התנגדות לביצוע תביעה בגין חוב מים בנכס מירושה

המשיבה הגישה ביום 11.7.2018 תביעה בסדר דין מקוצר נגד המבקשת, על סך של 160,686 ₪, בגין חובות ארנונה, חשבונות מים וביוב ושרותי שמירה, המתייחסים לשלושה נכסים בהם החזיקה המבקשת במועדים הרלוונטים לתביעה.

המשיבה מיתנגדת לבקשה, ולחלופין מסכימה לביטול פסק הדין כנגד הפקדת מלוא סכום החוב בקופת בית המשפט.

אציין, כי במכתבה של המבקשת לגזבר מיום 16.5.2019 הועלו טענות נוספות, כגון שאחד הנכסים אינו מוחזק על ידי המבקשת, שכן הנו רשום על שם שבעה יורשים וכן יש בו פולש; או כגון שהמבקשת אינה מחזיקה של אחד הנכסים האחרים עוד משנת 1996, אלא שטענות אלו לא נטענו בבקשה עצמה או בתצהיר שצורף אליה.

הגשת בקשה למתן רשות להיתגונן בתוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו. עם ביצוע ההפקדות האמורות והגשת הבקשה למתן רשות להיתגונן, תגיש המבקשת הודעה על כך ואורה על ביטול פסק הדין.

...

יחד עם זאת, סבורני כי סיכויי ההגנה של המבקשת הם כאלו שלא ניתן להתעלם מהם: מפירוט החובות שצורף לכתב התביעה עולה, כי חלק לא קטן מהחיובים מתייחס לחיובים שהתיישנו, קרי, כאלו שנוצרו למעלה משבע שנים בטרם הוגשה התביעה בחודש יולי 2018.

שלילת זכות זו מהמבקשת לא תהיה מידתית בנסיבות המקרה, וסבורני כי יש ליתן לה הזדמנות להציג את טענותיה ולבררן בהליך משפטי מלא.

מסיבה זו מצאתי לנכון להאריך למבקשת את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין עד למועד הגשתה בפועל וכן להיעתר לבקשה עצמה; אולם לנוכח מחדלי המבקשת כמפורט לעיל, ובאיזון בין מחדלים אלו ובין זכותה של המבקשת לבירור טענותיה, אני קובעת כי ביטול פסק הדין יהיה בכפוף לכל שלושת אלו: הפקדת סך של 1,500 ₪ לכיסוי הוצאות המשיבה ולפיצוי על הפגיעה באינטרס ההסתמכות שלה.

לפני היתנגדות לבצוע תביעה על סכום קצוב, תביעה בה טוענת המשיבה כי בגין צריכת מים נותר המבקש חייב סך כ-2,700 ₪.

לטענתו, הוא משלם עבור המים שהוא צורך והחוב לא שייך לו. בדיון התבררו פרטים נוספים אודות המחלוקת – לטענת המבקש, מדובר בנכס שהוא חלק מירושה, שחלק הארי שלה שייך לאחיו.

מבלי שיהא בכך משום הארכת מועד מראש, אבהיר כי אי השלמת האמור תוך 60 יום מאותו מועד תביא למחיקת התביעה מחמת חוסר מעש (או מחמת אי-תשלום אגרה מספקת), בלא צורך בהחלטה נוספת (אלא אם יוארך לכך המועד בהחלטה אחרת).

...

אשר על כן, אני נעתר לבקשה ונותן למבקש רשות להתגונן, אך זאת בכפוף לכך שיפקיד בקופת בית המשפט, בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו, ערובה (ערבות בנקאית או מזומן) בסך של 2,739 ש"ח. בכפוף לכך, ניתנת בזה למבקש רשות להתגונן, באופן שהתצהיר ישמש כתב הגנה.

המשיבה תשלם את הפרשי האגרה, ותגיש תצהיר והשלמת מסמכים מטעמה, בהתאם להוראות תקנה 214ב1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, תוך 30 יום מהפקדת הערובה על ידי המבקש, עם העתק ישירות למבקש.

בדיון מיום 6.12.2020 ניתנה לנתבע רשות להיתגונן בכפוף להפקדת 12,000 ש"ח. הנתבע לא הגיש כתב הגנה וביום 7.12.2021 נקבע כי תצהיר היתנגדותו ישמש ככתב הגנתו.

התובעת: לא. אני לא מאמינה שהוא הסכים לך. בהמשך לאמור אמר ב"כ התובעת כי אין רלוואנטיות לעובדה אם הנתבע השכיר את הנכס בהשכרות יומיות או לא מאחר ורכיבי התביעה מורכבים מדברים שונים ובכך זנח למעשה את רכיב התביעה הנוגע לקנס וניהול הליך התו"ב (באותו מקום שורות 23-26): "צריך להבהיר לנתבע מה הרכיבים הנתבעים, אין שום משמעות, גם אם כתוב שמותר להשכיר יומיות, אין מחלוקת כאן, המחלוקת היא לא לשכר דירה לתקופה שבה הוא היה שם, המחלוקת היא מאוד צרה, היא בגין חובות לעריית אילת בגין תקופה השכירות שבה הנתבע היה בנכס וכן חובות לחברת חשמל ולחברת המים.

