו-81א(ג), נכון למועד זה, אין בה כדי להעמיד דרישה לקבלת רשות להתגונן ע"י מגישי ההתנגדויות, ולפיכך אין צורך במתן רשות להתגונן.