רקע וטענות הצדדים בתמצית
ראשיתו של ההליך לפניי בתביעה על סכום קצוב על סך 31,594 ₪, שהוגשה על ידי התובע ללישכת ההוצאה לפועל בנצרת, בגין חוב שכר טירחה נטען.
הנתבעת הגישה היתנגדות לבצוע התביעה על סכום קצוב, אשר התקבלה ביום 19.08.2021.
לטענת התובע, לאחר הגשת התביעה לבצוע פסק דין כספי, נפסק בתיק שכ"ט עו"ד כלהלן: ביום 27.05.2018 נפסק סכום של 15,608 ₪ כפתיחת קרן שכ"ט עו"ד בפתיחת תיק, וביום 4.07.2018 נפסק סכום נוסף של 15,985 ₪ כהגדלת קרן שכ"ט עו"ד.
נטען כי התובע פעל באופן נמרץ לגבות את החוב, הטיל עיקולים והגבלות על החייב.
עם זאת, אין כל ספק כי התובע זכאי לשכר ראוי בעבור פעולותיו שעשה, הן בפתיחת תיק ההוצאה לפועל והן בפעולות שננקטו על ידו, זאת בהתאם לעיקרון כי אדם זכאי לשכר בגין עמלו שאם לא כן יימצא מקבל השרות מתעשר שלא כדין (ראה: ע"א 136/92 ביניש-עדיאל-עורכי דין נ' דניה סיבוב חברה לבנין בע"מ, (פורסם בנבו)).
...
בנסיבות אלו, אני סבור כי הדרך הנכונה היא פסיקת שכר ראוי ואני קובע כי השכר הראוי שיש לשלם לתובע בעבור פעולותיו הינו 6,500 ₪.
סוף דבר
התביעה מתקבלת בחלקה.
הנתבעת תשלם לתובע סך של 2,778 ₪ בלבד, כן תישא הנתבעת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,500 ₪ בלבד.