התנגדות לביצוע תביעה בסכום קצוב

בפני היתנגדות לבצוע תובענה בסכום קצוב שראשיתה בלישכת ההוצאה לפועל בבקשה לבצוע תובענה.

...

דיון והכרעה: הבקשה למחיקת כותרת נדחית על הסף.

סוף דבר הוא כי כל טענותיו של המבקש אינן אלא הגנת בדים חסרת פירוט ודינן דחייה.

לפיכך, הנני דוחה את ההתנגדות לביצוע התובענה ומחייבת את המבקש לשלם למשיבה הוצאות הדיון בבקשה בסך 3,000 ₪.

החייב פעל כך הן במסגרת הליכי הוצאה לפועל, הן במסגרת הליכי ההיתנגדות לבצוע תביעות בסכום קצוב, הן בהליכי ערעור, בהליכים מינהליים ובהליכי "תביעות קטנות". שוב ושוב נדרשים מותבים שונים לטענות המשיב אשר מטרתן להיתחמק מתשלום חובו ולטעמי אין נפקות לשאלה האם מדובר בהליכים מסוגים שונים או כנגד צדדים שונים.

...

מכל האמור לעיל מצאתי לקבוע כי: התנגדותו של החייב לביצוע התביעה נדחית.

אני מורה על שפעול הליכי ההוצאה לפועל בתיק 518492-02-22.

נוכח התנהלות החייב בהליך שלפני ולרבות ריבוי הישיבות אשר התקיימו, אני מורה כי החייב ישלם את הוצאות הזוכה בסך 6000 ₪.

טען כי הוא לא קיבל את ההתראה ואת האזהרה בתיק ההוצל"פ ולא ידע על תיק ההוצל"פ "אשר ניתן כנגד המבקש בהיעדר הגנה" ולכן ביקש לבטל פסק דין נגדו, להאריך את המועד להגשת היתנגדות לבצוע תביעה לסכום קצוב ולדחות את התביעה.

...

התנהלות המערער היא כפי שקבע בית משפט קמא בבחינת "שגר ושכח". ה) החוב בתיק ההוצל"פ ובהתאם לפסק הדין שולם על ידי המערער ביום 30.4.2023 לאחר שהוגש ערעור וחודשו הליכי הוצל"פ. לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן: א) באשר לטענות המערער בנוגע להיעדר מסירה כדין: כיוון שהעירייה איננה המערערת כאן, אינני נדרשת לטענותיה ולפיהן המסירות היו כדין אלא נצמדת לקביעת בית משפט קמא לפיה המסירות של מכתב ההתראה והאזהרה לא נעשו כדין.

וכן נקבע בסעיף 18: "אם כך, נמצאנו למדים כי המקרה היחיד שבו תיפסק חבותו של המחזיק הרשום אף שלא מסר הודעה כפי שנדרש על-פי חוק, הוא כאשר הגורם הממונה על רישום וגביית הארנונה – ידע בפועל על השינוי בזהות המחזיק, גם ללא מסירת הודעה כאמור. חריג זה תואם לתכלית סעיפי החדילה, שכן הוא אינו מטיל על הרשות כל חובה יתרה, וחל רק במקרים בהם הגורם הרלבנטי התוודע לשינוי – גם אם לא בהודעה רשמית". נקבע כי עד אשר מוגשת הודעת החדילה ימשיך לשאת בחוב הארנונה המחזיק הרשום, אלא אם כן מחלקת הארנונה ידעה בפועל על השינוי ואז רואים את המחזיק בפועל כ"מודיע קונסטרוקטיבי" (סעיף 19).

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחה הערעור.

לפני היתנגדות לבצוע תובענה לסכום קצוב, כמו גם בקשה לקבוע כי האזהרה לא נימסרה כדין למבקש (הנתבע) או הארכת מועד להגשת ההיתנגדות לחילופין.

...

הנתבע לא עשה כן, ומשכך המסקנה היא כי דין התנגדותו להידחות.

ההתנגדות נדחית אפוא.

משנדחית ההתנגדות, ממילא אין מקום לדיון בהארכת מועד להגשתה, שכן נקבע, כאמור, כי ההמצאה בוצעה כשורה.

עוד יצוין כי בתקנה 108(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 (להלן: "תקנות ההוצל"פ"), המתייחסת להתנגדות לבצוע שטרות נותר הנוסח בזו הלשון: "משהועבר לבית המשפט כתב ההיתנגדות כאמור בתקנת משנה (א) יהא דינה של בקשת ביצוע השטר ככתב תביעה לפי סדר דין מקוצר". בדומה לכך, בתקנה 109ט(ב) לתקנות ההוצל"פ, המתייחסת להתנגדות לבצוע תביעה בסכום קצוב, כתוב: "משהועברו לבית המשפט הבקשה לבצוע תביעה וכתב ההיתנגדות כאמור בתקנת משנה (א) יהיה דינו של כתב התביעה שצורף לבקשה לבצוע התביעה, על המצורפים לו, ככתב תביעה לפי סדר דין מקוצר;". אולם, הגדרת "תקנות סדר הדין" שבתקנה 1 לתקנות ההוצל"פ מפנה אל התקנות החדשות ולא אל התקנות הישנות.

...

ודוק: בחינת לשון החוק כשלעצמה, בהיעדר היכרות עם נוסח החוק שקדם לתיקון, איננה יכולה להביא בשום אופן לכדי מסקנה כי נדרש מתן רשות להתגונן טרם העברת ההליך לדיון בבית המשפט.

סיכומו של דבר, אני סבור לשונם של סעיפים 81א1(ד)(1) ו-81א(ג), נכון למועד זה, אין בה כדי להעמיד דרישה לקבלת רשות להתגונן ע"י מגישי ההתנגדויות, ולפיכך אין צורך במתן רשות להתגונן.