בעיניין זה לקחתי בחשבון את העובדה כי במסגרת הליך התו"ב נגדה, לא התייצבה התובעת למסור גרסה למרות שהוזמנה על ידי המאשימה לעשות כן טרם הגשת כתב האישום, והודתה במסגרת הסדר טיעון באישומים המיוחסים לה. אישום זה אפילו לא היה הפעם הראשונה בה הואשמה התובעת במעשים כגון דא. מאידך לקחתי בחשבון את העובדה כי הנאשם הצהיר, בפרוטוקול דיון ההוכחות, כי " אני לא מסכים להצטרף לתיק שם כנאשם, אחרי שהתובעת כבר גרמה נזק לעניין. אבל אני כן מוכן לעזור לה בהגנתה. הנכס לא הושכר יומית, אלא הלנתי בו פועלים שלנו, לא קבלתי דמי שכירות בשכירות משנה. " התובעת אמנם לא הוכיחה את גובה הנזק שניגרם לה בסך 20,000 ש"ח בגין הוצאות משפטיות ולא צרפה אסמכתה לכך והקנס ששילמה שולם לאחר הדיון, בלא שתביעתה תוקנה, אולם בדיון הפלילי שהתקיים נקבה ב"כ המאשימה בשמו של הנתבע כמי שעסק בהשכרות יומיות בפרוטוקול הדיון בו הורשעה התובעת והנתבע אף הורשה לעסוק בכך – אין הוכחה כי בהרשאה זו פטר אבי התובעת את הנתבע מכל אחריות בעיניין קנסות שהתובעת תחוב בהם, ועל כן ובשיקלול האמור אני מחייבת הנתבע לשאת בתשלום הסך 2,500 ₪ לכסוי ראש נזק זה. אובדן דמי שכירות למשך חודש: אין מחלוקת כי דייר מטעם הנתבע התגורר ביחידת הדיור בנכס ולא פינה את היחידה או את חפציו עד סוף דצמבר 2018.

לאור האמור על הנתבע לפצות התובעת בגין חובות ארנונה לשנת 2018 בסך של 13,121.30 ₪ לפי התע"צ. אשר לתשלום עבור עין נטפים, צרפה התובעת צלום מסך של אישור תשלום בסך של 2,550.62 ש"ח. בצלום לא צוין מהי תקופת החיוב בגינה בוצע התשלום ומתי התשלום בוצע.

...

אני מקבלת את טענת התובעת כי לא סביר להשכיר את הנכס כאשר אדם זר גר ומשתמש בשטחי הנכס יחד עמו ועל כן הנתבע יפצה את התובעת במלוא הסכום הנתבע ביחס לסעיף זה, סך של 8,000 ש"ח. נזקים שהותיר הנתבע: למרות האמור בכתב התביעה בסדר דין מהיר (ראה סעיף 11) התובעת לא צירפה אסמכתאות בדמות תמונות או הצעת מחיר או חשבוניות תיקון או חוות דעת, הן לקיומם של נזקים והן ביחס לעלות תיקונם.

הנתבע רשאי לקזז את יתרת הסכום הנמצאת בידי התובעת – 22,000 ₪, מהסכום (27,371.91) אותו הוא חייב לה. סוף דבר, התביעה מתקבלת בחלקה.

רקע ראשיתו של ההליך דנן הנו בהתנגדות הנתבע לבצוע תביעה על סכום קצוב, שהוגשה בתיק הוצאה לפועל שמספרו 514806-03-21 (להלן: "תיק ההוצל"פ").

השאלות הטעונות הכרעה אלו הן השאלות הטעונות הכרעה במקרה דנן: האם זוכה הנתבע בהנחות מחמת נכותו הרפואית? במידה והוכחה זכאותו של הנתבע להנחות מחמת נכות רפואית, האם זכותו זו מתקיימת ביחס לשני הנכסים? האם זכאית התובעת להחיל על הנתבע את החובות ביחס לנכס 700 באופן רטרואקטיבי למן יום פטירת אמו? האם חל שהוי בפעולות הגביה מצד התובעת? ומהי הנפקות של שהוי זה על החובות נשוא התביעה? האם חלה היתיישנות על החובות נשוא התביעה? דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית אין חולק וכפי שנקבע כבר בפסיקה, הרשות אינה רשאית לגבות חובות ארנונה שהתיישנו.

לטענת התובעת, יש לראות בתשלומים ששולמו על-ידי הנתבע בנכס 100, ובבקשתו משנת 2014 לפטור נכס ריק, כהכרה וכהודאה בחוב דנן, ומכאן שעצם פעולת ביצוע התשלומים כאמור, עוצרת את מניין התקופה להתיישנות באופן שהיא נמנית מחדש ממועד ההודאה.

לטענת התובעת, הנתבע העלים ביודעין את דבר החזקתו בנכס מכוח ירושה ומכוח היותו בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס, ובכך נעלמו מעיניה העובדות המקימות עילת תביעה כנגדו בנכס.

בעיניין זה סומכת ידיה התובעת על פסק הדין בע"א 8417/09 עירית ירושלים נ' ששון לוי (פורסם במאגר "נבו") – להלן : "עניין לוי". בעיניין לוי נקבע, בין היתר כך : "הלכה ידועה היא כי ידו של בית המשפט "תהא קפוצה" בהתרת חיובי ארנונה רטרואקטיביים (ראו: עע"ם 1280/10 מעונות מכבי נ' עריית רמת גן, פס' 7 ([פורסם בנבו], 18.3.2012) (להלן: עניין מעונות מכבי); עע"ם 4551/08 עריית גבעת שמואל נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פס' 50 ([פורסם בנבו], 1.12.2011) (להלן: עניין גבעת שמואל); עע"ם 7749/09 אורט ישראל נ' הממונה על מחוז ירושלים במשרד הפנים, פס' 31 ([פורסם בנבו], 20.11.2011) (להלן: עניין אורט); ע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מיתקדמת בע"מ נ' עריית טירת הכרמל, פ"ד נו(2) 773, 784 (2002) (להלן: עניין ט.ט. טכנולוגיה); ע"א 975/97 המועצה המקומית עילבון נ' מקורות חברת מים בע"מ, פ"ד נד(2) 433, 451 (2000) (להלן: עניין עילבון הראשון); ע"א 8558/01 המועצה המקומית עילבון נ' מקורות חברת מים בע"מ, פ"ד נז(4) 769, 789 (2003) (להלן: עניין עילבון השני)).

...

סיכומו של דבר – התביעה מתקבלת בחלקה.

לפיכך, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 64,297 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) תש"ם-1980 ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

כן אני מחייב את הנתבע בתשלום האגרה בה נשאה התובעת בסך 905 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪.

התובעות, בנותיה של המנוחה, אאוג'ינה שונק פיפרנו ז"ל (להלן:- "המנוחה"), זכאיות להרשם כבעלים של בית המצוי ברחוב העצמאות 28 באשקלון, חלקה 169 בגוש 2872 (להלן:- "הנכס" או "המושכר"), בהתאם לצוו ירושה מיום 14.11.17, שניתן בעיניינה של המנוחה, בעלת הנכס.

התובעות פרעו שטר חוב שניתן להבטחת תשלום דמי שכירות בסך 40,000 ₪ (הנתבעים הגישו היתנגדות לבצוע השטר שנדחתה בפסק דינה של כב' הרשמת הבכירה עידית כלפה מיום 20.9.21 ).

עוד מבקשים הנתבעים, כי בית המשפט יורה על העברת חיוב חשבונות המים, הארנונה והחשמל לתובעות, וחיוב התובעות בתשלום כל חוב הקיים על הנכס ורשום על הנתבעים.

חיוב דמי שכירות בשיעור 250 ₪ ליום: סעיף 22 להסכם קובע כך: "22. בתום תקופת השכירות אם השוכרים לא יפנו את הדירה ויחזירו את החזקה הבלעדית בה לידי המשכרים, יהא שכר הדירה בסך 250 ₪ (מאתיים וחמישים ₪ ) לכל יום ולא יהיה בתשלום זה כדי להקנות לשוכרים את הזכות להמשיך ולהחזיק את הדירה." מסכימה אני עם עמדת התובעות, כי שעה שהוגשה תביעת פינוי, הביעו התובעות את דעתן, כי הן עומדות על פינוי הנכס ושעה שהתקבלה עמדתם על ידי בית המשפט, הרי שבגין כל יום שלא פונה הנכס כבר לא חלה מערכת היחסים החוזית לעניין תשלום דמי השכירות, אלא חלות ההוראות הנוגעות לתקופה בה הופר ההסכם, דהיינו נקבע פיצוי (בסעיף אמנם נעשה שימוש במלים "שכר דירה", אך הכוונה היא לפצוי) לתקופת ההפרה.

על הנתבעים לשלם לתובעות לפיכך סכום של 250 ₪ לכל יום החל מיום 13.5.20 ועד ליום 6.1.21 (235 ימים) הסכום האמור ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מאמצע התקופה (7.9.21) ועד לתשלום המלא בפועל.

...

במקרה דנן, לקראת סיום תקופת הסכם השכירות האחרונה, פנה הנתבע אל עו"ד נחום לשם חתימה על הסכם חדש, הסכם שלא נחתם בסופו של דבר, לטענת עו"ד נחום בשל תקלה במשרדו, אך על פניו, כוונת הצדדים היתה להאריך את ההסכם בתנאים קודמים, כאשר במסגרת אותו הליך צורפו הסכמים קודמים לאורך התקופה, שתנאי השכירות בהם דומים לאורך כל הדרך, לפחות ככל שהדבר נוגע לעניינים הרלוונטיים לשם הכרעה בהליך כאן, סוגיית שיעור הריבית ושיעור הפיצוי במקרה של החזקת הנכס על ידי השוכר לאחר תום תקופת השכירות.